עשר אחיות ושמלת קצפת אחת

"איך זה לגדל משפחה ברוכת ילדים? ואיך זה לגדול במשפחה ברוכת ילדים?" הקולגה שממולי, עיתונאית מוכרת, בחשה את הקצפת בכוס הקפה שלה ותלתה בי מבט מצפה. "אני בטוחה שיש לך איזשהו סיפור משעשע".

תקעתי מבט בכוס ומיד נזכרתי. "זה קרה ממש לאחרונה, עם נעמה אחותי", התחלתי לחייך. הפעם לכבוד חג השבועות ועונת החתונות שמתחילה מיד אחריה, אני רוצה לספר לכם סיפור קצפת נחמד ואוורירי, סיפור שהעיתונאית שמולי, ששמעה את התיאורים החיים, צחקה עד דמעות ופסקה: "את זה את חייבת לכתוב בטור לשבוע הבא!" אז שיהיה לכולנו חג שבועות שמח ומזל טוב לכל הכלות והחתנים.

אחותי הפכה לכלה במזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת. ששון ושמחה במשפחה כולה. "ילדים, תגידו מזל טוב. בקרוב נעמה מתחתנת", בישרתי להם בפרץ של התרגשות, והם מצידם החלו להמטיר שלל שאלות: מי החתן? מה שמו? איך הוא נראה? וכמובן, השאלה הבלתי נמנעת של הבנות: "מה נלבש לחתונה?"

שמלת החלומות

אבל לא על הילדים שלי רציתי לספר לכם הפעם, אלא על החלום של אחותי. במשך שנים היא עיצבה בעיני רוחה את שמלת הכלולות שלה. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה, ולפי התמונה המשורטטת בדמיונה יצאה למסע חיפושים.

כעבור מספר ימים קיבלתי טלפון היסטרי מאמא שלי: "מלי, אני לא יודעת מה לעשות. אולי תעזרי לי בבקשה. נעמה מצאה את שמלת הכלה עליה חלמה כל השנים!"

"אז למה את נסערת, אמא?" שאלתי אותה.

הקול שלה היה על סף בכי: "השמלה נראית עליה נורא ואיום, וזהו ביטוי עדין. לא רואים אותה מרוב שמלה! היא מדדה אותה אמש מול ציפי חברתה. ציפי ניסתה להציע לה שמלות אחרות, אבל נעמה התעקשה. היום באתי אני לראות את השמלה ולגהץ את כרטיס האשראי, והזדעזעתי!

"קראתי לבעלת הסלון הצידה, ושאלתי אותה איך היא מציעה לה שמלה שכזאת, שכלל לא הולמת אותה והיא תיראה הכי גרוע ביום בו היא אמורה להיראות היפהפיה ביותר. 'את צודקת', הסכימה איתי בעלת הסלון. 'אני אפילו חוששת להוציא אותה עם השמלה הזאת, שלא תקלקל לי את המוניטין. היא מתאימה לכלות אחרות ולא לה. הצעתי לה מיליון שמלות אחרות, אבל הבת שלך התעקשה דווקא על זאת!' מה עושים?"

"אני לא מבינה מה בדיוק לא הולם אותה?" קטעתי אותה.

"לא תביני עד שלא תראי. יש מצב שאולי גם את תגיעי לסלון הכלות?"

ניסיתי לדמיין מה כבר יכול להיות נורא בשמלת כלה. הפרטנר היה בבית. הסברתי לו שמדובר במקרה חירום ועלי לצאת בבהילות.

עשרים שכבות קצפת

בסלון מצאתי את אחותי כולה קצפת. מרוב שכבות מלמלה לא רואים את הכלה. אחותי טבעה בשמלת קצפת אמיתית וחונקת. הפנים שלה היו נטע זר ולא מתאים. עשרים שכבות של קצפת מילאו את רצפת החנות.

לקוחה נוספת שהיתה במקום, הביטה בה בהשתאות. איך כלה יכולה כך להרוס את עצמה? ידעתי שגם נעמה תתחרט מאוחר יותר, כששכרון החלום יישכח מעט והיא תביט בתצלומי המזכרת מיום חתונתה.

"נעמה, אל תוותרי על החלומות שלך. אם דמיינת את עצמך כל החיים בשמלה כזאת – אין בעיה, אבל אם את רוצה שהשמלה תיראה עליך נורמלי, את חייבת להוריד לפחות שכבה אחת של קצפת, שלא תטבעי בה ויראו גם את היופי שלך". הסברתי, נימקתי, נתתי דוגמאות, והיא בחיוך רחב, הסכימה!

התופרת שבמקום מיהרה להראות לנו בעזרת סיכות וחוט מכליב איך השמלה תיראה אחרי קצת פחות קצף, אבל אמא עדיין לא נרגעה. גם בעלת הסלון ליכסנה מבט שעדיין לא היה מרוצה. אמא הרימה טלפון נוסף לאחות הבאה בתור אחרי, שמיהרה אף היא להתייצב בחנות.

השמלה משגעת, אבל...

"על מה המהומה?" שאלה ושאלתה נותרה תלויה באוויר מול שכבות ה... קצפת.

"נעמה, השמלה משגעת, אבל את חייבת להוריד שכבה אחת לפחות", אחותי לא הסתירה את דעתה.

"אבל... התופרת הורידה שכבה אחת, לפי בקשתה של מלי", היא ניסתה להתגונן.

"אין אבל! במצב הנוכחי השמלה תיראה עליך זוועה! תורידי מיד שכבה", וכולנו יודעות שעם האחות הזאת לא מתווכחים.

התופרת הורידה שכבה נוספת, ועדיין אמא שלי לא מרוצה. בעוד אנחנו מנהלות דין ודברים, אמא שלי המשיכה לחייג. לא חלפה רבע שעה, ואחות השלישית צועדת פנימה אל החנות. עוד לפני שפתחנו את הפה או הסברנו לה, הזעקה יצאה מפיה: "תגידי, את נורמלית? תורידי שכבת קצפת. אפילו בעוגה אני מורחת פחות", ועם קונדיטורית לא מתווכחים. והתופרת מחייכת ושכבת קצפת נוספת נושרת החוצה.

עם כל שכבת קצפת שנשרה, אמא החלה להתאושש. היא הפסיקה לדמוע, וקצה קצהו של חיוך ניכר בזווית העין. קצה החיוך הפך לחיוך כשהאחות הרביעית שעטה פנימה חסרת נשימה. "אמא, מה קרה? הכול בסדר?" אחרי דקת הסתודדות היא ניגשה אל נעמה.

"הי, מזל טוב אחותי. אני לא מצליחה לנשק אותך, אז אולי המוזמנים יצליחו ללחוץ לך יד בשלט רחוק. אם לא תורידי שכבת קצפת איך יתקרבו אליך בחתונה?" נעמה היססה, הקשיבה, וניסתה לתרגל נשיקה עם אחיותיה. כולנו הנהנו בראש. כן, זאת בעיה. ושכבת קצפת נוספת מצאה את דרכה אל הפינה.

שמלת החלומות - פחות עשר שכבות

"יש עוד אחיות? מאיפה הגרלתן אותן? מה זה הקונספירציה הזאת?" שאלו בלחש התופרת ובעלת הסלון שלא הפסיקו לצחוק. "הן אחיות וירטואליות שהמצאתן?"

"ממש לא, וזה עדיין לא החצי", עידכנה אחותי השנייה. כשהאחות השישית הצטרפה, זאת היתה כמעט חגיגה: "נעמה את פשוט מהממת, אבל מה דעתך? להוריד קצת קצפת?"

"מה אתן עושות כאן?" נעמה הביטה בכולנו, "איך ידעתן שאני כאן? בוא'נה, מי עובדת פה במודיעין שהלשינה עלי?"

"תירגעי, רק חשבנו להיפגש לקנות עוגת קצפת ולחגוג את החתונה המתקרבת", מיהרה השביעית שקפצה פנימה להציל את המצב, לספר לה. המוכרת והתופרת החליפו מבטים ביניהם. מעולם לא ראו מחזה שכזה. האחיות הצעירות הרווקות שעטו גם הן פנימה - צורחות כמו בנות נעורים בגילן: "נעמה, השמלה שלך מהממת, אבל למען השם, כמה שכבות קצפת?"

"מה זה כמה שכבות? הייתן צריכות לראות את השמלה כשמלי הגיעה..." ואמא עמדת זורחת מול עשר שכבות קצפת שנשרו בקצב האחיות שנכנסו פנימה. נעמה היתה מאושרת. למרות שכבות הקצפת שנשרו עוד נותרו עשר לתפארת. כן, זאת היתה שמלת חלומותיה.

בעלת הסלון נשמה לרווחה. המוניטין שלה יצא מכלל סכנה. השמלה הותאמה לכלה, כאילו נתפרה לכבודה. אנחנו היינו מאושרות. מפגש אחיות באמצע העיר בתוך סלון של כלות שהלך ונעשה צפוף להחריד.

ואמא היתה המאושרת מכולן: "מזל שבורכתי בעשר בנות, אחרת נעמה שלי היתה 'נבלעת' בחתונה שלה בתוך קצפת ולא היו רואים אותה!" ואמא שוב התחילה לבכות. הפעם מאושר.

• מלי גרין, סופרת ועיתונאית. נשואה פלוס תשעה

• לכל הטורים של מלי גרין