משהו טוב קורה בלה לה לנד
שנה אחרי שביקש טרייד, קובי "אל תקראו לי מייקל" בראיינט מנהיג חבורה מלוכדת ומוכשרת לאליפות ביחד עם פיל "תנו לי עוד טבעת" ג'קסון. האם מדובר בשושלת חדשה? התשובות בפנים
המשחק השישי מול דטרויט רק הסתיים. פול פירס מתייצב מול המצלמה ועונה על השאלה הכי רלוונטית לאותו רגע, 'לפני שנה בדיוק סיימת עונה עם 24 ניצחונות והנה עכשיו אתה בגמר ה-NBA, איך אתה מסביר את זה?' פירס החייכן לא מהסס ועונה "what a difference a year makes", או בתרגום חופשי -"איזה שינוי יכולה שנה אחת להביא".
שעות ספורות לפני כן מתייצב קובי בראיינט לראיון מיוחד עם סטיבן איי. סמית', האיש והאוטוריטה של ESPN, ששואל פחות או יותר את אותה שאלה. קובי, למרבה הפלא או שלא, משיב בפשטות את התשובה הכי נכונה, "what a difference a year makes".
לייקרס נגד בוסטון. what a difference a year makes (צילום: AP)
המורשת של קובי
"לא ישנתי בלילות", נזכר בראיינט ברגעים שלפני תחילת העונה. "חשבתי ברצינות שיכול להיות שבאוקטובר לא אהיה כאן. ידעתי כל הזמן שאני רוצה לסיים את הקריירה בלוס אנג'לס, אבל ראיתי שדברים מתפתחים בכיוונים שונים עבור שני הצדדים". נדמה כי סיפור העזיבה בקיץ, רק העצים את מה שייזכר ברבות השנים כחלק מהמורשת שהשאיר אחריו אחד, קובי בראיינט שמו.
תוסיפו לזה את פרשת ההטרדה המינית ב-2003, את הקשר הישיר או הבלתי ישיר לעזיבתם של שאקיל אוניל ופיל ג'קסון ב-2004, את שנת 2005 הנוראית מבחינתו, בה הלייקרס כלל לא העפילו לפלייאוף, את ההיעלמות ברגעים המכריעים במשחק השביעי ב-2006 ואת ההתפרצות שלו על הבוסים ועל חלק משחקני קבוצתו בקיץ 2007. קובי התאושש מכל אלה הרבה בזכות היכולת על המגרש, אבל הפעם גם בזכות התנהלותו מחוצה לו.
בגיל 29 קובי נותן את העונה הכי טובה בקריירה שלו. נכון, פעם הוא היה קולע 81 נקודות על הראש של טורונטו או מנצח את דאלאס 61:62 במשך שלושה רבעים. פעם הוא היה קונה בחזרה את לבה של אשתו בטבעת ששווה 4 מיליון דולר. קובי של היום לא מסתפק בדברים השטחיים האלה שבאים לו בקלות. המהפך שהוא עבר בקיץ שווה למהפך שעברה כל הקבוצה.
קובי חוגג. המהפך שעבר, שווה למהפך שעברה LA (צילום: רויטרס)
מי רוצה להיות מייקל?
דרישת הטרייד רק הוכיחה כי קובי הוא השחקן הכי תחרותי בליגה כיום. מהרגע שהחליט להישאר, 'הבלאק ממבה' שיחק ברמה של אליפות והדביק גם את הצוות המסייע שלו בתחילת העונה. ההגעה של פאו גאסול בהמשך היתה בבחינת בונוס והלייקרס סיימו את העונה במקום הראשון במערב הכי קשה שהיה בשנים האחרונות. בפלייאוף הם עוד הספיקו להעיף את כל היריבות שנקרו בדרכם בקלות מפתיעה.
מיד אחרי שהוכרז כאלוף המערב, קובי טפח על שכמו של הג'נרל מנג'ר אותו הוא השמיץ לפני שנה, מיץ' קופצ'אק. בראיינט וקופצ'אק השאירו את הטינה של אז "מתחת לגשר" כפי ששר אנטוני קידיס, אותו אחד שמעטר את יציעי ה'סטייפלס סנטר'. את הגביע העניק לקופצ'אק, כמה סמלי, ג'רי ווסט, הג'נרל מנג'ר האגדי שקדם לו.
פיל ג'קסון. החזיר את השואו-טיים להוליווד (צילום: רויטרס)
בראיינט סיפר במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק על היום בו הביא אותו ווסט ללייקרס. "הייתי בן 17 וג'רי לקח אותי בלקסוס שלו למתחם האימונים. כל מה שחשבתי זה שיושב לידי 'מיסטר קלאץ'. אזרתי את האומץ ושאלתי אותו איך הוא תמיד קלע את הזריקות המכריעות? הוא ענה לי שדווקא באותם רגעים קריטיים, הוא מתנתק מהכל ורואה את הסל בצורה צלולה. אני מניח שלמדתי ממנו משהו".
