מבט עומק על מזל תאומים
מזל תאומים הוא מזל הפרסום, הוא עוסק במדיה, תקשורת ההמונים, ההתמכרות לטלוויזיה, לרייטינג ולפרסומות. הצורך לעבור הלאה במהירות, על מנת שלא להשתעמם, משפיע על העולם שלנו ועלינו כאינדבידואלים. בואו להכיר אותו לעומק
מרקוריוס במיתולוגיה הרומית הוא אל הסוחרים והמסחר, ופטרון האסטרונומיה. הוא מתואר, בדרך כלל, כיפה תואר, בעל מבט ערמומי ופיקח, הנושא בידו ארנק. במיתולוגיה היונית מרקורי זוהה עם הרמס, שליחם וכרוזם של האלים, מגינם של ההולכים בדרך. הרמס נחשב לאל המזל הטוב, מגן הסוחרים ואל החלומות, הוא מתואר, בדרך כלל, כעלם חסון חבוש כומתה, לרגליו סנדלים מכונפים ובידו מטה זהב - הקדוקאוס. הוא בנם של זאוס, אבי האלים, והנימפה מיה, כמו כן , הוא נחשב לפסיכופומפ - מלווה נשמות לשאול.
בחקירת עומק מיתולוגית נגלה שבימיו הקדומים יותר הרמס הוא בעצם תות המצרי. ההבדל ביניהם לא גדול, הרמס מחפש ידע ואילו תות נולד איתו.
למרקורי התאומי אין משמעות ותכנים משלו, הוא רעב לתכנים ומחפש אותם אצל הזולת, לכן זקוק לזולת ולקשרי גומלין כמו אויר לנשימה. הרמס רחוק וקרוב לבני אדם בעת ובעונה אחת, הוא מהיר, הופעתו קצרה ומפתיעה.
דמותו היא של פואר אטרנוס - ילד ניצחי, הוא חסר תודעה מוסרית ומצפון, וקשור למימיקה ופנטומימה. אין הוא מתבייש במה שהוא עושה והוא חש מעבר לטוב ולרע. רעיון השניות של מזל תאומים מתקבל מהכוכבים קסטור ופולוקס בקבוצת הכוכבים הקרויה ג'מיניי.
מרקורי התאומי הוא דופלקס, מציאותו הנפשית היא דואלית והוא ממזג בתוכו את הטוב והרע במידה שווה, כמו גם את הרציונלי והרוחני, זוהי פרדוקסליות חריפה כי הרמס הקלאסי נחשב הן לאל הגנבים והן לאל ההתגלות.
כהרמס, תות הגנוסטי ידע סודות בתור אל ההתגלות והעניק את שמו לאסכולה הפילוסופית-ההרמטית מבית מדרשו של הרמס טריסמגיסטוס. במובן המיסטי אין הוא האור אלא רק נושא אותו. היסוד כספית שייך לו.
התאומים הוא תהליך תנועה שינויי, התאום הוא מילולי במהותו, אובייקטיבי ושכלתני, בניגוד למזל דגים היצירתי והשתקן. התאום משתעמם מהר, מילת המפתח שלו היא next, הלאה, הבא בתור. אקט המכירה, השיווק והשכנוע מובנה בו עמוקות - אני מתקשר משמע אני קיים. הצורך בקשרי גומלין, הרעב לגירוי מתמיד, המפגש התדיר עם אובייקט חדש, שמצידו רק תחנה בדרך אינסופית לעוד אובייקט, שכמובן ישעמם אותו לאחר זמן ויוחלף בחדש, וכן הלאה.
התאום חש ריקנות ולכן הוא מחפש באופן קבוע "שם בחוץ" את הזולת, ככל שהשינויים תכופים כך מתעצם השעמום ומעגל הקסמים של ניסיון ההימלטות מהריקנות למקסימום תקשורת ואינטראקציה שטחית.
