אילנית לוי: "הקשר שלי עם איל גולן עומד כעת במבחן"

יום שישי בצהריים, ערב חג. אילנית לוי קובעת איתי פגישה באחד מבתי הקפה ההומים של קניון רחובות, עיר מגוריה. היא מגיעה באיחור מלכותי של חצי שעה, מותירה אותי לחכות לה, כמה סימבולי, ליד סניף של "שילב". כשאני רואה אותה מרחוק, אישה מהממת בג'ינס ובגופייה פשוטה, היא עדיין נעצרת בפתח בית הקפה לדבר עם אנשים, להצטלם. כזאת היא, נחמדה לכולם ונטולת פוזה לחלוטין.

"אנשים מאוד צבועים"

בערב שלפני הריאיון ראיתי בשם התחקיר העיתונאי את התוכנית "יום בחיים עם אילנית לוי". הקונספט של התוכנית פשוט: מצלמה מתלווה אליה מהבוקר עד הערב ומתעדת אותה על כל צעד ושעל. בתוכנית רואים את אילנית רבה קצת עם בנה ליאם (ארבע וחצי), שלא מעוניין לעזוב את הבית של סבתא, מתוודה על האובססיה שלה לניקיון ועל חיבתה לקניית מצרכים בסופר.

מה חשבת על התוכנית "יום בחיי"? אהבת אותה?

"בהתחלה קצת נרתעתי, בגלל שראו אותי רבה עם ליאם. זאת הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לקרוא טוקבקים אחר כך, בדרך כלל אני לא עושה את זה, וכשקראתי אותם – הבנתי שאנשים הם מאוד צבועים".

"אנשים אוהבים לראות חרא של אחרים"

למה?

"כי כתבו שם כל מיני דברים כמו 'איך את רבה עם הילד', איך את זה ואיך את זה... ולפחות אצל כל האימהות שאני מכירה – החיים עם הילדים לא תמיד ורודים. אז כשהבנתי כמה אנשים אוהבים לרדת על צרות של אחרים בלי להסתכל על עצמם במראה, אמרתי לעצמי, 'אוקיי, הכל בסדר'".

למה לדעתך אנשים כל כך מתעניינים בזה?

"כי אנשים אוהבים לראות חרא של אנשים אחרים, אין מה לעשות. ואם אין אז הם ממציאים אותו, כדי שהחיים שלהם ייראו להם טובים יותר. אני מודה שאני קוראת מדורי רכילות, אין אחד שלא. אבל אני קוראת אותם, סוגרת, וזהו. זה לא משפיע לי על החיים. אף פעם לא הבנתי למה זה מעניין. כאילו, למה מעניין מה עשיתי ואיפה קניתי ואיפה אני לא יודעת מה. אבל לדעתי אנשים אוהבים לקרוא על צרות של אחרים בשביל להגיד לעצמם, 'לנו יותר טוב' או 'חרא גם להם', ולהבין שהדימוי ה'זוהר' מהטלוויזיה הוא פיקציה אחת גדולה".

למרות שהיא בסך הכול בת 25, היא נשואה כבר קרוב לשש שנים לאייל גולן, אימא לליאם ולאלין (שנה וחצי).

כך דמיינת את החיים שלך בגיל 25?

"לללא, ממש לא. החיים שלי הכי לא מתוכננים בעולם. לא תכננתי להגיע לתחרות מלכת היופי, ולא תכננתי להתחתן צעירה, להיפך. אימא שלי התחתנה בגיל 28, ותמיד חשבתי שאהיה כמוה. דמיינתי את עצמי מתחתנת באזור גיל 30, אחרי שטיילתי בעולם, והכול קרה הפוך ממה שחשבתי שיהיה. אבל אני לא מתחרטת. אני אומרת תודה כל יום".

"אני היסטרית"

על מה היית רוצה לדבר היום?

