שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כיוון שהיה בסביבה

    מפגש מקרי בין המשורר נתן זך והמוזיקאי שלומי פריג' בסניף הדואר בכיכר דיזנגוף הוליד אלבום שבו זך מקריא משיריו לצלילים שמפיק פריג'. ראיון על פחדים, אומץ וחיבור נדיר

     

    נתן זך ושלומי פריג' נפגשו במקרה. זה קרה לפני שנתיים בסניף הדואר המרכזי בכיכר דיזנגוף בתל אביב. זמן קצר קודם לכן התגלגל לידיו של פריג', מוזיקאי מחונן ואמן רב תחומי, סרטו הנפלא של דוד פרלוב שמתעד סדרת שיחות עם זך. לפני כן הוא שקד על הלחנת השיר "כישלון" של זך שטרד את מנוחתו. ופתאום המפגש הבלתי צפוי בסניף הדואר. "הוא היה מאוד נחמד וטבעי", נזכר פריג', "סיפרתי לו על השיר שהלחנתי וקבענו להיפגש מתי שהוא. לא חשבתי שניפגש. הוא אמר שאני יכול להתקשר. הוא אמר שאם יהיה נוח, הוא יזמין אותי לבוא".

    פריג' מנגן, זך מקריא

     

    הוא התקשר. היה נוח. הוא קפץ לבקר והשמיע לזך את השיר המוקרא שהלחין. זך אהב את המוזיקה, את הקריאה פחות. באותו הזמן פריג' אפילו לא דמיין בנפשו שהמפגש המקרי יוליד פרויקט מוזיקלי-פואטי שלם, חד פעמי, שבו ייקח חלק גם המשורר עצמו. זך, על אחת כמה וכמה, לא תיאר יציאה למסע משותף שייפרש על פני שנתיים וחצי עם היוצר הצעיר.

     

    "כמה נהדרת היית", אלבום מתנה, שהוא פרי תולדת המקרה, מופץ החל מהחודש בחנויות סטימצקי וצליל. זהו צומת שבו מתקיים מפגש אינטימי, חשוף, שביר ופלאי בין שיריו הכתובים של זך, קולו של המשורר והמוזיקה של פריג' שמהדהדת את המילים. שירים מוכרים, שירים מוכרים פחות וכאלה שהם חדשים לגמרי הוקלטו בקולו של זך.

     

    מצדו השני של החדר צועק המשורר לפריג': "תגיד לה שאם לא הייתי חושב שאתה מוזיקאי רציני, בשום אופן לא הייתי נכנס למלכודת הזו שממנה אני לא מרוויח אגורה שחוקה". לא קל לרצות את זך ובכל זאת עושה הרושם שהוא שמח בתוצאה. ברגע של היסח דעת הוא משחרר: "יצא יופי בסופו של דבר".


    מפגש אינטימי, חשוף ופלאי בין משורר למוזיקאי (צילום: שרה אביטל)

     

    זך לא רוצה לקחת לפריג' את הבכורה ומפנה לו מקום. גם מפני שראיונות עיתונאיים מעייפים אותו. "זה שלו", הוא אומר אבל יודע היטב שבלעדיו זה לא היה קורה. "השיחות עם נתן זך נתנו לי כל כך הרבה מידע על המוזיקה שנמצאת בשירים", אומר פריג'.

     

    מה שאתה אומר זה שהשיר הכתיב את המוזיקה?

     

    "הרגשתי שכן. בהתחלת המפגשים הקלטנו את נתן קורא את שיריו. הקשבתי לזה כמו ששומעים מוזיקה. הלחן התנגן מהאופן שבה הוא קרא את השיר. הוא מאד מוזיקלי, נתן, והוא העיר הערות על המוזיקה שעזרו לי מאוד. השלב השני היה לפענח את המוזיקה הזו לעוד כלים".

     

    זו נקודת מוצא שונה לגמרי מלהלחין שיר לפזמון. זו גם עבודה שונה מאוד ממה שעשית עד היום.

