פצועת הגראד: "לא הבנתי, קסאם או אסון ורסאי"
אביטל עפגין, שנפגעה באורח בינוני מפגיעת רקטת הגראד בקניון באשקלון, סיפרה על רגעי הפגיעה: "לקחתי את הילדה והושבתי אותה עליי. ראיתי שהיא כולה מלאה בדם". בתה בת השנתיים, שנפגעה אף היא, תיארה את שאירע: "בום! תאיר מכה בראש"
"הקדוש ברוך הוא הציל אותי ממיתה ונתן לי ולבתי את החיים במתנה" - כך אמרה הערב (יום א') אביטל עפגין, שהיא ובתה תאיר, בת השנתיים וחצי, נפגעו מירי טיל הגראד לעבר קניון חוצות באשקלון ביום חמישי. אביטל מאושפזת ביחידת הטראומה בבית החולים "שיבא" בתל-השומר ומצבה מוגדר בינוני. מחר היא אמורה לעבור ניתוח נוסף להוצאת רסיסים נוספים מגופה.
שיפור נוסף נרשם היום במצבה של הבת תאיר, שיצאה מהמחלקה לטיפול נמרץ ילדים ועברה למחלקה הכירורגית. מצבה מוגדר כעת בינוני. גם היא צריכה לעבור מחר ניתוח לתיקון פגיעה בלסת. "אני זוכרת הכל, הייתי בהכרה מלאה. אני זוכרת את האירוע מא' עד ת'", סיפרה אביטל ממיטתה.
"היינו לבד ברחבה. חיכינו בחוץ. לקח בדיוק חצי שניה עד שנחתנו מעוצמת הכאב. קמתי וכל מה שמסביב היה חושך ושברי אבנים. בשניות הראשונות לא הבנתי מה קורה, אם זה קסאם או כמו באסון ורסאי. לא שמענו אזעקה. התחלתי לצעוק לעברה של תאיר. אדוני ריחם עליי והתחלתי לראות בעין ימין. לקחתי את הילדה והושבתי אותה עליי. ראיתי שהיא כולה מלאה בדם. שמעתי אנשים וכוחות הצלה שבאים לעזרה. לקח הרבה זמן עד שהם הגיעו אלינו. לקחו את הילדה ואז נרגעתי שהילדה מטופלת".
אביטל עפגין. עדיין מוקדם למפגש עם הבת (צילום: יובל חן)
אביטל ביקשה להודות לכל מי שהתפלל להחלמתה ולהחלמת בתה. "יש לי בעיה בראייה בעין שמאל. אני מקוה שאזכה לראות בשתי העיניים ואשמע בשתי האוזניים. שיתפללו על בתי שנהיה ביחד ונזכה להגיע לילד שנמצא בבית". על ירי הטיל לעבר אשקלון אמרה "זה מה שנגזר עלי ואני מקבלת באהבה. הטענה היחידה שיש לי היא לעם ישראל. אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. צריכים להשתפר ולהתחזק כדי שהקדוש ברוך הוא ישנה את המצב".
אביטל ציינה, שהיא רוצה מאד לראות את תאיר, אבל לא רוצה שתאיר תראה את הפגיעות שעל פניה. בני משפחתה אומרים שכרגע אביטל נמצאת במחלקה שעלולה לחשוף את תאיר לסכנת זיהומים ולכן המפגש ביניהן עוד מוקדם.
תאיר נחנה ביכולת ביטוי טובה לגילה ובני המשפחה משערים שהיא משחזרת את מה שאירע לה ואומרת "גשם גשם בום תאיר מכה בראש".
היא קוראת פעמים רבות לאמה ולפעמים מתעוררת בבהלה לראות אם מישהו נמצא לצדה. לעתים היא מתעוררת בפתאומיות וקוראת "איפה אמא".
קרובי המשפחה שיושבים ליד מיטתה מספרים שבכמה מקרים התעוררה תאיר בבהלה ואמרה "איפה הנעליים שלי", ייתכן בעקבות הפציעה ברגלה. ליד מיטתה של הילדה נמצאים במשמרות האב עדי, הסבתא פנינה ושתי הדודות, שעוברים מהמיטה בבית החולים לילדים ליחידת הטראומה שבה מאושפזת האם אביטל.