"האמת שחשבתי על זה הרבה, ואין משהו בחיים שלי שלא דיברתי עליו, ושום ריאיון כבר לא מפחיד אותי. הריאיון היחיד שדווקא הפתיע אותי היה אצל גיל ריבה. זאת הייתה הפעם הראשונה שלא דיברו אליי כאל אילנית לוי, מלכת היופי ואשתו של אייל גולן, אלא דיברו איתי על אילנית, על הילדות שלי, על אבא שלי זכרונו לברכה, על מי שאני באמת. זאת הייתה הפעם הראשונה שלא דיברתי בריאיון על כל השמועות ועל כל החארטות כי וואלה, זה לא מעניין אותי. אני גם מנסה לא לחשוב יותר מדי על התדמית הזאת של 'אילנית לוי', כי אז מתחיל אצלי בלגן במוח ופרנויות".

"אייל עשה סרט ודיבר על מה שהוא רצה"

מה זאת אומרת?

"כל ההתעסקות הזאת ב'מה יחשבו עליי' ו'מה יגידו עליי'. כשאני מתחילה לחפור בעצמי – זה כדור שלג שמתגלגל ואני מתחילה להילחץ וזה מכביד עליי. ברגע שאני עוצרת את המחשבה, אומרת לעצמי 'די, מספיק' וממשיכה הלאה – אז אני חוזרת לנורמאליות".

את הרי גם מראיינת, בתוכנית שלך "אזור התעשייה".

"כן, אבל זה אחרת. זה היה נראה לי מאוד צבוע להתלונן שנכנסים לי לחיים ואז לבוא ולעשות לאחרים את אותו הדבר. אצלי אני רוצה שאנשים ייהנו. ברור שאם יש משהו צהוב ומאוד גדול – אני אשאל כי חייבים. אבל חוץ מזה נורא חשוב לי שייהנו, שידברו תמיד על מה שבא להם ושיהיה להם כיף. והיום, אחרי 50 תוכניות, אני שמחה להגיד שזה באמת הפידבק שאני מקבלת מהאנשים שהתארחו בתוכנית: שהיה להם נוח וכיף, וזה ממש משמח אותי לדעת את זה".

תני דוגמה.

"קרן פלס, למשל. שאלתי את כל השאלות הצפויות כמו 'כולם אומרים שאת זמרת של שיר אחד', אבל גם הלכנו למקום אחר. שמתי לב שהיא מזכירה לי את עצמי כי אני קצת היסטרית וגם היא, אז דיברנו על זה, והיה לי ממש כיף!"

איזה היסטריות יש לך?

"כמובן שניקיון, אבל יש לי גם היסטריית ג'וקים, והיסטריה בנוגע לילדים שלי".

את מפחדת שיקרה להם משהו?

"כן, נורא. וגם לגבי אייל זה ככה - כשיצא הדיסק החדש וההופעה, הייתי בלחץ! ומוזר שלגבי עצמי ולגבי העבודה שלי אני תמיד רגועה. אבל אני נורא דאגנית לגבי האנשים שאני אוהבת".

"רק אהבה לא מספיקה"

לפני מספר חודשים עולמה של אילנית עבר טלטלה לאחר שפורסמה ידיעה שבה נטען כי היא ואייל מתגרשים. בנוסף לכך היו בני הזוג צריכים להתמודד עם שמועות שונות ומשונות לגבי אייל, כשהמרכזית שבהן היא חיבתו של הזמר להימורים. בתגובה, בחר אייל להפריך את השמועות בסרט דוקומנטרי שבוים על ידי יגאל שילון ונקרא "שמועות".

אז את מבינה שאין מנוס מלדבר עלייך ועל אייל.

"כן".

אז מה קורה?

