תשאלו מה פתאום
תמר אדר, אמו הרוחנית של קישקשתא והתסריטאית של התוכנית, סבורה שאצל כולנו נח לו קישקשתא פנימי, שחצן ופגיע, שמשקף לנו את עצמנו
הוא כבש את מסכי הטלוויזיה בסערה בשנות ה-70 המאוחרות, אותו צבר אולטימטיבי, עם התכנית "מה פתאום?" בטלוויזיה הלימודית דאז, החינוכית של היום. התגובות היו מעורבות: הילדים, בדרך כלל, הלכו שבי אחר הדמות הפרועה, בעוד שאחרים טענו כי מדובר בשטויות. לימים, חוקר ספרות הילדים, ד"ר שלמה הראל, יתאר את "קישקשתא" כ"פואמה פדגוגית לגיל הרך".
קישקשתא וחברה (באדיבות הטלוויזיה החינוכית)
תמר אדר, "האמא הרוחנית של קישקשתא", כפי שכונתה בפי הצוות, נקראה לכתוב את פרקי הסדרה כשבובת הקקטוס המיתולוגית כבר הוכנה ושמה נקבע. "חשבתי שאני האדם הכי מבורך בעולם, שאני יכולה לכתוב קישקושים, לתת ביטוי לצד הפרוע ולקבל על זה כסף", היא מספרת היום.
אדר היא שהעניקה לקישקשתא את אופיו הטמבלי, השחצן אך עם זאת פגיע. למעשה, דרכם של השניים לא נפרדה מעולם, ואדר המשיכה ללוות את קורותיה של הבובה האגדית בספרי הילדים שכתבה והיא עדיין מופיעה איתו מול הורים וילדים ברחבי הארץ. בעיניה, אותה דמות עודנה רלוונטית ועדיין פונה לכל ילד באשר הוא, גם כאלה שגדלו בסביבה תרבותית שונה לחלוטין.
"קישקשתא חושף צד שלנו שאנו מתביישים בו, מנסים להסתיר אותו. למרות הגרוטסקיות שלו והדרך בה הוא מביא כל דבר לידי אבסורד, הוא משקף לילדים את עצמם", היא מספרת. "הוא מתרברב ולוקח את עצמו בכזאת רצינות תהומית, ובכל זאת הוא גם פגיע וכל ילד יכול לראות זאת. הוא תמיד חשוף מאחורי המסכה שלו, כל אחד, צעיר או מבוגר, יכול להזדהות עם זה. באיזשהו מקום, כולנו קישקשתא".
קצת חבל שבני הדור הצעיר, ברובם המכריע, לא זכו להכיר את קישקשתא. "התכנית הזו פיתחה אצל הילדים רגישות לשפה ולהומור, עם משחקי המילים, החרוזים וצירופי ההברות", טוענת אדר. "כמוצר מקושקש במוצהר, הילד יודע שמדובר בבדיחה, ולוקח בה חלק. ההשתתפות הזו מעודדת גם את המשך היצירה. היו שאמרו שזה מטומטם, אבל בעיניי, צריך להיות מתוחכם למדי בשביל להבין שזה כלל לא מטומטם".
כולנו קישקשתא. תמר אדר ובן טיפוחיה
מומלצים
