חבר חילוני? זה לא יילך!
"הוא לא מוכן לשמוע על כיפה ושבת כי משפחתו לא דתית והוא לא יכול לשנות הרגלים. הוא רוצה שהדברים יבואו מליבו ושאקבל אותו איך שהוא. אני מרגישה שזה הבחור שנועד לי, מה דעת הרב?". צעירה בת 20 שואלת, הרב זלמן מלמד משיב
"אני בת 20. חונכתי בבית דתי, אבי מלמד תורה ולומד ב"כולל". אני שומרת על צניעותי, מתלבשת צנוע, שומרת שבת ומצוות. לפני כשמונה חודשים הכרתי בחור די נחמד מבית חילוני...". (מתוך מכתבה של צעירה דתית לשו"ת האינטרנט של ישיבת בית-אל)
לאתר האינטרנט של ישיבת "בית אל" זורמות מאות ואלפי שאלות במגוון עצום של נושאים כגון כשרות; צבא ומלחמה; ארץ ישראל ומצוותיה. את התשובות מספקים רבנים המשתייכים בעיקר לזרם החרדי-לאומי.
רבים מהגולשים הצעירים אף פונים בשאלת רב בנושאים שבינו ובינה. את שאלותיהם והתשובות הניתנות מקטלג האתר תחת הקטגוריה"הבית היהודי". מדובר בגולשים ששמם לא נחשף ובמרבית המקרים הם מציינים את גילם, הנע, החל מאמצע שנות העשרה ועד לשנות ה-20 המוקדמות. השאלות הן מגוונות ומאפשרות חשיפת ההתלבטויות המטרידות את בני הנוער הדתיים בנושא. בן 15 שואל האם עליו להפסיק חברות בשל גילו הצעיר; בחורה אחרת שואלת מה לעשות עם הרהורים העוברים בראשה על בחורים שהיא מכירה. "אני יודעת שזה מזיק לי ושזה מפריע לי בעבודת ה' שלי. מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק עם זה?", היא שואלת את הרב.
"הוא לא מוכן לשמוע על כיפה ושבת"
ב-ynet אנו מפרסמים שאלה שהופנתה לאחרונה על ידי צעירה דתית בת 20. "אני דתייה והוא חילוני", היא מעלה שאלה קלאסית, אליה נעתר לענות ראש הישיבה הגבוהה בבית אל, הרב זלמן מלמד. לפניכם הטקסט המלא כלשונו כפי שהובא באתר האינטרנט של ישיבת "בית אל".
שאלה:
אני בת 20. חונכתי בבית דתי, שומרת שבת הולכת צנוע, אבי מלמד תורה ולומד ב"כולל". למדתי בבית-ספר דתי. אני שומרת על צניעותי מתלבשת צנוע, שומרת שבת ומצוות. לפני כשמונה חודשים הכרתי בחור די נחמד מבית חילוני.
אמנם ידעתי על כל ההשלכות שיהיו לי בהמשך אך לאט לאט יצאתי עם אותו הבחור - עד לפני שבועיים. הבחור עומד לסיים את שנת הצבא שלו. בחור ביישן, עדין ומקבל אותי איך שאני. הוא שומר מסורת, אך שבת לא.
נפרדנו לפני שבועיים בשל הדת. אני רוצה שיהיה לי בחור נפלא להכיר להורים, בחור שאני חולמת עליו עם כיפה ושומר שבת אך המציאות היא שונה. והוא מוכן לשמור ולעשות הכל למעני אך הוא תמיד אומר לי "זה לא מהלב". נפרדנו. אני בוכה בדמעות אך ללא הצלחה ואינני יכולה לשכוח אותו, הוא יוזם, חכם, "יש עם מי לדבר".
את הפרידה לקחתי מאוד קשה, וגם הוא. דיברנו היום וליבי לא יכל עוד ואמרתי לו שאני מקבלת אותו איך שהוא, אני רוצה אותו, אעשה הכל להיות איתו. הבהרתי לו שהוא בנאדם טוב, אני מקבלת אותו אבל שימשיך לכבד אותי ואת משפחתי בקרוב אם אחליט להכניסו לביתי.
חלומי הוא לבנות בית דתי, כי אני דתיה. הוא לא מוכן לשמוע על כיפה ושבת. כי משפחתו ככה והוא לא יכול לשנות הרגלים, הוא רוצה שהדברים יבואו מליבו. וגם הוא רוצה שאני אקבל אותו איך שהוא, הוא מוכן לאט לאט ללכת לשמוע שיעורי תורה אך עם רצון שלו. אני לא רוצה להלחיץ, וכשאני איתו הוא מוכן לשמור שבת - כך הוא אומר לי ואני מאמינה לו בלב טהור. אני מרגישה שזה הבחור שנועד לי. מה דעת הרב?
תשובת הרב זלמן מלמד:
דעתי היא שעשית צעד נכון שנפרדת ממנו, כי לא היית יכולה לבנות איתו חיי משפחה דתיים.
ואי אפשר לחנך ילדים חינוך דתי כאשר האבא אינו דתי. אילו הבחור היה נוטה להתחזק ולהתקרב לתורה היה צריך לבחון היטב אם זה רציני, אך כעת כשגם לזה אינו נוטה אין מקום כלל להמשיך איתו. אמנם הפרידה קשה לך מאוד, אך תקבלי הרבה שכר על כל הצער של הפרידה.
בעזרת ד' תמצאי את זיווגך הנכון עם בחור דתי. וכאשר יש שאיפות משותפות הבית מחזיק מעמד. כאשר הקשר בנוי רק על אהבה אין לו קיום ארוך. חזקי ואמצי.
לפנייה לכתב/ת 
