שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא ישראלי ולא נודד
    התערוכה המעניינת שמרכזת 25 שנות יצירה של מאיר פיצ'חדזה וסוקרת שנים של ציור וקצת פיסול, סובלת מחלל תצוגה כוחני ובעייתי שמתקשה להתנהל עם הציורים
    גלריה דן, שמחזיקה בדרך כלל קלאסיקות של ציור ארצישראלי, מהסוג שנמכר היטב בארץ ובחו"ל, מציגה כעת עשרים וחמש שנות יצירה של מאיר פיצ'חדזה, בחלל ענק שהכיל פעם את "החווייה הישראלית", תצוגה לתיירים בשלושה מסכים על ארץ הקודש. זה די מצחיק כי פיצ'חדזה הוא האאוטסיידר של החוויה הישראלית, והוא גם חוויה ישראלית בפני עצמה.

      

    פיצ'חדזה הוא צייר פיגורטיבי. הפיגורות שלו לקוחות מתוך מזוודה אחת שיש בה תודעה אחת עקשנית ומוצקה. זוהי תודעת המהגר, זה שנמצא תמיד בין מקומות, נושא עמו את מראה המקום שגדל בו, אליו הוא שייך כמו שעץ שייך לנוף, אבל לעולם לא יוכל באמת לחזור. 


    יצירה של פיצ'חדזה. ציורים הלקוחים מתוך אלבום משפחה ישן

     

    התערוכה סוקרת שנים רבות של ציור ומעט פיסול, עם עבודות הנעות בין סגנונות שונים. בתקופות שונות צייר פיצ'חדזה דברים הקשורים לעולם הילדי, לדמות היהודי הנודד או לחילופין, ואזות עם פרחים ודמויות נשים ואבירים הלקוחות מהאמנות הקדם רנסנסית. 

     

    הדמויות המצוירות, בדרך כלל בעמידה פרונטלית, הן אמו, אחיותיו או בנו. ציורים הלקוחים מתוך אלבום משפחה ישן. כך גם הדיוקנאות הקבוצתיים. הם עומדים חגיגיים, נבוכים, באי נוחות מסוימת, מול העין המשמרת אותם.

     

    כשחושבים על פיצ'חדזה חושבים על דמות גבוהה, כפופה, במעיל ובכובע מצחייה, נושאת מזוודת עור ישנה או כמה מזוודות וספרים. הדימוי הזה דבק בו עד שטבעי לחשוב שהציור זה הוא, והוא עצמו נמצא שם במסע של מי שהמקום שלו הוא הדרך עצמה. ובכל זאת ישנו דימוי אחר ברקע, והוא זה שחוצה שנים וסגנונות ונשאר עקבי כמו חלום חוזר ועקשני - שני קווי מתאר של הרים רחוקים, יורדים זה כלפי זה באופק, לפניהם מישור ירוק המתחלף לעתים באגם ומאחוריהם מצהיבים שמיים באור אחרון.


    יצירה של פיצ'חדזה. בין טיציאן לרמברנדט

     

    המרחב הזה, נוף הטבע ההררי של גרוזיה, הוא מרחב המחייה של פיצ'חדזה, הוא הבמה התודעתית שלתוכה מושלכות דמויות בני אדם קרובים ורחוקים ממאות שונות. סוס לבן מנומר, ילדה בגרביים אדומים וזר פרחים בידיה, לפעמים יהיה שם אדן חלון עם אגרטל פרחים, לפעמים יונחו שם מזוודות וספרים או אופניים וברקע, וריאציות של אותו נוף. קווי ההר והאור וחלק מהדמויות, צוירו בידי מי שהתחנך על ברכי המאות ה- 16 וה-17, בין טיציאן לרמברנדט.

     

    חלל כוחני

    התערוכה מוצגת בשתי קומות ועיקרה בקומה התחתונה של חלל התצוגה. על הקיר, מעל למדרגות, תלויות בפיזור מעין טיפות, חלקן שקופות וחלקן צבעוניות, כמו סביבוני פורים. בתוך הטיפות-קונוסים השקופים הללו מופיע אותו נוף ירוק כהה עם קו האור ברקע. זה אינו נוף ישראלי, האגם אינו ישראלי ואפילו לא האור.  


    יצירה של פיצ'חדזה. מצייר מתוך עולם פנימי

     

    בסוף המדרגות, על קיר בטון מחוספס שמעולם לא התכוון להיות קיר גלריה, תלויות שלוש בובות שחורות. כל אחת מהן נושאת מזוודה וכולן עונדות סרטים צבעוניים על גופן. למרות ההיצמדות לקיר הן נראות בתנועה מתמדת. זוהי אחת העבודות היפות והמעניינות בתערוכה. יחד עם הטיפות הן משמשות מפתח לכל השאר.

     

    בתרבויות שונות נהוג להצמיד לעצים סרטים, צרורות או נעלי ילדים כדי להשביע את המזל. שלוש הבובות נושאות על גבן את הסרטים הצבעוניים - האדם המבקש ועץ המשאלות הפכו לאחד. על קיר סמוך אחר מצוירות בשחור-לבן שתי ידיים היוצרות מאחוריהן צללית של ברבור. מעליהן תלוי עיגול ירח שחור. הכהות, השחור והצבעים הרוויים, מאפיינים את הציור והפיסול של פיצ'חדזה. יש בהם חופש להביע מימד ילדי, כמו נאיבי, שמחפש חוויה ראשונית.


    יצירה של פיצ'חדזה. מסגרת מעוטרת כחלק משפת הציור

     

    פיצ'חדזה אינו "אמן ישראלי". הוא לא קשוב לתקופה ולא מנסה לנהל דיאלוג כלשהו עם אמנות עכשווית או עם עניינים אקטואליים או פוליטיים. הוא מצייר רק את מה שהוא מכיר מתוך עולם פנימי, מתוך זיכרון שנשאר חי מאוד, בוורסטיליות מעניינת, לפעמים מפתיעה. בהוספת טקסטים, בהכנסת מסגרת מעוטרת כחלק משפת הציור, בחיבור משטח הבד אל אלמנטים אחרים. חלל התצוגה הכוחני בולע חלק ניכר מהעבודות המעודנות
    והמורכבות יותר ומה שנשאר חרוט בזיכרון הוא הטיפוסי והחוזר – ציורי הדיוקנאות. בהחלט חבל.

     

    חלל התצוגה שייך היום לאיש העסקים ואספן האמנות שמואל חייק, וכעת הוא קרוי על שמו. השיפוע שהיה בו עוד כשהיה אולם, יושר, ומן הסתם נעשו בו עוד שינויים, אבל כגלריה הוא בעייתי, שופע נישות בזוויות מוזרות, עמודים, הנמכות והפתעות בטון.

     

    פה ושם הוא נוצל בתערוכה לטובה, כמו למשל, קיר המעורר חיבור לנצרות ועליו תלויים שני ציורים גדולים של נשים דקות ונוגות בשמלות ארוכות, וביניהן ציור שקטן מהן ומוקף מסגרת מעוטרת, של אביר אדום על סוס, המוצגים כמו תמונת אלתר. ברוב המקרים החלל לא מתנהל עם הציורים אלא נגדם. הציורים של פיצ'חדזה משוועים לסביבה פשוטה ונקייה יותר, עם חללי משנה שיאפשרו מפגש אינטימי.

     

    מאיר פיצ'חדזה. עבודות 2008 – 1983. מרכז חייק לאמנות עכשווית, יפו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים