שתף קטע נבחר

מימוש הצוואה

תיעוד היסטורי: תמונות נדירות מטקס העברת עצמותיו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל מבית הקברות בוינה למדינת ישראל

באוגוסט 1949 הגיעו שליחיה של מדינת ישראל אל בית הקברות דבלינג בוינה, אוסטריה, על מנת להוציא לפועל את צוואתו של בנימין זאב הרצל ולהביא את עצמותיו ועצמות בני משפחתו, לקבורה במדינת ישראל. לציון יום הרצל החל היום, נביא בפניכם את עדותו המרתקת של טוביה פרידמן, מנהל המכון לדוקומנטציה בוינה באותם ימים, אשר נטל חלק במעמד ההיסטורי ותיעד אותו עבור הדורות הבאים.

 

בתחילת אוגוסט 1949 הגיע לוינה יצחק רוז, איש הש"ב (שרותי הבטחון, לימים השב"כ) ובפיו הבשורה על ההחלטה להעלות את עצמותיו של הרצל. יצחק ביקש מטוביה לארגן שישה חברים שיכולים ללון אצלו במוצאי-שבת, ולמחרת השכם ביום ראשון נדרשה החבורה להגיע לבית הקברות העתיק של וינה. טוביה וחברו הטוב, מרטין פוגל בחרו לטובת העניין שישה מחבריהם, כולם סטודנטים יהודיים. ב-14 באוגוסט, יום ראשון, בבוקר וינאי קר יצאה החבורה בחשמלית הראשונה לכיוון בית הקברות דבלינג. למעמד זומן גם הצלם של הקהילה היהודית, מר וולף שארף. בשעה שבע בבוקר, יחד עם הקברנים של הקהילה היהודית בוינה, החלו במלאכת גלילת פלטת השיש מעל פתח הקבר.


הוצאת ארון הברונזה המקורי של הרצל. (צילום: וולף שראף). 

 

שלושה שמות היו רשומים על גבי המצבה, ושלושה ארונות קבורה מברונזה היו מונחים בקבר זה על גבי זה לפי סדר פטירתם. הארון הראשון שהוציאו היה של אימו של הרצל והאחרון של אביו. הארון הראשון שנפתח היה ארונו של הרצל, עוד ניתן היה לראות את שערות זקנו הארוך.

 

לדברי טוביה, על אף המלאכה הקשה, התחושה שליוותה את הפעילות היתה תחושה של שליחות. הרגשה של זכות למלא אחר משאלת הנפש של הרצל, שכתב: "אני מבקש שיקברוני בארון מתכת ליד אבי, ולשכב שם עד שהעם היהודי יעביר את גופתי לארץ ישראל..." 


העברת העצמות לארון עץ חדש שהובא מישראל. (צילום: וולף שראף).

 

הארונות הועברו לאולם מיוחד בבית הקברות ומסביבם עמדו דום טוביה וחבריו. משלב זה לבש האירוע גוון ממלכתי, עתה הצטרפו לטקס נציגי הקהילה היהודית בוינה, החשובים בהם היו ראש הקהילה היהודית של וינה דאז, ד"ר מאורער וכן הרב הראשי ד"ר עקיבא אייזנברג. את מדינת ישראל יצגו ד"ר קורט לוין ויצחק רוז. בזמן התהלוכה מבית הקברות לבית הכנסת הגדול בוינה, כל אחד מהנציגים היה מעוניין, מדרך הטבע, להחזיק את ארונו של הרצל.

 

כל שעות הצהריים עמדו הארונות על הבמה במרכז בית הכנסת. להשלמת הצוואה, הובא גם ארונה של פאולינה אחותו של הרצל, מבית הקברות בבודפשט לבית הכנסת בוינה. סביב ארבעת הארונות, שכוסו בדגלי ישראל עבר קהל עצום של יהודים ולא יהודים כאחד. כולם במטרה אחת לחלוק כבוד אחרון לחוזה מדינת ישראל.