     

    "כן, אבל היה בזה משהו טבעי. הרגיש לי נכון למצוא את הצליל בקול שלו, באופן שבו הוא קורא את השיר ובסופו של דבר גם בטקסט. התחלתי מלהקשיב. אני חושב שכמעט שום שיר לא הולחן מבלי לעבור את התהליך הזה. היו גם שירים שלא התכוונתי להלחין, אבל המוזיקה היתה שם וכל מה שצריך היה זה לפנות לה קצת מקום. את 'עץ השדה' למשל בכלל לא התכוונו להכניס לאלבום, אבל תוך כדי עבודה המוזיקה פשוט צפה, אז החלטנו להשאיר אותו".

     

    איך מתחילים לברור מתוך היקף החומר העצום של זך?

     

    "במפגש הראשון והשני עוד ניסיתי להיצמד לשירים כטקסט, כמילים מתוך ספרים שהכרתי ואהבתי באופן אישי ורציתי לנסות להלחין. ככל שהתקדמנו בעבודה, ההתייחסות השתנתה ועברה לרגש שנמצא בהגשת השיר. כבר לא נשאר מקום להעדפה שלי. זה השיר שהעדיף להיות והבחירה נעשתה מעצמה".

     

    עצם המפגש עם נתן זך, הנוכחות שלו בתהליך וההשראה שהעניק היתה חוויה חד פעמית לדברי פריג'. "זה לא דומה לשום דבר אחר שעשיתי", אומר פריג' ומציין, "האומץ שלו לעבוד איתי, איש שהוא לא מכיר, הנדיבות וההתייחסות שלו למוזיקה ולאמנות, התפישה שלו, כל זה השפיע עליי מאוד ושינה אצלי דברים במחשבה ובהתייחסות לשירה ולמוזיקה במובן של החופש להעיז ולנסות כיוונים שונים, לנסות ולהתמודד עם הרגשות שנובעים תוך כדי עבודה. לא לברוח מהרגש אלא לשים אותו על הנייר".

     

    בין השירים באלבום הוסיף פריג' גם יצירת מחווה לסבו של זך, המלחין האיטלקי קאמילו קוואלצ'י. "נתן סיפר לי שסבו היה מלחין וקרוב משפחה של מלחין האופרה האיטלקי ליאו קוואלו. זה כמובן סיקרן אותי.

    הוא הציע שאסתכל על ערימת התווים ששכבה אצלו בבית. אמר שמדובר בסוויטה שהוקדשה למלכת הולנד. לקחתי ליד את התווים האלה מהמאה הקודמת. היו שם פרטיטורות מאוד מבולגנות ועשיתי בהן סדר. עבדתי ביחד עם הפסנתרנית שירה שקד על העיבוד וגילינו מוזיקה ממש מהנה עם תחושה של עולם אחר, נאיבי כמעט, קליל, מאוד איטלקי. אנחנו מנגנים חתיכות מהמוזיקה הזו וזה רצועת מתנה", אומר פריג'.

     

    אחרי שנתיים וחצי שהוא לש את מילותיו של זך והשתכשך בהן, אחרי שנתיים וחצי שהמילים עשו בו דרך וחצבו ממנו מנגינות, פריג' מרגיש קרוב מדי בשביל להגדיר את התוצאה. "אני עדיין תחת השפעה. השירים כולם מאוד מרגשים אותי. כשאני מקשיב להם זה מרגיש כמו לראות סרט דוקומנטרי שמתעד תהליך", הוא אומר, "בשנתיים וחצי האלה היו כבר כמה חורפים, הרגשות שלי כלפי השירים השתנו פעם ועוד פעם, ייקח לי זמן לעכל".

     

    יד על הלב - לגשת אל נתן זך עם תרגום מוזיקלי שלך למילותיו זה לא מפחיד?

     

    "רוב הזמן אני שוכח שזה נתן זך, אותו נתן זך שלמדתי בתיכון. אם הייתי חושב כך, לא הייתי מצליח לכתוב שום דבר. עזר מאוד שהתרכזתי בעבודה ולמען האמת לא הדעה שלו ולא הדעה שלי יכלו לשנות את המסלול של המילים לשירים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורי שדה
    פריג'. התחלתי מלהקשיב
    צילום: אורי שדה
    צילום: אורי שדה
    החופש להעיז
    צילום: אורי שדה
    לאתר ההטבות
    מומלצים