שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    חסינת מוות

    למרות הביקורות על נטישת האב החולה והתינוק בבית, למרות אפס (!) החסינויות שלקחה בתוכנית - נעמה קסרי לא רואה ממטר את דן ("אנחנו לא חברים"), נעם ומרינה בדרך למיליון. חגית גינזבורג עשתה גבות אצל נעמה, קוסמטיקאית, כרמיאל, ושמעה על חמשת (!) הניתוחים הפלסטיים בחזה ועל החשש מהמושבעים ("אני פוחדת להתאכזב מיעל"). ניתוח קסרי

    הגינה הקטנה בכרמיאל לא ידעה מה הכה בה. זה התחיל ברועי, זאטוט בן שנה וחמישה חודשים שהסתער על המגלשה, חמוש בשקית במבה והרבה מאוד נחישות לסלק את כל העומד בדרכו. אחריו פוסעת לשם אמו, נעמה קסרי, או "נעמה מ'הישרדות'!", כמו שפעוטה בת חמש רצה לדווח לחברים שלה. בקושי שלוש שניות עוברות עד שהגינה נראית כמו יער של קק"ל במוצאי יום העצמאות: הנדנדות ננטשות, המגלשה מתרוקנת ועננה של ילדים נוטפי התרגשות סוגרת עלינו כמו רצועת חנק. אלוהים יודע מאיפה, נעמה שואבת קיתונות של סבלנות. היא מחבקת בסבלנות כל ילד, מחייכת יפה למצלמה של ההורים ומנהלת סמול־טוק על הגמר המתקרב. בין לבין, היא פוזלת לעבר רועי, היחיד בסביבה שלא מתרגש מההתרחשות וטרוד כעת בבחינת המרכיבים המולקולריים של אחד המתקנים. "הוא ילד קול לגמרי", מסבירה נעמה. "הוא לא מבין מה הביג דיל סביב אמא שלו. רק בשבוע שעבר, כשגיא פינס בחר את הרגעים הגדולים של התוכנית, רועי נעצר בפעם הראשונה מול המסך וצעק: 'אמא!'. עד אז הוא לא זיהה אותי. אין לך מושג איך התרגשתי מזה".


    "'נעמה מהישרדות' זה תואר מחייב". נעמה מהישרדות (צילום: אוהד רומנו)

     

    רק כשיגדל יהיה לרועי סיכוי להבין איזה משבר לאומי התעורר סביבו בזמן שאמו יצאה להשתתף בתופעה הטלוויזיונית הכי רועשת בישראל בערך מאז שדודו טופז חיפש חייזרים. הקהל הישראלי כבר הביע מחאתו על נטישת ילד בן שבעה חודשים - הגיל של רועי כשאמו טסה לחודשיים בקריביים - וביקר את נעמה נחרצות על כך, למרות שאבא שלו, סידני, לקח פסק זמן מהעבודה כדי להיות איתו לאורך התקופה הזו. נעמה, 29, כבר עייפה מלהדוף מעליה את הטרוניות: "הרבה אנשים מעבירים עליי ביקורת, טוענים שלא יכול להיות שאמא תעזוב ככה את הילד שלה".

     

    מהרגע שבו החלה להצטייר כמועמדת רצינית לזכייה בתואר השורדת האחרונה, בערך אחרי הפרק השלישי של "הישרדות", היא נאלצה להתמודד עם כל מיני נשמות טובות שמתחו ביקורת לא רק על העובדה שהשאירה תינוק בבית, אלא גם על נטישת אביה משה, שחלה זמן לא רב לפני שטסה לקריביים ונפטר לפני כחודשיים.

    "המעמד הזה קשה לי מאוד בלעדיו. לא חלמתי שהוא לא יהיה שם, זו לא היתה אופציה. כשיצאתי ל'הישרדות' אמרתי לו שאני יוצאת להישרדות שלי והוא יוצא להישרדות שלו ורק לו אני מרשה לנצח אותי. המחשבה על זה שהוא לא יהיה שם בקהל קורעת לי את הלב".

     

    אצבעם של הטוקבקיסטים היתה קלה מאוד על ההדק בכל הנוגע ליציאות של נעמה. "בתחילת התוכנית הייתי רצה אחרי כל פרק לראות מה כותבים באינטרנט", היא נזכרת. "כתבו עליי כל מיני דברים, חלקם טובים וחלקם רעים. היתה איזו פעם שאמרתי שסבאנה זה שבט של אשכנזים. אמרתי את זה בצחוק, אבל עשו ממני גזענית. אנשים כמו מרינה, שיש להם עור של פיל, יכולים אולי להתמודד עם תגובות כאלה בלי יותר מדי קושי, כי מרינה באמת מאוד חזקה ובטוחה בעצמה. אני לעומת זאת, בכיתי ארבעה ימים אחרי הכתבה שהיתה עליי (ב"רייטינג" - ח.ג)".