"אייל עשה סרט ודיבר על כל מה שהוא רצה. הוא הסביר שאנחנו במערכת יחסים, ומערכת יחסים זה לא פיקניק, ואנחנו עובדים נורא קשה בשביל לתחזק אותה. שנינו במקצוע של שעות מטורפות וזה לא קל, שנינו באים עם המתחים שלנו הביתה, וכשמשלבים את כל הדברים האלו יחד – זה גלגל שמסובב את עצמו. בן הזוג הוא החצי השני שלך והבנאדם הכי קרוב אלייך לטוב ולרע. עברנו משברים לא קלים בשנתיים האחרונות, יחד ולחוד".

אילנית ממשיכה לדבר בקצב טורבו: "כשהתחתנתי, יצאתי בהצהרות בסגנון 'אנחנו נזדקן ביחד', והיום אני מבינה שבזוגיות רק אהבה לא מספיקה".

אז מה עוד?

"צריך הבנה, התפשרות, יכולת להבליג, אמון ועוד מיליון דברים. חוץ מזה, אנשים משתנים במהלך השנים. כשהתחתנתי בגיל 20, הייתי במקום שונה גם מבחינת העבודה וגם מבחינת החיים. אבל אנחנו יחד כבר שש שנים, ועדיין הולכים בדרך משותפת".

נראה כאילו בזמן האחרון את ואייל יצאתם מגדרכם בשביל להוכיח שהכול בסדר. שניכם התראיינתם ואייל עשה את הסרט...

"אם זה היה תלוי בי - לא הייתי עושה את הסרט הזה. אני הפסקתי להצטדק, היום כבר אין לי כזה צורך וזה נראה לי בזבוז של אנרגיה וכוחות. וגם לא בא לי. לא בא לי להגיד 'היום רבתי עם בעלי' ו'אתמול היה לנו ויכוח על הכביסה'... לא בא לי!"

אז למה עשיתם אותו בכל זאת?

"כי כיבדתי את ההחלטה שלו, וגם הבנתי אותו. תראי, זה היה ממש מעל ומעבר, כל השמועות והדיבורים. וזה נורא מעצבן, כי זה לא הבנאדם! זה עצבן אותנו ברמות שבא לנו להתפוצץ ונטרפנו מזה. הוא כבר הגיע למצב שבאמת אין דבר שלא אמרו עליו, ויש גבול לכל דבר. צריך לזכור שיש משפחות מאחורי זה. זה מאוד מכעיס אותי. מה רע בזה שבנאדם רוצה לשחק קלפים עם החברים שלו? שנינו עובדים קשה מאוד וזה לא מגיע לנו. אף אחד לא נתן לי את הכסף שלי בחינם ולא נולדתי רוטשילד. אנחנו קורעים את התחת בשביל הכסף שלנו".

אז את לא היית קשורה בכלל להחלטה?

"כל אחד עושה את הבחירה שלו. אני לא עשיתי את הבחירה הזאת – הוא עשה".

איזה תגובות קיבלת?

"אין ספק שהוא גרם להרבה אנשים להסתכל עלינו אחרת ולהבין שאנחנו לא מושלמים. אף אחד לא".

ואיך הסרט השפיע על מערכת היחסים שלכם, אם בכלל?

אני לא אשקר, נדלקו אצלנו נורות אדומות בעקבות הסרט, גם מצדי וגם מצדו. אפשר להגיד שהקשר שלנו בתקופת מבחן".

איזה מבחן?

"מבחן שבסופו נחליט אם להמשיך להיות יחד או להפרד. מה שלא תהיה ההחלטה – אני תמיד אוהב אותו".

"אני מרגישה בריאליטי"

התסכול של אילנית נובע בעיקר מכך שלא משנה מה תעשה עם אייל – זה תמיד יתפרש בצורה מוטעית: "עכשיו, גם כשאנחנו עושים משהו יחד, אומרים 'תראו אותם, הם רוצים להראות שהכול דבש'. כאילו אנחנו חיים בטלנובלה והכול קשור לאיזו משימה יחצנית מטורפת. אם אני לא עם בעלי, אז אני לא בסדר. ואם אני כן איתו – זה גם לא בסדר, כי אנחנו עושים הצגות. אז נכון, אני נמנעת מלצאת איתו ולהחזיק ידיים כי לא מתאים לי שהפרצוף שלנו יהיה מרוח בכל מקום. אבל כשאנחנו כבר כן יוצאים יחד אז אומרים שזה בשביל ההצגה?! אני מרגישה כאילו אני כל הזמן בריאליטי. לא משנה מה נעשה, זה יהיה לא בסדר".

