מה עושים כשהילד לא מקובל בחברה?

כמעט מהרגע שהם נולדים, אנחנו רוצים שילדינו יהיו מקובלים בחברה. אנחנו נעלבים בשמם בארגז החול כשפעוט אחר חוטף להם את הכף האדומה, משדלים אותם "לשחק יפה" עם הבת של חברתנו מהצבא שהגיעה לביקור, מארגנים להם מסיבות יום-הולדת מושקעות ומבלים שעות בשיחות עם הורים אחרים, כדי שהילדים ייהנו מאינטראקציה חברתית גם בשעות אחר-הצהריים. כאילו שבגן ובבית-הספר הם לא מתמודדים ללא הרף עם הצורך לקבל, לוותר, להיאבק, להתאפק, להסתדר עם שלל ילדים בני גילם.

לחברה השפעה ניכרת על התפתחות הדימוי העצמי של ילדים והערכתם העצמית, שנסמכים בין השאר על ההשתייכות, על תגובות השווים לפעולותיהם. אינטראקציה חברתית של ממש מתחילה אמנם רק לקראת גיל שנתיים, אבל בן אנוש נחשב ליצור חברתי מרגע היוולדו. פזית בלציאנו נגרין, היועצת החינוכית של מרכז "קוביות" ברמת-גן, אומרת שההורה הישראלי רגיש במיוחד למקובלות החברתית של ילדיו. אנחנו מדרבנים אותם לחלוק, אבל גם לדעת לעמוד על שלהם, לא להרביץ, אבל גם לא להיות פראיירים. בשנות חייהם הראשונות אנו נוטלים חלק פעיל ביותר ביצירת הקשרים החברתיים שלהם, בתיאומים והפקות נטולי ספונטניות, אבל מלאי כוונות טובות.

"ילדים שונים זה מזה ברמת העניין שהם מגלים בילדים אחרים‭,"‬ מציינת בלציאנו נגרין, "יש ילדים תקשורתיים שאוהבים להיות מוקפים בחברים, ואחרים שמסתפקים במספר מצומצם של חברויות. ככלל, יש לילדים צורך עז בהשתייכות חברתית, כשקבוצת בני גילם היא קבוצת ההשתייכות הטבעית. לקראת גיל ההתבגרות הנושא החברתי נעשה עבור רוב הנערים והנערות חשוב יותר מאשר הקשר עם ההורים, אבל בילדות ניכרת שונות בין הילדים. יש כאלה שכמות החברים היא המשמעותית להם ויש כאלה שאיכות הקשרים היא החשובה להם.

"מה שמשפיע על היכולת ליצור קשרים חברתיים זה המודל בבית – ילד שגדל במשפחה שמנותקת מהחברה ורואה את הוריו מבודדים חברתית יתקשה לפתח קשרים חברתיים, כיוון שאין לו איך ללמוד איך זה מתנהל ולמה זה כדאי, מידת חשיפתו לחברת ילדים בגיל הצעיר – בעיקר ילדים בכורים ו/או יחידים ששהו בחברת מבוגרים בלבד בשנותיהם הראשונות, עלולים לפתח קושי ביצירת קשרים חברתיים עם קבוצת השווים, והטמפרמנט האישי של כל ילד – ילדים ביישנים, ילדים עם מזג קשה, יתקשו לרוב באינטראקציות חברתיות‭."‬

להורים יכולת להשפיע על כל אחד משלושת הגורמים הללו. התייחסות מתאימה מצידם עשויה לעזור לילד לשכלל את מיומנויותיו החברתיות – עידוד

להצטרף ולשחק בחברת ילדים, תיווך פעיל כשיש צורך בו והעברת מסר אחיד לגבי ההנאה שיכולים לספק קשרים כאלה – יסייעו גם לילדים מתקשים ליצור אינטראקציות חיוביות עם בני קבוצת השווים. עם זאת, היא מדגישה, אין טעם לכעוס על ילד ביישן, ללגלג עליו או להפגין סימני אכזבה. תחת זאת כדאי לחשוף אותו בהדרגה למצבים חברתיים, לעודד אותו להשתתף בהם ולהעניק לו חיזוקים חיוביים על כל התקדמות, ולו קטנה. לחץ, שאלות חוזרות ודרבון לוויתורים יעבירו לילדים מסר שקשרים חברתיים הם עניין בעייתי והתוצאה עלולה להיות פיתוח התנגדות והתנהגות לא חברתית בעליל, מתוך תחושה שהעניין פשוט מעיק.

פיתוח כישורים חברתיים

איך בכל זאת אפשר להקנות לילדים כלים יעילים לפיתוח כישורים חברתיים? פזית בלציאנו נגרין ממליצה:

• חשוב ליצור מפגשים חברתיים – שיהוו חוויה חיובית וישאירו זיכרון נעים, לתת חיזוקים בכל פעם שהילד התנהג בצורה חברתית מקובלת, לשבח שיתוף פעולה ולא ללחוץ על הילד לוותר על משחק אם אינו מעוניין בכך. רצוי להקדים לכך דיאלוג עם הילד – עם מי נעים לו לשחק, את מי היה רוצה להזמין וכדומה. אין צורך בקיום מפגשים כאלה מדי יום, ובכל מקרה חשוב לקבל מצבים בהם הילד מעדיף לשחק לבד. כשמגיע חבר הביתה, רצוי לעודד את הילדים לשחק יחד במשחקים אמיתיים (פאזלים, משחקי קופסה וכדומה) ולא לשבת זה לצד זה מול הטלוויזיה או מסך המחשב.
  

