מועדונית קרב

תחום המכות פורח בישראל בשנים האחרונות, והשפע הזה עלול להיות מבלבל מאוד - ואפילו מסוכן למי שנכנס אליו בלי ידע מוקדם, כושר גופני גבוה ונכונות לספוג הרבה כאפות. אבל אם אתם ספורטאי־כורסה שחושבים לעשות קצת כושר, תשמחו לשמוע שיש אופציות ראויות בתחום גם למתחילים ולבעלי כושר דרומה מהממוצע. אז כדי שלא תמצאו את עצמכם באיזה מרתף אפל מתחת לגבר מיוזע ולא מספיק לבוש, הנה המדריך הבסיסי לבטטה: שלוש אמנויות לחימה שכדאי לכם לבדוק אפילו אם אנשים אומרים עליכם שאתם "במיטב שנותיכם", ושלוש שמוטב לכם לשמור מהן מרחק. כל אחת מהשיטות מציעה חוויה מעט שונה ודגשים אחרים, אבל לפני שתבחרו באחת מהן, חשוב שתזכרו כלל בסיסי אחד: מה שבאמת חשוב לבריאות ולהנאה שלכם זה המאמן, הקבוצה והציפיות שלכם. לא השאלה אם אתם מתאמנים באיגרוף תאילנדי או בג'ודו כורדי.

מה כן: שלוש דרכים להרביץ באופן תרבותי

1. ג'יו־ג'יטסו ברזילאי. באמנות הלחימה הזאת אסור להשתמש במכות, אגרופים או בעיטות, והמאבק הוא על תנוחות שולטות ועל נטרולים - כבר חדשות טובות למי שמעדיף לסיים אימון עם כל האיברים שהיו לו כשהוא התחיל. את הג'יו ג'יטסו הברזילאי, שנקרא גם "האמנות הרכה", פיתחה משפחת גרייסי הברזילאית (כמו שיודע כל מי שאי פעם קרא משפט שכתבתי); בגדול, היא הוכיחה שלוחם ששולט בממד הקרקע יכול לנצח גם יריבים גדולים וחזקים ממנו. הרעיון כאן הוא נטרול היריב באמצעות בריחים ומניפולציות במפרקי הגוף - ואם זה לא עובד, אז גם חניקות זה סבבה.

עכשיו, שלא תבינו לא נכון: גם כאן צריך כושר גופני גבוה, ויש פציעות. אבל אם תעבדו רגוע ולפי סולם מאמצים סביר, המקסימום שתיאלצו לספוג זה צוואר תפוס או אצבע שבורה.

שורה תחתונה: אם אתם חייבים אלמנט תחרותי אבל לא בא לכם לחטוף, זאת אופציה אידיאלית בשבילכם.

2. אייקידו. את אמנות הלחימה המיוחדת הזאת פיתח מורישיי וואשיבה אחרי מלחמת העולם השנייה, כשארה"ב שלטה ביפן והעיסוק באמנויות לחימה הוצא אל מחוץ לחוק. וואשיבה הראה לאמריקאים שיטה ששמה דגש על זרימה ונטרולים במקום על מכות, והם התרצו ונתנו לו אישור חריג.

האייקידו מתמקדת בעיקר בסגנון, ואין בה פן תחרותי. האימונים נערכים בדרך כלל בזוגות, והמטרה היא זרימה ללא עצירה. התנועות מעגליות והטכניקות כוללות הפלות, בריחים ונעילות ללא מכות. הרעיון - בדומה לג'ודו ולג'יו־ג'יטסו היפני שהאייקידו התפתח מהם - הוא לנצל את כוחו של היריב כדי לגבור עליו. פוטנציאל פציעות קטן, פוטנציאל הנאה גדול. מה רע.

שורה תחתונה: תצטרכו לחיות עם זה שאתם חולקים תחביב עם סטיבן סיגל, זה מה שרע.

3. קונג־פו. הטייק של הסינים על נושא המכות יצר את אחת מאמנויות הלחימה היותר מורכבות, ובלי ספק את הרוחנית שבהן. יש המון תתי־סגנונות ובתי ספר לקונג־פו, ובאף אחד אין קרבות תחרותיים; מה שיש זה הרבה סטייל, וגם כמה מכות מגניבות כמו אלה שמכונות "אינץ' פאואר" ויוצאות מטווח קצר ביותר.

