אנשים מעמיקים לא יפשפשו בתחתונים
בדרך כלל, כשעומד מולנו אדם, אנחנו מנסים להכניס אותו לתבניות שאנחנו מכירים. הוא נראה גבר, אז הוא זכר. המוח עושה חישוב אוטומטי, וסופר כמה סממנים "גבריים" יש בו, וכמה "נשיים", ומנסה להבין מה מתגבר על מה. הבעיה היא שלא תמיד המוח שלנו מכיר את כל התבניות, או שיש אנשים שלא מתאימים לתבניות שלנו. על טרנסג'נדרים ועל שאר ג'נדרים
הדבר נכון במיוחד כשמדברים על F2Mים (נקבות שהפכו לזכרים). ביני לבין ליאור, החבר הכי טוב שלי, יש תמיד בדיחה שאומרת שאם היו מעמידים את ליאור, את בן זוגו הטרנסג'נדר ואותי בשורה, ומבקשים ממישהו שלא מכיר אותנו לומר מי הטרנסג'נדר מבינינו, הוא היה בוחר בי. והאמת? נראה לי שהוא צודק. למרות שנולדתי כזכר (נשבע!), יש לי פחות סממנים "גבריים" חיצוניים, כמו העובדה שלא משנה כמה אנסה, לעולם לא אצליח לגדל שפם או זקן. זה פשוט לא צומח. אצלם? בלי גילוח יומיומי הם נראים כמו מחבלים בפוטנציה. וזה רק בכל הקשור לשיער הפנים שלהם. על הרגליים, הידיים, ואפילו על הגוף, אין בכלל מה לדבר.
כשליאור אומר למישהו "אני טרנסג'נדר", האדם שמולו בדרך כלל נתקף הלם טוטאלי. אותו סיפור עם בן הזוג שלו, יובל. לכן, הם יוצאים מהארון כמה וכמה פעמים – גם כטרנסג'נדרים, וגם כהומואים, וצריכים להתמודד עם השאלה המתבקשת: 'בשביל מה הם עשו את השינוי, אם הם בעצם נמשכים לגברים?' הסיפור הוא די פשוט: המין (מה שיש בין הרגליים), המגדר (איך שאנחנו תופסים את המין שלנו) והנטייה המינית (למי אנחנו נמשכים) הם שלושה דברים שונים, מנותקים זה מזה. למרות שבדרך כלל הם מיושרים לפי איזושהי תבנית (זכר-גבר-הטרוסקסואל / זכר-גבר-הומוסקסואל), יש גם תבניות אחרות, אותן אנחנו פחות מכירים.
דיון בשאלה הקשורה בציבור הטרנסג'נדרים התעורר באחרונה בעקבות פרסום בחו"ל על תומס ביטי, טרנסג'נדר F2M שהודיע על החלטתו להפסיק את הטיפול ההורמונלי ולהיכנס להריון. הבחור, שנולד בשם טרייסי, נראה כגבר לכל דבר: הוא עבר ניתוח ליצירת חזה גברי ומקבל מנות גדושות של הורמונים זכריים על בסיס קבוע, מה שגרם לקול שלו להתעבות, לעור שלו להשתנות ולשיער לצמוח על כל חלקי גופו. מערכת המין שלו עדיין שייכת ל"היסטוריה", למין שבו הוא נולד – נקבה – מה שמאפשר לו להיכנס להריון, ברגע שהפסיק ליטול הורמונים.
בדרך כלל, כשעומד מולנו אדם, אנחנו מנסים להכניס אותו לתבניות שאנחנו מכירים. הוא נראה גבר, אז הוא זכר. המוח עושה חישוב אוטומטי, וסופר כמה סממנים "גבריים" יש בו, וכמה "נשיים", ומנסה להבין מה מתגבר על מה. הבעיה היא שלא תמיד המוח שלנו מכיר את כל התבניות.
יודעים מה? המוח שלנו אף פעם לא מכיר את כל התבניות האפשריות. כי תמיד יבוא מישהו שלא יתיישר לפי מה שאנחנו מכירים, יודעים, מבינים. ואז, מתחילות הצרות: או שאנחנו מנסים ליישר אותו לפי התבנית שאנחנו מכירים, או שאנחנו מסתכלים עליו כאל "עקום", "חריג", "קוויר". זה נכון לעניינים של מין, מגדר ונטייה מינית, אבל גם להרבה מרכיבים אחרים, כמו מוצא, גוון עור, צבע שיער, גודל גוף, גובה, ועוד. אבל מכל אלה, נדמה לי שמה שהכי מזעזע אנשים הוא דווקא הטרנסג'נדרים, משום שהמין נתפס כמשהו כל כך יסודי, כך כל מהותי וכל כך מרכזי בזהות של האדם. כל זאת בזמן שהמין הוא, בתכל'ס, שטות גמורה, רצף DNA מסוים בתאי הגוף. מה שחשוב הוא המגדר – האופן בו האדם מרגיש, האופן בו הוא מציג עצמו לעולם.
נראה כמו הבחור שיסחב לי את הקניות מהסופר
לפני די הרבה שנים, כשעוד הייתי רווק הולל, יצאתי למסיבה. כהרגלי, השתכרתי עד-לא-ידע, וכך הגעתי מהר מאוד למצב אינטימי עם בחוריקו שעמד שם ועשה לי עיניים מתחילת הערב. הוא היה חתיך בלתי רגיל – שיער שחור מתולתל, חיוך מקסים, חולצה קצת פתוחה שחשפה חזה שרירי ושעיר בדיוק כמו שאני אוהב. היו לו זרועות חזקות, ובאופן כללי הוא נראה כמו הבחור שיסחב לי את הקניות מהסופר. עם קצת זיפים (אותם קיצץ במכונת תספורת), הוא היה הגבר המושלם. לאותו הערב, לפחות.
