"תשאלי את החייזרים על חיי האהבה שלהם"

הם חגו מעל עזה, הפלסטינים חשבו שצה"ל שוב נכנס עם מסוקים וניסו ליירט אותם. דקה אחרי הוזנקו ארבעה מטוסי 16-F שלנו וניסו להנחית אותם. כשהבינו שמדובר בחללית ליוו אותם לשטח ישראל. עכשיו הם מכנסים מסיבת עיתונאים. סיפור

דורית דודפורסם: 07.05.08 , 09:15

השעה היתה שלוש לפנות בוקר כשהסלולרי שלי רטט בעצבנות. ידי גיששה לעבר השידה בזמן שהמוח שלי ניסה לאתר קללה עסיסית שתתאים לאידיוט שמעיר אותי. קירבתי את הסלולרי לפנים, ומיד הבחנתי בצמד המילים מהבהבות כמו שלט של מוטל זול בלאס וגאס - יאיר לפיד.

"כן?" עניתי בעצבנות.

"הם נחתו".

"מי?"

"אלו שאנחנו מחכים לשמוע מהם מאז אי.טי".

"יאיר, אין לי זמן למתיחות האלה. אם זה קשור לשמן עם הסיגר, אני לא משתתפת בתוכנית. אני רוצה לישון".

"אני רציני, החייזרים הגיעו".

קמתי מיד מהמיטה והתיישבתי, באוזן השנייה שמעתי נקישות בדלת. "תפתחי, זה יקי, הוא בא לאסוף אותך", אמר יאיר.

הכל נראה לי כמו נע בהילוך איטי. תמיד האמנתי שהם יגיעו, אבל למה לעזאזל בלילה, חשבתי.

כשנכנסתי למסחרית של יקי רטט הסלולרי שוב.

"כן יאיר".

"הסיפור הוא כזה: הם חגו מעל עזה הלילה. הפלסטינים חשבו שצה"ל שוב נכנס עם מסוקים וניסו ליירט אותם, פגעו להם בשאסי. דקה אחרי הוזנקו ארבעה מטוסי 16-F שלנו וניסו להנחית אותם. כשהבינו שמדובר בחללית ליוו אותם לשטח ישראל. מפקד אוגדת עזה קיבל את פניהם. הם הועברו למתקן של השב"כ, שם נחקרו. בעוד שעה הם מכנסים מסיבת עיתונאים במלון דייויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב. תראי, אני יודע שכולם ישאלו אותם על החללית, על הכוכב שלהם, על החטיפות והניסויים באנשים. אני רוצה שתשאלי אותם על חיי האהבה שלהם. על זה אף אחד לא יחשוב".

המלון היה מכותר במאות עיתונאים מרחבי הארץ והעולם. שאון הדיבורים פסק כשנכנסו המאבטחים של השב"כ, ואחריהם חמש דמויות קטנות לבושות בחליפות שחורות, שבקצותיהן בצבצו שלוש אצבעות וקרום ביניהן.

כולם ענדו תג עם השם "אילן" והספרות 1 עד 5

הם הביטו בנו בעיני חתול שחורות. המנהיג שלהם נעץ בי מבט וחייך, הרגשתי כאב ראש חזק. כולם ענדו תג עם השם "אילן" והספרות 1 עד 5. ישבנו דרוכים. נציג רשמי של המדינה עלה על לפודיום ואמר: "רבותי, זהו יום היסטורי היום. בבקשה שמרו על סדר והכבוד שלנו, ושלא תהיה לנו עוד תקרית דיקפריו. בבקשה נתחיל בשאלות".

הכתבים המטירו עליהם שאלות. עוד לפני שהסתיימה השאלה, המנהיג שלהם ענה. היו פעמים שהוא ענה עוד לפני שנשאלה השאלה. הצבעתי, והמנהיג פנה לעברי.

"אתם מסוגלים לאהוב?" שאלתי.

מישהו אמר בקול: "נו, מה אתם מצפים מאשה. עד שיש לנו חייזר, גם אותו חייבים לשאול את שאלת יחסינו-לאן".

המנהיג היסה אותו וענה: "אחרי שצפינו בניסויים האמפירים שלכם באהבה, החלטנו לוותר על העניין. הבנו שהדבר גורם איבוד אנרגיה מיותרת שניתן לנצלה בדרכים אחרות, שלא לדבר על סקס, שנחשב עבורנו חוויה קצרה מדי, שהדרך אליה ארוכה מדי. מבחינתנו מדובר בניסיון כושל. אנחנו חושבים שאהבה מתאימה לבעלי אינטליגנציות נמוכות יותר".

מיד כשסיים לענות את השאלה הוא הביט בי ממושכות וחייך. חשתי שראשי מתפוצץ. מחשבה חדרה למוח שלי: "תפגשי אותי בעוד שעה בחדר 9443".

העיתונאים יצאו החוצה ודיברו ביניהם. צלמים כיוונו את המצלמות עם החצובות בחוץ, ואני חשבתי איך אני עולה לחדר מבלי שיראו אותי.

מחשבה חדשה נשתלה במוח שלי: "אני שולח לך מלווה שיכניס אותך". נלחצתי, הוא קורא את המחשבות שלי. אולי נערוך ראיון טלפתי?

"לא", נמסרה לי תשובה מיידית, "עלי לחדר".

המנהיג היה שם, לבוש בחלוק מגבת לבן של המלון

עד שהתחלתי ליהנות מדיאלוג מוחי זה הופיע המלווה, שהסיע אותי לכניסה אחורית. הדלת נפתחה לקראתי. המנהיג היה שם, לבוש בחלוק מגבת לבן של המלון.

"סליחה, אני רואה שאתה עוד לא מוכן".

"לא, זה בסדר", אמר, "החליפה לחצה לי, הייתי חייב להשתחרר ממנה. אני לא מבין למה אתם צריכים בגדים בכלל. באשר לשאלתך יקירה, אהבה היא מטרת בואנו. שמעת ודאי על הניסויים שאנחנו עורכים, אלה שהכחשתי למטה באולם. ובכן, אנחנו עושים אותם רק באנשים מאוהבים. הגענו למסקנה שהאנרגיה של אדם מאוהב יכולה לשמש לנו דלק לחללית. יש כרגע מחסור חמור בדלק. כן, זה הגיע גם לחלל".

"אתה רוצה לומר לי שמעולם לא היית מאוהב?"

"פעם הייתי מאוהב לחמש דקות. בדקה השישית היא תפסה אותי בוגד בה טלפתית. זה לא כמו אצלכם, הנשים שלנו קוראות מחשבות ממש כמונו. לא ניתן לקיים קשר אמיתי כך. מאז אני לא מסתכן. החומר הזה חזק מדי, מסוכן מדי. אנחנו משאירים אותו לכם. אבל אני חייב לומר לך שמרגע שראיתי אותך משהו קרה לי. אני יכול לומר לך שאתה אשה יפה".