מזל תאומים מייצג את העירוניות ורואה בעיר, בניגוד לכפר, מן אמפליפייר של קשרי גומלין, תקשורת ותחלופה. לתאום יש את התחושה הטבעית לחללים שיווקיים-עסקיים, הוא מבין מה חסר עכשיו, ואז ימלא, ימכור ויפרסם אחרי ששכנע את ההמונים באמצעי התקשורת שזה הדבר הבא. לתאומים אין סיבה לרדת למצולות כשעקרונות גדיים ואידיאולוגיות כרוכים סביב צווארו כמשקל עודף אם אפשר לרחף בקלילות לכיוון אליו נושבת הרוח ואפילו להשתמש ברוח גבית. אגב את הרוח הזו הוא ייצר על ידי הקמפיין הנכון ויהפוך אותה להוריקן קולקטיבי.
התאומים הוא העיתון של מחר, הטוק-שואו בטלוויזיה, תכניות הרדיו, הצחוקים של דידי הררי, הוא ממלא אותך בתקשורת, יוצר גירוי, מידע בלתי פוסק, המציאות נמצאת רק שם בחוץ, אל תחפש עמוק פנימה כי לא תמצא מאומה.
ג'וני קרסון היה מנחה תכנית הטוק-שואו המפורסמת באמריקה, הוא החדיר לגנים האמריקניים את המימד התאומי של לדבר קצת, לצחוק קצת, והעיקר לשחרר את הפרט מתהומות נפשו המעיקים לערב קליל ומבדר, הפרסומות יופיעו והן סוג של חדשות אבל תמיד חדשות טובות. מחר בבוקר כולם ידברו על זה ואם צפית תהיה בעניינים, תהיה בסדר כמו כולם, ראית-צפית-שמעת ואתה לא שונה.
התאומים יודע שהתקשורת היא נרקוטית, סם להמונים וההתמכרות מהירה. מרשל מקלוהן, בספרו המרתק "להבין את המדיה" (1964) מתאר את הדחף להשאיר את הטלוויזיה והרדיו פתוחים כמעט כל הזמן. הדחף להמשכיות בשימוש הוא לחלוטין מנותק מהתוכן. מקלוהן חושב שאנו הופכים להיות הדבר שבו אנו מתבוננים. החברה הופכת, באמצעות מזל תאומים, להיות הד לתקשורת ולא להפך. הפרופסור לתקשורת, ניל פוסטמן, כתב בספרו "בידור עד מוות", על צורך בהגנה אזרחית כנגד הנשורת של אמצעי התקשורת, אנו מוצפים בנשורת תקשורתית תאומית שאיננו יודעים כיצד להתגונן בפניה. התאומים הוא ה"נעבור כעת", מתצלומי תקריב טלוויזיוניים של פצועים והרוגים מפגז בסרייבו, לתוצאות משחקי הכדורגל; רעידת אדמה קטלנית וטקס בחירת מלכת היופי; מה שמפריד הוא "ונעבור אל". הפרסומות יהיו החדשות ככל שיהיו, אתה תהיה צעיר יותר, יפה יותר, משתייך לקבוצה הנכונה אם רק תקנה את המוצר הבא. אלדוס הקסלי בספרו "עולם אמיץ חדש" (1932) חשב שהציבור עיוור לסתירות ומסומם לגמרי מהסחות הדעת של הטלוויזיה כסם ראשי.
מרקורי התאומי מוכר, משווק, משכנע מתמרן בדיוק כמו הרמס, שנהג במיתולוגיה לרכל וללחשש על אוזנו של זאוס מה עושים האלים האחרים, בגלגולו המודרני הוא נתווך, מחבר ומתאם בין פוליטיקאים, עסקים ותקשורת בין המפרסם להמונים בזמן צפיית שיא. הוא מומחה לפנות למכנה המשותף הקולקטיבי, לא סתם השם מדיה גזור מהמונח: מיד-אמצע. כוחו של מרקורי הוא באקטואליה, ב"כאן ובעכשיו, לא במופשט או בנשגב הדגי-קשתי. ביל קלינטון ומוניקה לווינסקי מעניינים יותר מהחדשות על הספינה שהתהפכה בנהר בקונגו.