נבחרי הקהילה היהודית בוינה ביציאה מבית הקברות. (צילום: וולף שראף).

 

מבית הכנסת המשיכו ארונות משפחת הרצל לנמל התעופה. היתה זו הפעם הראשונה שמטוס ישראלי נחת על אדמת אוסטריה (המטוס אף זכה לשם- הרצל). לטקס באולם ההמתנה בנמל התעופה הצטרפו יצחק גרינבוים (שר הפנים), דוד רמז (שר התחבורה) ומזכירו האישי של הרצל, ד"ר שליט. בנוסף הגיעו שישה קציני צה"ל שהחליפו את טוביה וחבריו שניצבו עד אז דום מסביב לארונות. צוואתו של הרצל הוקראה, הארונות הועלו על המטוס, ויצאו בדרכם לטקס בישראל.


משמר כבוד של קצינים ישראלים בנמל התעופה בוינה. (צילום: וולף שראף).

 

בנמל התעופה בן-גוריון (אז נמל התעופה לוד) התקבל המטוס במשמר כבוד ולאחר מספר שעות הוצב מול בניין הכנסת (אז בתל אביב). מעל דוכן הנואמים אמר רה"מ דוד בן-גוריון: "רק שני אישים בתולדות ישראל זכו לכך שעמם המשוחרר יעלה את עצמותיהם ארצה: יוסף ממצרים והרצל מוינה". מרחבת הכנסת הועבר הארון לירושלים.

 

ב-17 באוגוסט 1949 מימשה מדינת ישראל את מחויבותה המוסרית לאיש אשר הגה את חזון מדינת היהודים והקדיש את חייו למימושו. הרצל, הוריו ואחותו הובאו לקבורה בטקס ממלכתי בהר הרצל בירושלים. למרות בקשתו המפורשת של הרצל בצוואתו להעלות את עצמות כל בני משפחתו, לא הועלו עצמותיהם של ילדיו ארצה לאחר הקמת המדינה, בין השאר בשל לחץ של אנשי ציבור דתיים. רק בשנת 2006, עשרות שנים לאחר מכן הובאו גם ילדיו של חוזה המדינה לקבורה בישראל, ובסוף שנת 2007 הובא אף נכדו.

 

בנימה אישית

פגישתי עם מר טוביה פרידמן ותמונות פתיחת קבר הרצל בוינה, והטקס שנערך שם לרגל העלאת העצמות ארצה, חקוקים בי כחוויה אדירה. נתקלתי בספרו של טוביה במסגרת עבודת המוסמך שאני כותבת.

 

כשהזמנתי את הספר לא היה לי אף שמץ של מושג איזו הפתעה מסתתרת בין דפיו. סיפור שמעולם לא סופר. בוקר וינאי שתועד ונשכח, הבוקר בו נפתח ארונו של הרצל בוינה, ועצמותיו הוצאו ממנו במטרה לקיים את צוואתו האחרונה, ולהעלותן ארצה. ברגע שראיתי את התמונות ידעתי שאני מוכרחה למצוא את טוביה, לשמוע את הסיפור מפיו, לראות ולהכיר את החוליה האנושית החיה המקשרת בין קברו של הרצל בוינה לזה שבירושלים.

 

גליה גרבלר-ריצ'לר, סטודנטית למוסמך בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. עוסקת בשנים האחרונות בחקר פועלו וכתביו של הרצל. 

 

התמונות באדיבות טוביה פרידמן ומועצת הרצל, משרד ראש הממשלה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טוביה פרידמן וסטודנטים יהודים בבית הקברות בוינה, 1946
צילום: וולף שראף
טוביה פרידמן כמנהל הארכיון לדוקומנטציה בוינה.
צילום: וולף שראף
ד"ר שליט במרכז, בתהלוכה לבית הכנסת.
צילום: וולף שראף
טוביה פרידמן, ד"ר שליט, דוד רמז ויצחק גרינבוים בנמל התעופה בוינה.
צילום: וולף שראף
מומלצים