באה מאהבה

במוצאי יום העצמאות זכתה רנה ירושלמי לחיבוק הממסד הישראלי שבמשך שנים הסתייג, נרתע ופחד מהתמודדות אמיתית עם מה שיש לה לומר לעולם ועם כל מה שהיא מייצגת. בסופו של דבר כל מה שצריך היה הוא שלוש נשים שתרומתן שלהן לתחום התיאטרון לא מבוטלת, לשון המעטה, בכדי להעלות אותה על הפודיום ולהעניק לה את הכבוד שמעולם לא ביקשה ושלעולם יהיה מנת חלקה כבעלת זכויות רבות בהרחבת שפת התיאטרון הישראלית. 

"זהו שלום בין אויבים", אמרה והבטיחה להמשיך בשלה (צילום: מרב יודילוביץ')

פרס ישראל, שאין שני לו ביוקרתו, היה אליבא דה ירושלמי רגע מבלבל מאד בקריירה רצופה שנים של מלחמת הישרדות בחדרי חזרות ומחוצה להם. "אני מודה, זה נעים לקבל את פרס ישראל. זו בהחלט הכרה, אבל זה לא פשוט, אחרי הכל זהו החיבוק האולטימטיבי של הממסד כך שאני לא יכולה להתחמק מהשאלה איפה שגיתי", אמרה ירושלמי אמש בערב ההוקרה לה, "כל השנים דאגתי להיות מחוצה לממסד, כך שעל אף שאני נרגשת אני חייבת להדגיש - זהו שלום בין אויבים. אני מקווה להמשיך בדרכי".  

ירושלמי מוקפת בשחקניה בהווה ובעבר (צילום: מרב יודילוביץ')

אף אחד מהנוכחים באירוע החגיגי שנערך בגני יהושע לא חשד לרגע שירושלמי מתכננת התמסדות. אלה שמכירים אותה יודעים לנחש שחיבוקים ממסדיים עלולים, רחמנא ליצלן, לדרבן אותה ללכת עוד הרחק אל מעבר לגבולותיה הרחוקים.

"האדם הסביר מסגל את עצמו לעולם, האדם הבלתי סביר מתמיד בניסיונותיו לסגל את העולם לעצמו, לכן תלויה הקִדְמַה באדם הבלתי סביר", ציטט מנכ"ל אנסמבל עיתים, ארז חסון, את המחזאי ג'ורג' ברנרד שאו. כמובילה של הבלתי סבירים ומביאי הקדמה והחידוש, הצליחה ירושלמי לקבץ סביבה לאורך כמעט 20 שנה של פעילות האנסמבל, שחקנים ויוצרים שאינם חוששים ללכת אחריה במדבר הבלתי מתגמל של השוליים ובלבד להגיע פעם ושוב לארץ המובטחת. בדיבוק הזה הצליחה להדביק גם את הממסד שמסייע, פחות מדי ובכל זאת, בקיומו של האנסמבל.  

נעם בן אז"ר בקטע מתוך פרויקט התנ"ך של ירושלמי (צילום: מרב יודילוביץ')

ראש עירית תל אביב יפו, רון חולדאי, שנפקד מהאירוע כתב במכתב ברכה: "כולנו ידענו שהרגע הזה, המיוחד, בוא יבוא. סופסוף, הענקת פרס ישראל לרנה ירושלמי, לא יכולה להיחשב כהפתעה".

גם חולדאי יודע שזכייתה של ירושלמי רחוקה מלהיות ברורה מאליה ממש כשם שהמשכיות עשייתה כלל אינו ברור מאליו. זו מן הסתם הסיבה שירושלמי הודתה במהלך הערב לנורית יערי, שרה ליסובסקי וזהרירה חריפאי, חברות ועדת פרס ישראל, על הבחירה אותה הגדירה כבלתי שגרתית בה ובניסן נתיב ז"ל. נציג הממסד בערב חגה של ירושלמי היה ראש מנהל תרבות במשרד התרבות, מיכה ינון, שעלה גם הוא לברך וחשף תוך כדי ברכות שהמדד על פיו נקבעו הקריטריונים לחלוקת הקצעות לקבוצות תיאטרון נמדד על פי המודל שיצרה ירושלמי עם האנסמבל שהקימה.

"רנה ירושלמי ואנסמבל עתים הם הרף העליון של קבוצות התיאטרון בישראל מבחינת איכות, מבחינת ייחודיות, מבחינת פריצת דרך ושימוש בשפה אמנותית שיש בה תרומה יוצאת דופן לאמנות הבמה. כשבנינו את הקריטריונים ראינו נגד עיננו את המודל של רנה", אמר. 

יוסי סגל. דו שיח חרשים בין מבקר לאיש תיאטרון (צילום: מרב יודילוביץ')

קטע מפרויקט התנ"ך של ירושלמי בביצוע נועם בן אז"ר, פיליטון שכתב חנוך לוין על דו שיח של חרשים בין מבקר התיאטרון לעולם שסובב אותו שביצע להפליא השחקן יוסי סגל ומחרוזת שירי תודה שנכתבו במיוחד לרגל האירוע על ידי שחקניה הותיקים של ירושלמי – אייר וולפה, עמנואל חנון ובן עזר – נעלו את הערב.

רגע לפני שסגרו את האורות ויום החג התחלף בחולין, ביקש נועם בן אז"ר רגע נוסף של מילות תודה. "אני רוצה לומר תודה בשם השחקנים שעובדים איתך, אלה שעבדו איתך בעבר ואלה שיעבדו איתך בעתיד. אני רוצה לומר תודה על הזכות להיות חלק מהמפעל המפואר שהקמת ומהבניין שבנית לבנה אחרי לבנה בדם, יזע ודמעות.

"תודה שאת לא מוותרת. תודה שאת כל כך מתעקשת. תודה שאת דורשת מאיתנו את המקסימום שאנחנו יכולים לתת ומעבר לכך. תודה שבדרכך הרִנַאית את מחזירה אותנו בכל פעם שאנחנו מתפנקים מעט מייד למסלול ומזכירה שהתכנסנו פה לשם הגשמת מטרה. ומה יותר נעלה מלפעול למען מטרה ולהתחייב אליה באומץ ובקדושה כמו שאת מפליאה לעשות. תודה על כל מה שלמדנו ממך על ערכי המשמעת הבלתי מתפשרים, על החיפוש והאתגר. תודה על מקום עבודה כל כך מכובד שיצרת עבורנו. המשיכי להצליח לטפח ולהשקות את חלקת התיאטרון שלך".