המיתוס של "מיתוס" היופי
רק הבנה של הדחפים האבולוציוניים העומדים בבסיס מושגי היופי המקובלים עלינו תשחרר את החברה המערבית מהרדיפה האובססיבית אחר היופי. גילי גרינגרוז תוקף את התיזה הפמיניסטית הרואה באידיאל היופי כלי לדיכוי הנשים בחברה
ב-1991 פרסמה נעמי וולף ספר רב השפעה בשם "מיתוס היופי". הטענה המרכזית בספר הייתה שיופי חיצוני הוא מושג תרבותי יחסי, שמשמש לדיכוי נשים. על פי הטענה הזו אין דבר כזה יופי נשי אוניברסלי, החברה מייצרת מיתוס אודות היופי, שהוא צר בהגדרתו, ומשכפלת אותו שוב ושוב דרך דימויים תרבותיים שונים כמו טלוויזיה, קולנוע, פרסומות וכו'. בגלל שהדימויים הללו אחידים, פחות או יותר, ובגלל שלטענתה אין דבר כזה יופי אוניברסלי, אזי בהכרח יש כאן הגבלה חמורה מאוד על נשים שמשתעבדות ליופי הזה, ומנסות בכל כוחן להשיג אותו (על ידי ניתוחים פלסטיים ותעשיית היופי בכלל). מעבר לאי דיוקים שונים בספרה (למשל, היא טענה שבכל שנה מתות 150,000 אמריקאיות מאנורקסיה) התיזה המרכזית שלה פשוט שגויה בתכלית.
אין שום ספק שישנם מרכיבים תרבותיים שמשפיעים על תפישת היופי (למשל, המשיכה לנשים רזות היא בהחלט תוצר תרבותי). אבל הטענה המרכזית, שאין מאפיינים אוניברסליים של יופי, פשוט לא נכונה. הסממנים האוניברסליים של יופי נשי נועדו להעיד על פוריות האישה ועל בריאותה. מכיוון שפוריות האישה מוגבלת מבחינת טווח הזמנים שלה בהשוואה לזו של הגבר, פותחו בתהליכים קו-אבולוציוניים סימנים לפוריות כזו.
גיל צעיר היא הדרך הטובה ביותר לדעת שאישה פורייה. אין זה מפליא, אם כן, שברגע שנערה הופכת לבשלה מינית היא גם הופכת לאטרקטיבית יותר מבחינה חיצונית. רוב הגברים נמשכים לנשים הנמצאות בסוף גיל העשרה ותחילת שנות ה-20 שלהן. הסיבה לכך היא שנשים בגילאים הללו הן פוריות ביותר ויכולות להיכנס להיריון בקלות הרבה ביותר.
גילאים אלו הם גם אידיאליים לבניית יחסים ארוכי טווח, שבמסגרתם אפשר להביא לעולם ילדים רבים עם אותה אישה. ברוב חברות הציידים לקטים, הסיכוי להיכנס להיריון לפני גיל 20 קטן מאוד מכיוון שגיל התחלת הווסת מאוחר יותר, בעיקר בגלל תזונה לקויה. קיימת סברה שהמשיכה לנשים בשנות העשרים המוקדמות קשורה גם לצורך האבולוציוני לדעת שלאישה אין צאצאים מגברים אחרים. בשנות ה-30 חלה ירידה באטרקטיביות החיצונית של נשים, וירידה חדה יותר מתרחשת אחרי גיל 40 בחפיפה לזמן הפסקת הווסת.
פוריות מתגלה גם ביחס מותניים-ירכיים קטן וקבוע, שמאפיין לרוב נשים שטרם הרו. גם אורך השיער יכול להעיד על פוריות (נשים צעירות יכולות לגדל שיער ארוך יותר). סממני בריאות מתגלים בסימטריה בגוף ובפנים, רמות אסטרוגן גבוהות במקצת מהממוצע (מה שמקנה מראה נשי יותר), ועור חלק ובריא. לא במקרה אלו המאפיינים המודגשים ברוב הפרסומות, שערי המגזינים וכו'.
מחקר חדש
כל אלו הם דברים ידועים למדי שנמצאו בעשרות מחקרים והיוו נדבך מרכזי מהביקורות על ספרה של וולף. מחקר שפורסם זה עתה, ושאת התקציר שלו ניתן לקרוא פה, הוא המהלומה האחרונה כנגד גישת היחסיות התרבותית ליופי.
אחת הטענות המרכזיות של וולף, טענה שעליה מבוססת התיאוריה שלה בדבר "מיתוס" היופי, היא שהדגש על יופי חיצוני נשי הוא תוצר של דיכוי הנשים בחברה המערבית. על פי התיאוריה שלה, בחלק ניכר מהחברות הלא מערביות יהיה דגש על יופי חיצוני גברי בדיוק באותה מידה, ויהיו חברות שידגישו יופי חיצוני גברי יותר מאשר נשי (מיותר לציין שוולף פוסלת מראש הסברים אבולוציוניים, והם מותקפים על ידה ככאלו שמשמשים רק להצדקת והנצחת המצב הקיים, הלא היא הפטריארכיה).