השיעורים מתחילים באימוני יציבה נכונה ועוברים ללימוד הטאולו (כמו קאטות - סדרות תרגילים קבועות) שכוללות את המכות עצמן ומפתחות קואורדינציה וכוח. אחר כך מתחלקים לזוגות ועושים תרגילי לחימה. מה שהופך את כל העניין לאטרקטיבי במיוחד למבוגרים, וגם לפחדנים, זה שברוב סגנונות הקונג־פו הקלאסיים נעשים כל התרגולים בסימונים בלבד וללא מגע, כך שלפחות על הנייר אתם לא אמורים להיפגע בכלל. רק מה, אחרי בערך שלושה חודשי אימון תתחילו לתרגל גם נשימה נכונה ותיעול אנרגיות בגוף (צ'י־קונג); בשלב הזה עלולים אלה מכם שנכנסו לעסק רק כדי לתת מכות לחוש מעט מרומים.

שורה תחתונה: מקסימום תועלת במינימום סיכון. עם זאת, קשה לאמוד את הנזק שייגרם לכם כשגבר בוגר ינסה לתעל לכם אנרגיות בגוף.

מה לא: שלוש שיטות לשבור משהו חיוני

1. היאבקות. לפני הכל, הבה נתאפס על המושגים: היאבקות היא ספורט ולא אמנות לחימה (אם כי מתאבקים עדיין יכולים לפרק אנשים, ואפילו לוחמים טובים). את הסגנונות האפשריים אתם בטח מכירים מהאולימפיאדה, שבה מתקיימות תחרויות בסגנון יווני־רומי ובהיאבקות חופשית - זה הענף שבו המתחרים לבושים בטייטס הדוק, שמספיק לראות אותו פעם אחת כדי לוותר מראש על כל העסק.

כדי לנצח בקרב היאבקות יש לרתק את היריב עם שתי הכתפיים לקרקע לשלוש שניות, והדרך שבה מביאים את היריב אל הקרקע היא הסיבה שבגללה מוטב לכם להרחיק את גופכם המתפרק מהמזרן. ההטלות שמגיעות מהקלינץ' (אחיזת הגוף מתחת לבתי השחי של היריב) בסגנון היווני־רומי, או מצלילות לרגלי היריב במקרה של היאבקות חופשית, הן אכזריות ביותר. מי שלא מורגל בהן ולא יודע איך לספוג אותן עלול להיפצע די קשה. חוץ מזה, היאבקות דורשת לא רק שליטה בטכניקה אלא גם כושר פיזי פסיכי, כולל כוח מתפרץ וסבולת לב־ריאה. ותסמכו עלינו בקטע הזה - גם אם אתם רצים מדי יום בים, תשפכו לאגר אחרי מקסימום שתי דקות על המזרן. באחריות.

שורה תחתונה: תמשיכו להיאבק עם הפוך.

2. איגרוף תאילנדי. כמו ההיאבקות, גם זאת שיטת לחימה תחרותית ביסודה. בקרב איגרוף תאילנדי קלאסי - או מואי־תאי, אם אתם רוצים להישמע בעניינים - מותר להשתמש באגרופים, בבעיטות, בברכיות ובמרפקים. עוד תמרון שמשתמשים בו הרבה הוא הקלינץ', שבמקרה הזה פירושו ששתי הידיים לופתות את צוואר היריב או את העורף שלו (ר' "הכה זאת בעצמך"). מהעמדה הזאת טוב ויפה לצאת לברכיות קטלניות לצלעות ולבטן, או לתת מרפקים חדים ורעים לראש.

יש הרבה מכונים בארץ שאפשר ללמוד בהם איגרוף תאילנדי, ומיעוטם משלבים בינו לבין איגרוף מערבי. בחלקם יש אפילו כיתה שמתאמנים בה בעיקר על טכניקה, ומתאימה לעגלות מסוגכם - ובכל זאת, איך שלא תסובבו את זה, יש סיכוי די טוב שתמצאו את עצמכם הולכים מכות עם איזה רמבו בן 22 שהרגע השתחרר מהסיירת ובא לקבל את הפיקס של האדרנלין. אז בהנחה שלא הצלחתם להיפצע באימוני הסולו מול השק, זה הזמן שבו ייסדקו לכם הצלעות, יישבר לכם האף - ותגלו כמה זה כיף להוציא בעיטה נמוכה בדיוק כשהיריב עושה את זה, ולחוש את עצמות השוק שלכם נפגשות.