     

    היו גם שמועות על בעיות בזוגיות שלך.

     

    "למדתי לא לפתוח עיתונים או אינטרנט. אני בן אדם מאוד רגיש. אני מתמודדת עם זה הרבה יותר טוב מאשר סידני. מאוד קשה לו עם התהילה, הבלגן, הפפראצי והעובדה שאני יכולה להיות בחוף הים, שוכבת עם מגבת על הפנים, ושואלים אותי אם אני נעמה מ'הישרדות'. אז הוא פחות מתחבר לזה. ברור שגם לנו יש ויכוחים פה ושם, אבל לגבי מה שאמרו - שנפרדנו או התגרשנו - נכון לכתבה הזו אנחנו ביחד".


    הוא לא מבין מה הרעש סביב אמא שלו. (צילום: דורון גולן)

     

    בבית הקפה בקניון קריון שבקריית ביאליק, אחרי דרך רצופת מבטי השתאות ופלאשים, עט עלינו בעל המקום בשאגות התלהבות. "זאת את! זאת את!", הוא צווח ומודיע לה שהרגע ניצח בהתערבות את אחד המלצרים ולפיכך מזכה אותה בקינוח על חשבון הבית. בין לבין, הסלולרי שלה מצלצל (וכן, הרינגטון הוא הפתיח של "הישרדות"). פעם זו מרינה, פעם ערוץ 10, שיחות אחרות מגיעות ממעריצים. בינתיים עוד לא הגיע ההפוך הבינוני שלה אל השולחן ובמקום מתייצבת חבורה של טינאייג'ריות רוטטות מהתרגשות. חיוך קצר של נעמה הופך לסשן של חצי שעה, שבסופה היא מתרסקת מותשת על הכיסא.

     

    קשה לך עם כל תשומת הלב הזו?

     

    "קשה לי, כי זה מאוד מביך. או כשאני עם רועי וילדים אחרים רוצים את תשומת הלב שלי ואני רק רוצה להיות איתו. אין גיל לאנשים שניגשים אליי, מילדים בני שלוש שבקושי יודעים להגיד 'אבא' ו'אמא', אבל יודעים להגיד 'הישרדות', דרך ההורים שלהם שקוראים לתוכנית 'הסתדרות' ועד אנשים בני 80. אנשים חושבים שהם מכירים אותי כי אני מופיעה אצלם חצי עירומה על המסך פעם או פעמיים בשבוע".

     

    מצד שני, אחרי חצי שעה איתך זה נראה כאילו כל מה שאת עושה זה להתעסק בתוכנית הזו.

     

    "כל המדינה מתעסקת בזה. אשמח לנהל שיחה על משהו אחר, אבל פשוט אי אפשר. אפילו בשבעה של אבא שלי אנשים לא הצליחו להתאפק ודיברו איתי על התוכנית. באותה נשימה של 'משתתפים בצערך', היו חייבים לשאול אותי משהו אחד קטן על התוכנית. התוכנית הזו הפכה למגפה. אז כן, יש לי הרבה רגעים שבהם אני אומרת 'די, שייגמר כבר', אבל ברור לי שאתגעגע לזה".


    "נכון לכתבה הזו אנחנו ביחד". נעמה וסידני, בעלה

     

    למרות שהיא אחד הפרצופים הכי מזוהים בארץ, נעמה כבר מתכוננת ליום שאחרי הגמר ומשיקה ליין של ליפגלוס לנערות על שמה ("זה היה חלום שלי מאז ומעולם. התחלתי לעבוד על זה לפני שנה, הרבה לפני התוכנית"), בוחנת הצעות לקמפיינים ועסקאות פוטנציאליות ומתכננת את הרחבת המכון שלה. היא יודעת שהפרסום הנוכחי יעזור, אבל כשאיש השיווק מתקשר ומציע לה לכתוב על הפרוספקט, "הליפגלוס של נעמה מ'הישרדות'", היא מוחה בתוקף. "לפעמים ממש נמאס להיות 'נעמה מהישרדות'", היא אומרת. "קוראים לי נעמה קסרי. בדיוק דיברתי על זה עם מרינה. כל דבר זה 'נעמה מהישרדות', 'מרינה מהישרדות'. מה יהיה כשהתוכנית תיגמר? זה גם טייטל נורא מחייב; את לא יכולה להישבר משום דבר, בכל דבר את חייבת להיות שורדת. את לא יכולה להיות עייפה, את לא יכולה להיות עצובה, את מ'הישרדות', הכל קטן עלייך. אפילו אם אני אומרת שאני רעבה, אומרים לי 'מה? קטן עלייך. לא אכלת חודשיים, את לא יכולה להתלונן'".