מזל תאומים, כארכיטיפוס התקשורת, מתפשר תמיד עם רוח הזמן והתקופה השוק הופך אצלו לערכאה לגיטימית של חיבור בין רייטינג לממון. מה שחשוב הוא התוצר: מחזור המכירות. הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה מתאר מימד תאומי זה בספרו על הטלוויזיה, כל הכניעה לטעם העממי, ההתכופפות לתכתיבי השוק ולטעם הקהל הרחב. תאומים הוא המזל המייצר את הפיינליסטים בתכניות הטלוויזיה המכונים אצל בורדיה fast thinkers - אנשי המחשבה המהירה המספקים לצופה fast food תקשורתי, אובססיות לסקופו מרקטינג פוליטי, ציני ומחושב בתוספת מימד תאומי.
התאומים הוא מזל הפרסום, הוא קושר, בגלל הקוטביות הקשתית המובנה בו, בין פרסום לחיים טובים יותר, לסטטוס וליוקרה. הפרסום מגביר את הטרנד התרבותי עצמו, זהו תהליך של "בואו נעשה הכל עוד יותר מהר", של "נשתעמם חס וחלילה ונפסיק לקנות". הכל שוטף אותך, אינך יכול להימלט, זה ימצא אותך בכל מקום . עולם הפרסום התאומי מציע ומציג דרך חיים שמתאימה לכולם או לאף אחד. מזל תאומים ומרקורי בונים את היחצ"ן: הסרט הגדול של השנה, הדיסק שכולכם חיכיתם לו, הספר שיעשה לכם את הקיץ, ההצגה שכולם ידברו עליה, הסדרה שחייבים לראות - זוהי שטיפת מוח תאומית והגזמה, ההוויה היח"צנית התאומית מייצגת אינטרסים כלכליים ולא יצירתיים, היחצ"ן זקוק, כמובן, לעיתונות, לרדיו, לטלוויזיה, ולמדיות אוהדות הנמנעות משיפוט מחמיר ומציגות את הסחורה הבידורית באור חיובי. בכל מקרה מדובר בסחורה קלילה ובידורית, אחרת היא לא תשווק ולא תימכר.
המדיום הוא המסר לדעת מקלוהן, נביא התקשורת והמדיה, מדובר בעולם של צורה ולא תוכן, התוכן הוא זמני, הצורה ניצחית. אל תשכחו מרקורי יודע ש-72% יקראו מחר את העיתון הנכון במדינה. תאומים, אם כן, הוא עמוד התווך של הקפיטליזם כי הוא מפרסם, המערב כולו עוגן על המימד התאומי של שפה, תקשורת, הגיון וחשיבה לינארית.
תאומים מפורסמים:
ג'ון קנדי (29.5.1917) - קנדי היה בן 43 בלבד כשנבחר, ב-1960, לנשיאות ארצות הברית. התאומיות שלו התבטאה בעובדה שהיה צעיר, חתיך, נאה מראה ותקשורתי. הניצחון על ניקסון קרה בעיקר הודות להופעתו הרעננה בעימות הטלוויזיוני המפורסם של אותה תקופה, בה ניקסון הציג אפרוריות גדיית וקנדי את הברק התאומי. קנדי היה נואם בחסד, יפה וכריזמטי. הדון-ז'ואניות התאומית לא איחרה לבוא בדמות אינספור נשים שביקרו בשעות מוזרות בחדרו, ביניהן התאומה המפורסמת בעולם מרלין מונרו (1.6.1926).
בוב דילן (24.5.1941) מייצג את התאומיות בגלל כישוריו בשיווק עצמי, בניצול קשרים וביחסי ציבור תאומיים.
פול מקרטני (18.6.1942) החיפושית לשעבר, אכן מייצג את התאומיות, הן במראהו הצעיר ותמיד בחברותיות ותקשורתיות.
מייקל ג'י פוקס (9.6.1961) עזר ויצמן (15.6.1924) קלינט איסטווד (31.5.1930) ג'ון ויין (26.5) וגם המרקיז דה סאד (2.6.1740) ההולל הליברלי שמתח את המיניות עד לקצה הבלתי אפשרי. תאומים נוספים יותר עדכניים הם בר רפאלי, אנג'לינה ג'ולי ומיכל ינאי.