שורה תחתונה: עדיף מסאז' תאילנדי.

3. קראטה קיוקושין־קאי. אם נתעלם לרגע מכמה תתי־זרמים זניחים, קיוקושין־קאי היא הגירסה הרעה והקטלנית ביותר של הקראטה. היא פותחה ב־1964 על ידי מאס אויאמה, והיום היא נפוצה מאוד בכל העולם וגם אצלנו. המגע בקיוקושין הוא מלא ואגרסיבי, ובאימונים עובדים על חישול - בעיטות ומכות ללא תגובה או הגנה, במטרה לחזק את האיברים ואת יכולת הספיגה - וכמובן על קאטות וטכניקות שגרתיות יותר. בקרבות נלחמים בלי כפפות או מגינים, וחוץ מאגרופים לראש, כל המכות מותרות. מכאן שקרבות קיוקושין־קאי הם סופר־קשוחים, ופוטנציאל הפציעות גבוה מאוד. זה מספיק, או שאני צריך להגיד כאן בפירוש שזה לא בשבילכם?

שורה תחתונה: זה לא בשבילכם.

פרטי התקשרות

תגיד לנו איפה אתה גר - ונגיד לך איפה ללמוד את אחת מאמנויות הלחימה המומלצות לעגלה כמוך

ג'יו־ג'יטסו ברזילאי: תל אביב - עידו פריאנטה 7468505־054, חיים פאר 5650033־054; ירושלים, ראשון לציון ורמת גן - ז'אן איזוואדו 3197441־054; באר שבע - רובי מונד 3189536־054; צפון הארץ - משה קיץ 4825667־054, דוד בנימין 2695035־052.

קונג־פו: ראשון לציון - ספיר טל 2508570־052, זיו אגמון 8775340־050; מודיעין - דמיטרי יופרוב 3392705־052; ירושלים - בעז בר 6767879־050.

אייקידו: ברחבי הארץ - אייקידו ישראל 6813712־03; תל אביב ופתח תקווה - אלון כהן 2286128־054 (מלמד גם ג'יו־ג'יטסו ברזילאי).

לקראת שיגור: יאממה מכות

ל־UFC יש מתחרה חדש: ארגון הלחימה המשולבת Yamma. מעניין אם זה בהשראת השיר"ימה שיבולים"

ב־11 באפריל ייערך בטאג' מאהל של דונלד טראמפ באטלנטיק סיטי אירוע הבכורה של ארגון MMA בשם Yamma Pit Fighting. בעל הבית של הגוף הצעיר הזה הוא בוב מאירוביץ', מי שהיה בין מקימי ה־UFC ב־1993. ב־2001 מכר מאירוביץ' את ליגת ה־UFC לחברת Zuffa בשני מיליון דולר, והיום היא שווה יותר ממיליארד - כך שלא מדובר בהכרח באיש עסקים מבריק - אבל בכל מקרה, עכשיו הוא מנסה לחזור לעניינים עם רעיון חדש־ישן: החייאת פורמט הטורניר, ממש כמו באירועי ה־UFC הראשונים.

באירוע של Yamma יתמודדו שמונה לוחמים בשיטת גביע, והמנצח יצטרך לגבור על שלושה יריבים באותו ערב. נוסף לטורניר הרשמי יתקיימו במקום גם קרבות בין לוחמים ותיקים שאלוהים יודע למה הם עדיין עושים את זה לעצמם (כמו גרי גודרידג' מהתמונה למעלה). כל הקרבות ייערכו בזירה חדשה שצורתה נשמרת בסוד, ובינתיים נקראת פשוט The Yamma (כנראה מדובר בסוג של בור תחום בקירות, אבל לכו תדעו). סקרנים? תתכוונו על mma-tv.net כדי לצפות באירוע בשידור ישיר, או חפשו קליפים מתוכו למחרת בפורומים המוכרים.