     

    העיסוק במראה החיצוני של נעמה לא נגמר בגבולות התוכנית. רק בשבועות האחרונים נפוצו שמועות על ניתוח פלסטי שעברה בחזה. היא דווקא לא מכחישה: "עברתי ניתוח בחזה, חמישה ניתוחים ליתר דיוק. בפעם האחרונה הלכתי רק לייעוץ אצל דב קליין".

     

    חמישה?!

     

    "כן, כי היו לי כל מיני סיבוכים. את הניתוח הראשון עברתי במיאמי (היא חיה שש שנים בארצות הברית - ח.ג), אבל הגוף שלי הגיב לזה לא טוב ומאז זה הסתבך. לייעוץ האחרון הלכתי אחרי שראיתי את עצמי על המסך והבנתי כמה החזה שלי נראה פרובוקטיבי ולא טבעי. אני רוצה לשנות אותו למשהו יותר צנוע".

     

    אז אפשר להסיק מזה שאת בעד ניתוחים פלסטיים.

     

    "אני בהחלט לא נגד. אני חושבת שאשה צריכה לעשות כל מה שהיא צריכה כדי להרגיש שלמה עם עצמה, אבל על סמך הניסיון שלי חשוב לי להגיד לבנות שלא יעשו את זה סתם בגלל שהחברות שלהן עושות. שיחכו אחרי הלידה, כי אז במילא צריך לעשות תיקונים, ושיעשו את זה רק אם באמת זה יעזור לשפר את הביטחון העצמי שלהן".


    חמישה ניתוחים בחזה. נעמה (צילום: דורון גולן)

     

    אנחנו נמלטות חזרה לאוטו ועושות את דרכנו לכרמיאל, לאסוף את רועי מהגן. בדרך היא מקבלת שיחה ממשה, מלצר, חולון. "גיליתי את משה אחרי שחזרנו לארץ", היא מסבירה בתום השיחה. "על האי לא ממש התחברנו כי הוא היה יותר עם הבנים, אבל מאז שחזרנו לישראל אנחנו חברים מאוד טובים. אני בקשר גם עם מרינה ויעל. ובניגוד למה שכתבו, אני לא חברה שלהם כי 'אני צריכה אותם'. גם אם תדברי איתי בעוד שנה או שנתיים תראי שאנחנו עדיין חברים. עברנו חוויה מאוד מיוחדת יחד, חיינו 24 שעות במשך 50 ימים וממש למדנו להכיר אחד את השני. זו חברות להמון זמן".

     

    מה עם דן?

     

    "אני לא חברה של דן, לא בגלל שיש לי בעיה נגדו או כל מה שכותבים בעיתונים. דן ואני מאוד התקרבנו על האי, היינו חברים מאוד טובים. הייתי הבנאדם שהוא בכה לו בפעמים הספורות שהוא בכה שם. עכשיו באופן מאוד טבעי אנחנו מתחרים. חוץ מזה, הוא בלונדון וחי חיים מאוד אחרים משלי. כשהוא מגיע לארץ יש לו חיי לילה סוערים ואני אשה נשואה עם ילד. לכן לא ממש יוצא לנו לדבר".

     

    מפריע לך שהוא בחר שלא להתראיין לשער המשותף?

     

    "לא ממש אכפת לי. לא יודעת מה עובר לו בראש, אבל זו החלטה שלו. כל אחד עושה את ההחלטות שלו".

     

    ומה את חושבת על נעם?

     

    "אני מאוד אוהבת את נעם, הוא בן אדם מקסים. אבל באופן טבעי, אנחנו מתחרים אחד בשני וזה לא ממש לעניין שניפגש עכשיו לקפה".

     

    את חושבת שמגיע לו לזכות?