למה את חושבת שהשמועות נדבקות אליכם?

"אין לי מושג, וזה התחיל מהרגע שהכרנו. אחרי שהתחתנו, אמרו 'מחר הם מתגרשים'. אחרי שהבאנו ילדים, אמרו 'זה בשביל להציל את הנישואים'. דברים הזויים!"

אמרת קודם שהשתנית בשנים האחרונות...

"אילנית נשארה אותה אילנית, אבל השתנתי בתפיסת העולם שלי, בהתייחסות לדברים. הביטחון העצמי שלי גדל ואני נותנת לעצמי יותר קרדיט על דברים, מרשה לעצמי לדבר. אני גם יותר רגועה, למען האמת. פעם הייתי נורא היסטרית – רציתי שכולם יאהבו אותי. היום אני כבר אומרת, 'זאת אני. לא מתאים לכם אז אל תסתכלו'.

"אי אפשר שכולם יאהבו אותך, זה לא אמיתי, זה לא הגיוני וזה גם לא אנושי. ולקח לי המון זמן להבין את זה. אם היו אומרים עליי דברים רעים כמו 'דוגמנית מטומטמת', הייתי לוקחת את זה נורא קשה. הייתי אומרת, 'מה? אני לא כזאת! אני מה־זה בנאדם נחמד, באמת. אני בסדר!' רציתי לדפוק לאנשים על הדלת בבית ולהיכנס להסביר להם את זה".

"אלוהים פותח דלת"

איך הילדים מתייחסים לעובדה שאימא ואבא מפורסמים? בטח מזהים גם אותם.

"בטח. את ליאם מזהים יותר. אבל הסביבה שלי, רחובות, היא ביתית ומשפחתית. ליאם יותר רגיש לכל עניין הפרסום של ההורים והוא נורא מפחד מאנשים שהוא לא מכיר. קשה לו להיפתח והוא בלחץ כשאנשים ניגשים אליו וצובטים לו בלחיים. אני זוכרת פעם אחת שהלכנו יחד לפסטיגל. קניתי לנו כרטיסים והלכתי איתו כמו כולם. הילד רוצה לראות פסטיגל ולא מעניין אותו שאימא שלו זאת אילנית לוי. אני לא יכולה להיות לא־נחמדה ואני גם לא רוצה להיות כזאת. ניסיתי להיות נחמדה לכולם ולהצטלם ולתת חתימות, אבל אני גם רוצה להיות עם הילד שלי, והוא מאוד נלחץ בתוך הסיטואציה. בשבילו אני שני אנשים: אימא ואילנית לוי. לפעמים הוא אומר לי, 'אימא, רוצים את אילנית לוי'. אלין עדיין פחות מבינה".

את מאמינה בגורל?

"מאוד! מעט מאוד דברים היו מתוכננים בחיים שלי. אני חושבת מה היה קורה לי לו לא הייתי משתתפת בתחרות מלכת היופי?! הרי ברגע שנכנסתי למיונים, מייד הסתובבתי ורציתי ללכת הביתה. במקרה מפיק האירוע ראה אותי ואמר, 'את, הקטנה, בואי הנה'. מה היה קורה אם באותה שנייה הוא היה מסובב את הראש ולא רואה אותי? הייתי חוזרת הביתה לחיפה, לא הייתי הופכת לדוגמנית, לא הייתי פוגשת את אייל ולא הייתי יושבת ומדברת איתך פה עכשיו. לפעמים אלוהים פותח דלת, ואת פשוט צריכה לדעת להיכנס דרכה".