• לאתר מצבים בחיי היומיום ובאמצעותם להקנות לילד ארגז כלים של תגובות "נכונות" – זה יכול להיות התור למגלשה בגן השעשועים, המשחק התחרותי בבית על השטיח, או כל מצב אחר שבו ניתן להסביר לילד מהי ההתנהגות המצופה ממנו ולשבח אותו כשהוא מצליח ליישם אותה. איפוק, יכולת להפסיד בכבוד וכדומה הן יכולות חשובות בהקשרים האלה.
  

• לעודד כישורי מנהיגות ולטפח את חוש ההומור של הילד – למשל, לצחוק בכל פעם שהוא מנסה לספר בדיחה.
  

• להתייחס בהבנה למריבות, בייחוד בין פעוטות. המריבות, מסבירה בלציאנו נגרין, הן חלק בלתי נפרד מיחסי החברות ומהוות כר ללמידה חברתית – הן מלמדות חוקים ונורמות, הן מלמדות על הזכות לכעוס ועל היכולת להשלים. ההורים צריכים לצמצם ככל האפשר את התערבותם במריבות ולהימנע משיפוט והכרעה בשאלה מי צודק ומי התחיל. מעורבות מתונה ואכפתית יכולה להתבטא בתיווך ובהצעת פתרונות שיהיו שימושיים גם בעתיד. כמובן, אין לאפשר אלימות במריבות ואין לגלות כלפיה אמפתיה. אם מתפתחת התנהגות אלימה אגב מריבה, יש למנוע אותה, לשקף לילד את תחושותיו ולהציע פתרון הגיוני, למשל: "אני רואה שאתה כועס שדן חטף לך את הכדור. בוא ננסה לשחק בכדור ביחד‭,"‬ או "אולי נציע לדן כדור אחר בינתיים‭."?‬
  

• לאפשר לילד להתנסות בבית – כשילד חי באווירה של שיתוף פעולה ועזרה הדדית, סביר להניח שיפנים את הנורמות הללו ויוכל ליישם אותן גם ביחסים עם בני גילו.
  

• להיעזר בחוגים – אם כי לא באופן שלא יותיר לילד זמן למפגשים חברתיים אחרים, נטולי מסגרת מובנית. ילדים המשתתפים בחוגים נחשפים למפגשים חברתיים ותרבותיים עם ילדים שונים. החוגים מקנים ערכים כמו עבודה בשיתוף, התמודדות עם כישלון, ציות לחוקים ופיתוח כושר מנהיגות, ובנוסף הם מאפשרים לילדים לפתח כישורים בתחום הנלמד עצמו. באופן זה הם עשויים להעלות את הדימוי העצמי של ילדים ולשפר את ביטחונם העצמי עד שיהפכו מלא מקובלים למקובלים. החוגים מספקים לילדים ביישנים אמצעי ביטוי חלופיים, ואילו ילדים תחרותיים לומדים בהם להתמודד עם חוקים והפסדים.
  

• לגייס את צוות הגן לעזרה – לגננות יש לרוב ידע וניסיון עם בעיות חברתיות. ניתן להציע לגננת להטיל על הילד משימות שייצרו עבורו אינטראקציה חברתית, כמו לחלק את הדפים או את הסינרים בגן, לבקש ממנה לתת לו תפקיד חשוב במסכת לחנוכה וכדומה.
  

• להחמיא לילדים לעיתים קרובות – להביע בהם אמון ולטפח את ביטחונם העצמי. ילד הגדל בתחושה שהוא ומעשיו חיוביים יפתח דימוי עצמי גבוה ויחוש בנוח להחמיא לאחרים. טיפוח הכישורים החברתיים מגיל צעיר יעזור לילד לגדול עם הבנה לגבי הציפיות ממנו ברמה החברתית, ויאפשר לו להיות ספונטני בפיתוח קשרים חברתיים בגיל מאוחר יותר.
  

5 עובדות על כישורים חברתיים

1. לחברה השפעה על הדימוי וההערכה העצמית של ילדים.
2. הדימוי וההערכה נסמכים על ההשתייכות והתגובות.
3. בן אדם נחשב ליצור חברתי מרגע היוולדו.
4. אינטראקציה חברתית מתחילה לקראת גיל שנתיים.
5. הישראלי רגיש במיוחד למקובלות החברתית של ילדיו.
   

מה עושים עם ילד ביישן?

1. אין טעם לכעוס, ללגלג עליו או להפגין סימני אכזבה.
2. לחשוף אותו בהדרגה למצבים חברתיים.
3. לעודד אותו להשתתף בפעילויות חברתיות.
4. להעניק לו חיזוקים חיוביים על כל התקדמות, ולו קטנה.
5. להימנע מלחץ, שאלות חוזרות ודרבון לוויתורים.