     

    "אני חושבת שזה לא פייר לאף אחד מאיתנו שהיה במשחק להתמודד מול נעם. לפי חוקי המשחק כיבו לו את הלפיד. נעם היה חצי משחק בחוץ, אז איך אני יכולה להתמודד מול מישהו שהידיים שלו כביכול נקיות? הוא לא עשה בריתות, הוא לא תקע לאף אחד סכינים ובפעם היחידה שהוא ניסה להפעיל אסטרטגיות הוא עף מהמשחק. וזה המשחק. המשחק הוא משחק חברתי, זה משחק של אסטרטגיות, של מניפולציות. אני הגעתי לאן שהגעתי בלי לרכוב לאף אחד על הגב. ציטטו את ויקה אומרת שרכבתי על הגב של דן, אז הייתי רוצה להזכיר לה מי הדיח אותה - אני. ההדחה של ויקה לא קרתה כי היא היתה חלשה, אלא כדי להוכיח שהכוח לא נמצא כולו בידיים של דן. זה היה כדי להעיף לדן את הבייב שלו".

     

    ולמה לך מגיע?

     

    "ההחלטה של חבר המושבעים היא כבר ברמה אישית ומעבר לרמת המשחק. אני חושבת שמגיע לי לזכות כי נתתי שם פייט רציני ונשארתי עד הסוף בלי לזכות בחסינות אפילו פעם אחת. אבל יש דבר שאני מצטערת עליו במשחק - מה שאני ומרינה עשינו לשחר. לא בגלל שהיא בחבר המושבעים, אלא רק בגלל העובדה שרועי יום אחד יראה את זה וניסיתי להיות מאוד חינוכית. אבל כשאת עייפה ורעבה ועצבנית, יוצאים ממך דברים שאת לא מתכוונת אליהם. שחר עצבנה אותנו, היא ניסתה לסכסך בינינו וזה היה מעצבן, אבל ההתנהגות שלנו אליה היתה לא לעניין ואני ממש מצטערת על זה. בסופו של דבר הגמר יהיה 'חיים ומוות ביד הלשון'. יכול להיות שאנשים יגבשו לעצמם דעה וכשהם יגיעו לשם אצליח להראות להם דברים אחרת".

     

    יש מישהו מחבר המושבעים שאת מצפה ממנו לבחור בך?

     

    "זה יהיה מאוד יהיר מצידי להגיד שמישהו מהם צריך לבחור בי. אני חושבת שהרבה אנשים שם לא ישפטו אותי באובייקטיביות, כמו ורה למשל, שאני יודעת שהיא לא מחבבת אותי. אני לא יודעת למה כי לא עשיתי לה כלום, אף פעם לא ניהלנו שיחה אפילו. אני הכי מפחדת להתאכזב מיעל כי היינו חברות מאוד טובות על האי. אני חושבת שהייתי יותר קרובה אליה מהשאר. כשהיא היתה שם לבד, אני זו שהתקרבתי אליה וניסיתי להשלים לה את החסר. גם כשהיא הודחה זה היה כי לא היתה ברירה, זה היה או אני או היא. אנחנו בקשר מאוד טוב היום, אבל העובדה שאנחנו חברות לא צריכה לגרום לה לשום מחויבות כלפיי. אשאר חברה שלה תמיד, לא משנה במי היא תבחר".

     

    היו אנשים במשחק שאכזבו אותך?

     

    "התאכזבתי הכי הרבה מליה. על האי היה נראה לי שיש בינינו מערכת יחסים. ההדחה שלה היתה אחת ההדחות הכי קשות לי מצפונית. היו לנו המון שיחות נפש, היתה בינינו כימייה טובה. פתאום ראיתי את התוכנית וגיליתי שהיא לא סובלת אותי. זה לא רק הפתיע אותי, זה אפילו פגע בי".

     

    אז מה תגידי להם בגמר שישכנע אותם להצביע לך?

     

    "אני לא מגיעה עם איזו אסטרטגיה מוכנה מראש. אני בעיקר מאוד שלמה עם עצמי ועם הצורה שבה שיחקתי את המשחק. ברור שהיו לי שם את הרגעים הרעים שלי, אתה לא יכול לעשות הכל נכון במשך 52 יום, זה בכל זאת משחק של שקרים ובגידות. אבל אני חושבת שנתתי פייט והגעתי לגמר הזה כנגד כל הסיכויים. באתי למשחק עם המון מטען רגשי, עם אבא חולה ותינוק בבית ובכל זאת נתתי מעצמי 120 אחוז בכל משימה. היו רגעים שלא האמנתי שאגיע עד לכאן אבל הנה אני בגמר ומבחינתי זה כבר כבוד".

     

    אז גם אם לא תזכי, תסתפקי במעמד הזה?

     

    "בואי נהיה כנות, כשאת מגיעה לשלב הזה, את רוצה את כל הקופה. אבל נראה מה יהיה, מקסימום יישאר סיפור מעולה לנכדים".


     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נשארו חברות. נעמה ומרינה
    צילום: רפי דלויה
    לאתר ההטבות
    מומלצים