היי, מישהו הזיז את הדגדגן שלי!
אלוהים ראה שאדם יותר מתעניין בשכיבה מתחת לעץ ופליית כינים מהביצים שלו מאשר בתחת של חווה. הוא ראה שחווה יותר מתעניינת במתכונים לשייקים מפירות גן העדן מאשר בקוף השעיר שהיה לידה. התחושה שלו היתה שמשהו כאן לא דופק, תרתי משמע. ואז קלט שהיצורים שברא יופעלו רק על ידי איסורים
אני חושב שאלוהים היה יותר חכם מכולם. הוא ראה שאדם יותר מתעניין בשכיבה מתחת לעץ ופליית כינים מהביצים שלו מאשר בתחת של חווה. הוא ראה שחווה יותר מתעניינת במתכונים לשייקים מפירות גן העדן מאשר בקוף השעיר שהיה לידה. ואז הוא אמר לעצמו: זה גן עדן? זה גיהנום! התחושה שלו היתה שמשהו כאן לא דופק, תרתי משמע.
פתאום נפל לו האסימון והוא הבין שהיצורים שהוא ברא יופעלו רק על ידי איסורים. שהזוג הזה שלנו יתרבה כמו שצריך רק אם זה יהיה משהו מסתורי, מושך ואסור. כאן בדיוק התחילה תקופת ה"אסור ל...". ברגע שמקבלים מתנה עטופה, הדחף לפתוח אותה יהיה קיים בכל יום ויום. בפרט שזו מתנה שבכל יום מתלבשת ועוטפת את עצמה מחדש. תארו לכם שכל היום הייתם רואים את בת הזוג שלכם עירומה, אוכלת, משתינה, עושה כושר ועושה כביסה. אני מבטיח לכם שלא משנה כמה סקסית היא, בשלב מסויים תתייחסו לעירום שלה כמו אל עוד תמונה יפה שתלויה על הקיר ולאחר זמן מה תפסיקו לראות אותה (כן כן... עדיין יהיה ביניכם חיבור רוחני עמוק...)
ראיתי לפני כמה זמן תוכנית טלוויזיה על סדנה של טנטרה לזוגות. ראיתי שם משהו שהחריד אותי. בתוכנית קראו לזה "אינטימיות". המנחים אמרו שצריך למצוא מחדש את ה"אינטימיות" של בני הזוג. עד כאן לא כל כך מחריד, נכון? אבל אז בא השוס – במסגרת "האינטימיות" הולבש כל אחד מהזוגות בכתונת אחת שעטפה את שניהם. ההוראה של המנחים היתה ברורה – במשך מספר ימים אתם לא נפרדים, אלא נשארים יחד בתוך הכתונת. פתאום ראיתי שהמנחים מסבירים, שגם לשירותים ייאלצו הזוגות ללכת יחד. הם נימקו זאת בכך שבאופן זה יוכלו בני הזוג להגיע לדרגה הכי גבוהה של אינטימיות.
אני מניח שהם התכוונו לדרגת הקקי. אכן דרגה עילאית, ועומדת אך מעט לפני הדרגה הראשונה במעלה, שהיא דרגת החרא. זוג שיעשו קקי ביחד ייצרו ביניהם חיבור שאותו אי אפשר יהיה להפריד.
הדבר הזה לא עזב אותי. בא אלוהים לפני אלפי שנים ונתן לכם רמז, שכדאי לכם קצת להסתיר זה מזה. לא תמיד להיות כל כך חשופים, ברורים ומחוברים. הוא הרי הפריד צלע של אדם ויצר ממנו את חווה. הוא רצה שתהיו מופרדים, שתוכלו לעשות קקי לבדכם, לא כמו איזה תאומים סיאמיים שאין להם ברירה.
אינטימיות אמיתית היא היכולת להיפרד, להתרחק ולהיות שונים, אחרים, ולעיתים מעט זרים, ורק אז לגלות פתאום רגעים של קירבה. אני יוצא כאן בקריאה נרגשת לכל משתתפי הסדנאות למיניהן: אם מישהו ישלח אתכם לעשות קקי יחד בשם הקירבה והאינטימיות – תברחו כל עוד נפשכם בכם. הרי אין איסור על עשיית קקי יחד. וכמו שהסברתי, רק היכן שקיימים האיסורים , שם גם קיימים האמת והעניין.
אז נחזור לאיסורים. אסור להסתובב עירומים, אסור לשפוך זרע לשווא (ומה אם אני מדשן בזה את העציצים שלי?), אפילו שמירת הנידה מספר ימים לפני ומספר ימים אחרי המחזור, נועדה, אם תשאלו אותי, רק ליצור חרמנות אצל הגבר, שירוץ מהר אל אשתו ויעשה לה עוד ילד. אחרת הוא היה עוצר כבר בילד הרביעי. אכן, שמירת הנידה היא איסור מחרמן (אלוהים, שוב שיחקת אותה).
כל מיני שאלות הלכתיות אופפות אותי עכשיו. למשל, האם לגבר דתי מותר ללקק לאשה? האם לאשה דתיה מותר למצוץ? כן, למצוץ, התנועה הזו שעושים עם הפה ובמהלכה יוצרים רטיבות וגם ואקום, על מנת לענג את בן הזוג. ולמה ההלכה עוסקת ב"האם מותר לחטט באף בשבת" ולא עוסקת גם במציצות, למשל? מה יש, זה נושא שאלוהים אסר לדבר עליו? למה, למען השם, אין משהו שנקרא, נגיד, "בבא מציצה", ומצד שני יש פסקי הלכה שבהם מספרים לי איך להדליק את הדוד בשבת מבלי להרגיז את אלוהים?
