החלל שבגדוד: "בוכים על לירן, נלחמים בשבילו"
מתחת למדים הם לובשים חולצה הנושאת את שמו. המשפטים שנהג לומר הפכו לחלק מהמורשת של הפלוגה. זמן להתאבל כמעט שלא היה - אבל הוא נמצא איתם שם, בלחימה היומיומית בעזה. החברים של לירן בנאי, ששימש פה להוריו החרשים ונהרג בפיצוץ מטען ליד כיסופים, ממשיכים לבכות ולירות
זו הפעם הראשונה בה מפקד הפלוגה, סרן דן אסף, והלוחם סמל ניב לוי משחזרים את האירוע ממארס האחרון. הם היו שם, בג'יפ הסופה, בסיור לפתיחת הציר, שהסתיים במותו של גשש ובפציעתו האנושה של בנאי. "שמענו אותו צועק שהוא לא מרגיש את הרגליים", הם נזכרים. ניב, שהיה בן בית אצל לירן והכיר היטב את הוריו החרשים, לא היה מוכן לחשוב על הנורא מכל: "רציתי רק שיחזור כמו שהוא, עם הפציעה הקשה. אנחנו כבר נדאג לו בכל צורה". כעבור שלושה ימים נפטר בנאי מפצעיו.
המ"פ מתאר את האירוע הקשה בצורה קרה, לא נותן לרגשות להיראות על פניו. בימים הראשונים שאחרי התקרית, הוא נזכר, הכאב בקרב החיילים היה כבד. "היו קצת חששות, דיבורים, אבל מהר מאוד כולם הבינו שבצד הכאב - יש לנו כאן משימות, להגן על האזרחים. וצריך להמשיך. מותר לחיילים לבכות, אבל את זה כל אחד עושה בזמן הפנוי שלו. בסוף אנחנו כאן למטרה ברורה, ואין אחרים שיעשו את העבודה".
בלירן נזכר סרן אסף בחיוך, אפילו בהערצה. "היו הדיבורים הרגילים
בנסיעה, הצחוקים. צחקתי עליו, על איך שהוא נוהג. כל-כך הרבה זמן ביחד, ברור שנרקמת מערכת יחסים קרובה. הכרתי גם את הסיפור של לירן, את ההקרבה שלו. זאת בעצם המורשת שהוא השאיר לנו. אני לא יודע מתי הוא נח בכלל - היה עובד כאן עבור המדינה ויוצא הביתה, לעבוד בשביל המשפחה. אלה הלוחמים שלנו".
ההנצחה של בנאי ז"ל בפלוגה באה לידי ביטוי במישורים רבים. החולצה מתחת למדים נושאת את שמו, פנקסים, מחזיקי מפתחות. לחברים לנשק יש דרכים לזכור את מי שלחם לצידם. "אירוע כזה מאחד את הפלוגה", אומר סמל אבי מאירסון, שעשה עם בנאי את כל הדרך מהבקו"ם. "אנחנו כואבים, אבל גם מאוד נחושים - מאוד רוצים לפעול, בשביל לירן". "פתאום נעלם ההומור השחור", מסכם ניב לוי. "לפני האירוע היו הרבה דיבורים כאלה. עכשיו אני עוצר, חושב לפני כל מילה".