בסוף המסיבה נפרדנו, הוא הלך לביתו ואני לביתי (משיקולים טכניים בלבד). למחרת כשהתעוררתי המתין לי SMS ממנו, ולאורך כל היום התכתבנו בחיבה יתרה. הזמנתי אותו לדייט אמיתי, שכלל טיול בפארק הירקון, צפייה בכוכבים (הידע שלי באסטרונומיה מתגלה כבעל ערך אמיתי במצבים האלה) ונשיקות סוערות על גדות הבוצה האיומה והדוחה שהיתה לרגע, רק לרגע, נורא רומנטית. ואז הוא הסתכל לי עמוק בעיניים ואמר שיש לו משהו מאוד אישי להגיד, "משהו שאולי יגרום לך לחשוב על הקשר שמתפתח בינינו". אני, בתור הומופוב ידוע, הייתי בטוח שהוא הולך לספר לי שיש לו איידס. לא ציפיתי בכלל לשמוע את מה שהוא אמר. "אני טרנסג'נדר", הפיל את הפצצה.
באותם ימים עדיין לא הכרתי את ליאור, והטרנסג'נדרים שהכרתי היו דרך אמצעי התקשורת. הכרתי שתיים-שלוש בחורות טרנסקסואליות, אבל מעולם לא נתקלתי ב-F2M ב"מציאות". ידעתי שהם קיימים, אבל לא ידעתי בכלל למה לצפות. האמת היא שקצת נבהלתי. בכל זאת, אני הומו - אני אמנם לא רואה בבן הזוג הפוטנציאלי שלי רק זין מחובר למישהו, ויש מכלול גדול של מרכיבים שאני מחפש בבחור שלצידי, אבל אתם חייבים להודות שהפונקציה המינית, מה שיש לו בין הרגליים, די חשובה בסופו של דבר. לא ידעתי איך לבלוע את מה שהוא זרק עלי. בגיל 20 וטיפה'לה, הייתי מבולבל עד עמקי נשמתי. לימים קרה שהקשר בינינו התמסמס, קצת באשמתי וקצת באשמתו. עד היום אני קצת נבוך מהילד המטומטם שהייתי, מהתפישות שהנחו אותי ומהגישה הדי אטומה שלי. היום, בטוח שהייתי מתנהג אחרת. אבל אפילו אז הרגשתי שמשהו לא בסדר במה שקרה בינינו – וזה ממש לא משנה אם באשמתי או באשמתו.
יש אנשים שחשוב להם שלבן הזוג יהיה איבר מין כזה
"אנשים מעמיקים לא יפשפשו בתחתונים", כתב מישהו בתגובה לכתבה שהתפרסמה בנושא זה בפורטל GoGay. והאמת? אני לא בטוח שהוא צודק. יש אנשים שחשוב להם שלבן הזוג שלהם יהיה איבר מין כזה או אחר. עניין של העדפה. יש אחרים שלא יתעניינו בפרונט, ויעדיפו תכונות אישיותיות על פני מראה או פיזיולוגיה. במרוצת השנים גיליתי שאני יכול להתאהב, להימשך ואפילו לנהל (סוג של) מערכת יחסים עם גברים ונשים גם יחד. שאני מעדיף גברים, זכרים, אבל גם דברים אחרים באים בחשבון. בסוף יצא שמצאתי בעל רגיל לגמרי – זכר, גבר, הומו. בדיוק כמוני. אבל בדרך היו לי כל מיני וריאציות, והאמת? היה נורא נחמד.
העולם שלנו מורכב מהרבה מאוד אנשים, מהרבה מאוד סוגים. לא פעם אנחנו מנסים להכניס את האנשים שעומדים מולנו לתוך תבניות מוכנות מראש, מקצצים איפה שצריך, מותחים איפה שאפשר. מי שלא נכנס בשום אופן, מועף החוצה מהחיים שלנו. עם הזמן, אנחנו לומדים (כך לפחות אני מקווה) לשנות קצת את ההתבוננות שלנו. לשנות טיפה את המסגרת שדרכה אנחנו מסתכלים על העולם. להבין שיש מיניות נזילה, מגדר נזיל, אפילו נטייה מינית שהיא לא אבסולוטית, שהיא לא חד-משמעית. שיש גברים ונשים מלידה, ויש הטרוסקסואלים והומוסקסואלים, שיש טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים (זה לא אותו דבר), ויש ביסקסואלים ואפילו ג'נדר-קווירים או ג'נדר-בנדר, שעושים בלגן יפהפיה כשהם מקפצים בין זהויות מגדריות או מלקטים סממנים "גבריים" ו"זכריים" ועושים מהם מיקס מדהים וייחודי שקצת קשה לנו לעכל.
הדבר היחיד שמשותף לכולם, כו-לם, הוא הצורך הזה בהבנה, בקבלה, במקום בטוח, בהשתייכות לאנשהו. ובסופו של דבר, מה שבאמת חשוב זה לא מה שיש בין הרגליים, אלא מה שיש באמצע החזה. הלב, שהופך את כולנו - הומואים, סטרייטים, בי וטרנס - למה שאנחנו - בני אדם.
- מידע נוסף על טרנסג'נדרים
- כתבת וידאו בעברית על תומס ביטי, גבר בהריון
- תומס ביטי בתוכנית של אופרה ווינפרי