אני יודע שחלקכם חושב שאני אומר מילים נוראיות. אבל אני מבטיח לכם שאם אלוהים היה נמצא איתנו היום, הוא היה מסכים איתי (אני מתכתב איתו מידי פעם, אבל זה כבר סיפור אחר). אני חושב שאילו הייתי חי בתקופת האינקוויזיציה אז כבר מזמן הייתי מת, אלא אם כן הייתי איש דת והייתי משכנע אלפי מכשפות שאותן הייתי שולח למוקד למצוץ לי בתור כפרה על עוונותיהן. ואם כבר במציצות עסקינן, אז הייתי ברשותכם רוצה לומר כמה מילים על הדגדגן.
אם אני מנסה לחשב כמה פעמים היתה הלשון שלי על גביע גלידה וכמה פעמים על דגדגן, אני לא בטוח מה יותר. את שניהם אני אוהב. שניהם טעימים באותה המידה, אם כי לכל אחד יש איכויות אחרות. הגלידה, למשל, משמינה, לעומת הדגדגן, שאצל נשים מסויימות ואיטיות מאחיותיהם, זו אפילו פעילות מתישה ומרזה. יש אומרים שליקוק של חצי שעה שווה מבחינת קלורית לעליית חמש קומות בריצה. לשמנים שביניכם אני ממליץ על התוכנית שלי שנקראת "לרדת בגדול" - אם תרדו למישהי חמש שעות, הדבר יהיה שווה ערך לעליה לקומה האחרונה של מגדלי "עזריאלי". אצלי אתם גם תרדו וגם תרדו.
ועכשיו אני רוצה לספר לכם על אשה אחת, יפה, חכמה להחריד, שנונה, מצחיקה, נטולת כל מעצורים ולצערי גם משוגעת. היו לנו חיים לא רעים בכלל. צחקנו, דיברנו (נשבע לכם) וגם עשינו אחד לשני נעים בכל מיני מקומות בגוף. הכי כיף היה למצוא בחושך את הדגדגן שלה, כמו גור כלבים שזה עתה נולד ומחפש בחושך את הפטמה של אמא שלו. אז נכון שיש כל מיני ציוני דרך, כגון זוג רגליים שמובילות אותנו כמו משפך לכיוון הנכסף, אבל אני מבטיח לכם שגם אם הדגדגן היה במקום אחר, נניח בגב – היינו מוצאים אותו מהר. מין אינסטינקט שכזה.
יום אחד האשה ההיא, שאת שמה לא אפרסם כי קוראים לה דליה, וזה שם לא כל כך נפוץ בימינו, חזרה הביתה ובישרה לי בגאווה שביצעה ניתוח קוסמטי שבמהלכו הסירו לה את הדגדגן. כך, בלי למצמץ, הסבירה לי שמעכשיו אוכל לאהוב רק אותה. את האדם שבה, וזה יהיה המבחן האמיתי לזוגיות שלנו...
"אתה בסדר?" שאלה אותי לאחר שלושה ימים שבהם לא זזתי ובהיתי בקיר ממול, "אתה רוצה שאקרא לרופא?"
"לא...", גימגמתי, "אני באבל. אני יושב עכשיו שבעה. תחזרי אלי בעוד ארבעה ימים".
הרגשתי כמו קן נמלים שהרגו לו את המלכה.
"אני רוצה שנלך ביחד לסדנה של טנטרה ושם נמצא חיבור חדש בינינו", אמרה בלי למצמץ, "אני רוצה שנהיה יותר אינטימיים..."
"אצלנו בסדנה גם מוכרים אסלות סיאמיות"
בדמיוני ראיתי אותנו לבושים בכתונת המשוגעים, מחייכים זה לזו חיוכים רוחניים ופסיכוטיים. ראיתי איך אנחנו הולכים לעשות קקי ביחד, כשקולו הרך והאבהי של המנחה אומר לנו: "רק כך תמצאו את החיבור האמיתי ביניכם... אל תחששו... אצלנו בסדנה גם מוכרים אסלות סיאמיות".
עבר מעט זמן, והפכנו למחוברים כפי שלא היינו מעולם. לסדנת הטנטרה לא רציתי ללכת, אבל היא לקחה אותי לאלף סדנאות אחרות. "מודעות קוסמית", "וויפאסנה יוגית", ואפילו "רכיבה אמנותית על עיזים". ככל שהפכנו יותר מחוברים מבחינה רוחנית, כך גם הפכנו לסבא וסבתא שלי, שהדבר הכי מיני שהם עושים היום זה להחזיק את פרק היד של בן הזוג ולבדוק מידי פעם שעוד יש לו דופק. אכן, חיבור מדהים. דיברנו על הכל, שיתפנו בכל. מזוג הפכנו לאט לאט לאחד שלם, כמו שהבטיחו לנו בכל הסדנאות. אחד שלם ששוב זקוק למישהי. מרוב שהיינו אחד, הפכתי לבודד. בודד שלקחו לו את הדגדגן.
ואם תשאלו מה נגמר עם דליה, אז אספר לכם שהיינו כל כך מחוברים, עד שהיא, לאט לאט, הפכה להיות חלק ממני. היא הפכה לצלע שחזרה אל הגוף שלי. מאז לא מצאתי אותה. ואם היא עוד קיימת, אז אני כבר כל כך מחובר אליה, שאני כבר לא רואה אותה יותר. שוב אני לבד, ושוב אני רוצה למצוא לי מישהי. מישהי עם דגדגן. מה לעשות, טיפוס שטחי אני.