כמו ווסט, כך גם בראיינט. לעתים נדמה היה כי למספר 24 יש מפסק בעזרתו הוא יכול לכבות ולהדליק את עצמו. ברבע האחרון של משחקים 1 ו-5 מול סן אנטוניו הוא הזכיר עד כמה הוא ענק מול ההגנה המרתיעה של האלופה היוצאת. אבל היכולות האדירות והיצר לנצח את כולם מזכיר רק שחקן אחד דומה לו בהיסטוריה. קובי לא אוהב את ההשוואות. "מייקל ג'ורדן הוא מייקל ג'ורדן. הוא רק השחקן הכי טוב שאי פעם שיחק את המשחק. תנו לי להיות אני". מורשת חדשה כבר אמרנו?
קובי וחבר. "תנו לי להיות אני" (צילום: רויטרס)
תנו כבוד לקואץ'
נוטים לחשוב שהמכונה שבנו פיל ג'קסון ומיץ' קופצ'אק נבנתה רק במהלך העונה האחרונה, אבל מבט מעמיק מגלה כי בלוס אנג'לס נעשתה עבודה גדולה בשלוש השנים האחרונים. בחירות דראפט נכונות (ג'ורדן פארמר ואנדרו ביינום), טריידים מצויינים (גאסול), החתמת פרי אייג'נטס (דרק פישר) ודיוק בבחירת הצוות המסייע מתוצרת אירופה (סשה וויאצ'יץ', ולדימיר רדמנוביץ' ורוני טוריאף), החזירו את החיוך המוכר כל כך לפנים של ג'ק ניקולסון ביציע.
השואו-טיים חזר להוליווד, אבל מה שמייחד את הקבוצה הנוכחית היא עבודת הגנה ענקית שמתזמן הקואץ' הכי עשיר בליגה כיום - פיל ג'קסון. עם כל הדיבורים על קובי, שכחנו שמדובר במאמן הכי מעוטר בהיסטוריה, זה שמחזיק ב-9 טבעות אליפות. יש כאלה שימשיכו להציק ויגידו שמדובר באיש שבסך הכל היה במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לקטוף את הפירות מהשחקנים הכי טובים בהיסטוריה.
הבורג שהיה חסר לאליפות. פאו גאסול (צילום: רויטרס)
צ'רלי רוזן, פרשן 'פוקס ספורטס', חושב שזו אחת משלוש העונות הכי טובות של ג'קסון בקריירת האימון הארוכה שלו. הראשונה היא עונת 1992-3 אותה סיים עם מאזן 27:55 בלי שחקן הבייסבול מייקל ג'ורדן. הוא נפרד מהפלייאוף רק אחרי טעות שיפוט במשחק השביעי של חצי גמר המזרח מול ניו יורק. בעונת 1999-2000 הוא הנהיג את הלייקרס לאליפות הראשונה מאז 88'.
"שאקיל היה כבד כבר אז", טוען רוזן, "קובי היה נער מתבגר ומעצבן עוד יותר מהיום, גלן רייס היה חסר אתלטיות ועצלן בהגנה, הגלגלים של רון הרפר החלו ליפול, ריק פוקס היה אסטרונאוט, האזניים של דרק פישר היו עדיין רטובות כשחקן מחליף ורוברט הורי היה רך ומרוכז בעצמו. עכשיו תריצו קדימה לעתיד ותראו איזו קבוצה ג'קסון הביא לגמר".
גם דייויד בקהאם התלהב והפך לאוהד הלייקרס (צילום: רויטרס)
השושלת החדשה?
העונה הפך ג'קסון את בראיינט ל-MVP, הוא מקסם את היכולות של גאסול ועבד קשה על למאר אודום, ולאד ראדמנוביץ', לוק וולטון וג'ורדן פארמר. הפלייאוף האחרון הוכיח שאם ללייקרס יש יתרון ברור על הסלטיקס באחת העמדות, מדובר באיש היושב על הספסל.
הניצחון על סן אנטוניו גם סימן אולי את חילופי המשמרות בשנים הבאות. לא בטוח שמאנו ג'ינובילי, טים דאנקן וטוני פארקר יאהבו את זה, אבל ה-1:4 החד-משמעי הוכיח שללייקרס הנוכחית יש את מה שצריך כדי להפוך לשושלת של ממש שתשלוט במערב בשנים הבאות, ביחד עם הקבוצה המתגבשת של כריס פול בניו אורלינס.
מדובר בקבוצה צעירה ודינמית שיכולה לעשות כמעט הכל עם כוכב על שצפוי להישאר איתנו לעוד ארבע-חמש שנים נוספות. עכשיו קחו את הקבוצה הזו שהגיעה לסדרת הגמר בלי יותר מדי בעיות ותוסיפו לה את אנדרו ביינום - כח צעיר ומבטיח לשנים הבאות שנפצע במהלך העונה ולא חזר מאז לפארקט. מפחיד לא?
לפנייה לכתב/ת 
