ברברת מבולבלת
מה שאמור היה להיות פורמט טלוויזיוני חדשני שמשלב בין שיחה לסאטירה התגלה כמשעמם. "טינופת", תוכנית הלייט-נייט החדשה של HOT3, משאירה טעם של לא-עוד
בראשית ברא אלהים, את השמים ואת הארץ, והארץ, היתה תֹהוּ וָבׁהוּ. או-אז עמל האל במשך שישה ימים, והצליח ליצוק קצת סדר בתוך כל אותה אנדרלמוסיה. מדוע, אם כך, בחר אותו אל רחום ואכזר בו-זמנית להעלים עין ולתת לדנה מודן, יונתן קוניאק וחברי הפאנל של "טינופת" להחזיר אותנו אל מעמקיו של אותו הכאוס?
"טינופת", תכנית הלייט-נייט החדשה של HOT3, אמורה היתה להיות סוג של שיחת סלון שנונה, פורמט חדשני שמשלב בין המעגל של דן שילון לבין הפנינים ההומוריסטיות של תכניות הסאטירה המקומיות. לא עוד מראיין מתוחכם ולצידו סייד-קיק מטופש: לקחו קומץ עיתונאים, עורכים, תסריטאים ושאר מיקרו-סלבס רהוטים מקרב הבוהמה התל-אביבית, ונתנו להם לשוחח במשך 20 דקות, שנראות כמו נצח, על כל נושא שהם רואים לנכון. מעין גרסת ווב 2.0 לתכניות האירוח הקלאסיות: שכחו מהפורמט המיושן של "מנחה" ו"אורחים" – פשוט תנו לבלוגרים הוורבליים הללו לשפוך את המלל האינסופי שלהם, ומישהו כבר יקרא/יראה את זה.
בתאוריה, זה יכול היה להיות מוצלח למדי, גם אם כמגזין תרבות אלטרנטיבי אולטרה תל-אביבי בלבד. אולם בפועל, הצפייה ב"טינופת" מעניינת בערך כמו דיון משפחתי מנומנם על המחאותיו הסודיות של "מויז" טלנסקי בארוחת שישי. אולי ליוצרים הנסתרים הללו – אלו שבדרך כלל שומרים את הפאנצ'ים שלהם לטאלנטים אחרים ומוכרים יותר - יש הברקות מפתיעות שמתחבאות להן בשרוול הבלתי-נדלה, שבאמצעותו הם מתחזקים את תעשיית הבידור המקומית. אבל את שיחת הסלון הזאת, אתם ממש לא רוצים בסלון הפרטי שלכם.
חברי הפאנל של "טינופת". את שיחת הסלון הזו עדיף היה לגנוז
יתכן מאוד שהאנשים הללו, בחיי היום-יום שלהם ובעבודתיהם גדושות היצירתיות, שנונים עד אין קץ. סביר להניח שכך הדבר. אלא שכל השנינות הזו לא ממש עוזרת ל"טינופת", שכשמה כן היא - תכנית נטולת הומור בעליל, שלידה פרק חלש של "מהודרה מוגבלת" נראה כמו לקט משובח של "החמישיה הקאמרית". היינו רוצים לקוות שאותם אנשים - אלו שעומדים מאחורי חלק משמעותי מהעולם התרבותי שלנו - מנהלים שיחות מחכימות, מושכלות ומבדרות יותר מאלו שאנחנו נאלצים לסבול בביקור שגרתי אצל הדודה והדוד. אלא שבמהלך התכנית מתגלה המציאות האפרורית במלוא מערומיה: שיחות הסלון של אנשי הרוח החדשים מעניינות בדיוק כמו שלנו, במקרה הטוב.
ניסיתי לעקוב אחר הדיונים המשכילים על אודות שורשיו ההיסטוריים של הסביח (שתואר כתופעה "נאו קלאסיציסטית", לא פחות). ניסיתי גם לפענח את הקשר המיסתורי שבין סברה ושתילה לסברה בשיער (סוג של החלקה, ככל הנראה). אלא שכאילו לא די בכך שלא מדובר בקומיקאים מקצועיים ומיומנים – כאלו שהיו מצליחים אולי להציל את הדיון המשמים והטחון בהבדלים שבין אמהות אשכנזיות לאלו של עדות המזרח - אפילו אם הייתם רוצים לעשות את המאמץ העילאי ולפענח את כל הנאמר, ומנסים לחלץ מ-20 הדקות הללו משפט או שניים מרעננים, סביר להניח שהייתם מעלים חרס בידיכם. פשוט אין סיכוי להצליח ולעקוב
אחר הברברת הבלתי-פוסקת של "טינופת". מרבית הפרגמנטים שבתכנית נפתחים ומסתיימים באמצע משפט, ככל הנראה במסגרת איזשהו ניסיון נואש של עורכי התכנית להצליח ללכוד בפינצטה איזו התחכמות מעניינת, איזה בדל אחרון של בדיחה מוצלחת.
יכול מאוד להיות שעדיין יש מקום לתקווה: אולי שילוב שונה של חברי צוות הפאנליסטים יכול ליצור דינמיקה קצת יותר מעניינת משיחה הגותית על הפקקים בדרך לצימר בצפון. אולי חסרה רק טיפת ניסיון בקרב צוות העריכה, וזה יצליח לספק מוצר שנראה קצת פחות כמו אוסף אקלקטי של סצנות שירדו בעריכה מטעמי חוסר עניין לציבור. מה שבטוח הוא שכרגע, "טינופת" משאירה בצופה בעיקר טעם של לא-עוד.
