אקדחונים וזומבים בקריית חיים

ההתנקשות ב... עזבו, לא משנה

"ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד" (להלן: ג'סי ג'יימס), כשמו כן הוא: ארוך. מאוד. שעתיים וחצי, ליתר דיוק, ולפעמים נדמה שיותר. מבקרי הקולנוע בארץ ובעולם התמוגגו ברובם מהסרט. הצופים – פחות. למעשה, רק הודות לסינמטק הצליח הסרט לחלוף בבתי הקולנוע בטרם נחת במכשירי הדי.וי.די.

זהו לא מערבון קלאסי ובוודאי לא סרט למי שרוצה קצת אקשן וגיבורים מהסוג הישן: ג'סי ג'יימס, הגיבור האולטימטיבי של הספר האמריקני בעידן שאחרי מלחמת האזרחים, מגולם על-ידי בראד פיט כמי שאינו מסוגל להתמודד עם התווית ה"גדולה מהחיים" שהוצמדה לו, וכל-כולו אכול פרנויה ותסביכים.

רוברט פורד (קייסי אפלק), הפחדן הידוע-לשמצה, הוא עלוב-נפש שחושב כי אם ייחסל את מושא הערצתו, יוכל לתפוס את מקומו ולא מצליח להתמודד עם המציאות שטופחת על פניו. זהו מערבון מלנכולי, ה"בלתי-נסלח" של העשור הנוכחי, אם תרצו. אין כאן גיבורים אמיתיים, אותם הצופה מתפתה להעריץ: כאן יש מקום רק לרחמים.

פיט ואפלק ב"התנקשות בג'סי ג'יימס". גיבורים טרגיים

תוספות מיוחדות: בדיוק כמו הסרט עצמו, כך גם המארז - מושקע מאוד בפן הוויזואלי, קצת פחות בתוכן. המארז כולל חוברת עמוסה בתמונות ובציטטות מן הסרט, לצד הסברים על הדמויות. ישנו גם דיסק נפרד של תוספות, או ליתר דיוק, תוספת: "Death of an Outlaw" שילוב מעניין בין ראיונות מאחורי הקלעים לבין סרט תיעודי שמלווה את חייו של ג'סי ג'יימס. הסרט בן ה-30 דקות אינו מתורגם לעברית.

בשורה התחתונה: עניין של טעם. אפשר לומר שזהו בעיקר סרט לקולנוענים, לאו דווקא לצופים סטנדרטיים.

"ההתנקשות בג'סי ג'יימס על-ידי הפחדן רוברט פורד", כ-153 דק', הד ארצי

השכנים אינם נאים בעיניו

וויל סמית' הוא פשוט נכס לאולפנים ההוליוודיים. ממש תרנגולת שמטילה ביצי זהב, אפילו כשהן סרוחות. אחרת קשה יהיה להסביר את ההצלחה המיסתורית שמלווה כמעט כל סרט בו הוא לוקח חלק – בעיקר כשמדובר בסרטים כמו "אני האגדה".

סמית' והאישה ב"אני האגדה". סרט זומבים עם יומרות

לרגע, נדמה שהסרט מתפתח לכיוון מעניין: הייתכן שגם השכנים הרעבים של האדם האחרון בניו-יורק מנהלים חיי חברה שוקקים? האם גם אלו שעל קו התפר בין החיים למוות מתאהבים, נקשרים זה לזו? האם זומבים חולמים על כבשים מתות? כאמור, רק לרגע. הכיוון הזה נזנח לחלוטין, ושולח את הסרט אל חלקו האחרון והמייגע, כשהוא שקוע ברצינות תהומית חסרת פשר. יותר אמריקאי מזה - פשוט לא יכול להיות.

בשורה התחתונה: סרט זומבים שלוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.

"אני האגדה", כ-96 דק', הד ארצי

סקס, סמים וקריית-חיים

בניגוד לרוב סרטיו של ערן ריקליס מהשנים האחרונות ("הכלה הסורית", "עץ לימון"), "צומת וולקן" לא ממש זכה לתשומת לב רבה במיוחד, וחבל שכך. אולי לא מדובר ביצירת מופת מבריקה, אך יש משהו שובה לב בפסיפס הישראלי כל-כך של כמה סיפורים קטנים ומרגשים, שמצטלבים להם בפינה קטנה בפריפריה הישראלית, בימים שלפני מלחמת יום-הכיפורים.

מתוך "צומת וולקן". פסיפס ישראלי קטן בפריפריה של 1973

"צומת וולקן" מלווה חבורת צעירים, שתקועים במציאות האפורה של קריית-חיים של שנות השבעים עם חלומותיהם על קריירה מוזיקלית, עד הפיצוץ - שלהם בפרט ושל המדינה בכלל - ביום הכיפורים הטרגי של אותה השנה. בערב הם צולחים מלחמה פרטית בתוך עצמם, רק בשביל להתעורר בבוקר למלחמה של כולם.

תוספות מיוחדות: טריילר ושלושה קליפים מהסרט.

בשורה התחתונה: למרות שלא זכה להצלחה מרשימה במיוחד, ודי נשכח באופן כללי, "צומת וולקן" היה ונותר אחד מסרטיו היפים של ריקליס.

"צומת וולקן", כ-99 דק', NMC יונייטד