על מנת לבדוק את הנושא, אספו החוקרים אגדות עם מ-90 תרבויות שונות ברחבי העולם. התרבויות הנכללות במחקר מגיעות מכל היבשות המיושבות ומתקופות היסטוריות שונות. אלו תרבויות ששונות אלו מאלו בצורה קיצונית מכל היבט אפשרי (אקולוגיה, הרכב אתני, אמונה דתית, מבנה פוליטי, מורכבות תרבותית ועוד). רובן ככולן הן תרבויות שבטיות, פרה-תעשייתיות (אפשר לראות את הרשימה המלאה במאמר).
השימוש באגדות עם נעשה מכיוון שהן משקפות בצורה טובה את הנורמות בחברה הנדונה (טענה שפמיניסטיות מרבות להשמיע היא שסקסיזם באגדות עם משקף את הסקסיזם בחברה המערבית). האוסף כלל בעיקר אגדות עם מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, הרבה לפני שחלק גדול מהחברות יצרו קשר עם אנשים מהמערב, והושפעו מאידיאל היופי המערבי (אם אכן קיים כזה אידיאל).
בסך הכל, היו ברשות החוקרים יותר מ-16,000 דפים, או יותר מ-8 מיליון מילים. החוקרים השתמשו בשיטה הנקראת ניתוח תוכן, על מנת לקבל מדדים כמותיים שהם ברי השוואה. הם יצרו רשימה של 58 תוארי השם, שנועדו לתאר יופי או כיעור. מילים כמו "נראה טוב", "סקסי", ו"יפה" מתארות מישהו יפה, בעוד מילים כמו "מכוער", "מעוות", "דוחה" מתארות אדם מכוער.
עשרות עוזרי מחקר עמלו על קריאת אגדות העם, וכל פעם שנתקלו באחת המילים שלעיל הם בדקו האם שם התואר נועד לתיאור גבר, אישה או משהו אחר, נייטרלי. השופטים לא ידעו דבר על השערת המחקר.
ועכשיו לממצאים
ראשית, היו פי 3 התייחסויות לגברים מאשר לנשים, מה שמשקף את הבולטות הגברית באגדות העם. שנית, ב-75 מתוך 90 התרבויות היו יותר התייחסויות ליופי חיצוני נשי בהשוואה לגברי. משיקולים סטטיסטיים שונים אוחדו אזורים שהיו קרובים זה לזה מבחינה תרבותית, לשונית וגיאוגרפית כך שנוצרו 13 גושים גדולים.
בכל גוש כזה היו הרבה יותר התייחסויות לאטרקטיביות חיצונית נשים מגברים (בכולם פרט לאחת ההבדלים היו מובהקים סטטיסטית). גם בחלוקות אחרות שנבדקו ההבדלים הללו עדיין נשארו בתוקף. מעבר לכך, בכל השוואה שנעשתה היו פי 6 התייחסויות חיוביות ליופי חיצוני נשי בהשוואה לגברי. התוצאות מראות בצורה משכנעת שיש דגש גדול הרבה יותר על אטרקטיביות נשית וסותר את הטענה שהערצת היופי הנשי היא תופעה "מערבית".
טיפוח המראה החיצוני, דיכוי או אבולוציה? (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
הנקודה המרכזית שעולה מהאוניברסליות של הערצת היופי הנשי, היא שלא החברה המערבית אשמה בתופעה, ואין כאן שום קונספירציה גברית שנועדה לדכא נשים. החברה ללא ספק מעצימה ומקצינה את התופעה, אך השורשים שלה במידה רבה אבולוציוניים.
אין שום ספק שיופי נשי משמעותי יותר לגברים ונשים כאחד ויש לכך סיבות אבולוציוניות מובהקות. גברים, שמשתמשים ברמזים שהיופי מביא כדי לאמוד את פוריות ובריאות האישה, ונשים שמתחרות בינן לבין עצמן ועל בחירת הגברים ולכן מעוניינות להיראות מושכות. אפשר בהחלט לצאת כנגד תעשיית היופי שיצאה מכל פרופורציות, אבל ראוי קודם כל להבין שהתעשייה הזו נבנית ברובה על מאפיינים אוניברסליים שהם תוצר של ברירה טבעית ומינית.
רק מתוך הבנה כזו ניתן יהיה למתן את ההשפעות שיש ליופי החיצוני על החיים שלנו למרות שאי אפשר יהיה לבטלן כליל. הבנה שגויה של שורשי היופי האנושי מובילה לטיפול שגוי בבעיות שיופי כזה יכול ליצור והשקעת משאבים מיותרת.
כמובן שזה לא הופך את תעשיית היופי לטבעית או הכרחית, או כזו שלא ניתן לעשות נגדה שום דבר. אבל אם אנחנו רוצים לצאת כנגדה, רצוי לעשות את זה בצורה מושכלת תוך הבנה אמיתית של התופעה. אחת הדרכים לעשות זאת היא פשוט ללמד גברים ונשים כאחד מאיפה נובע הצורך שלהם לשים דגש כל כך חזק על יופי. במידע כזה יש ערך, כי אנשים יכולים להבין שהמחשבות וההתנהגויות שלהם אינם בהכרח לא רציונליים וכי הם אינם בובות בהן משחקים גורמי כוח כרצונם, אלא בני אדם בעלי תחושות ורצונות שטבועים עמוק בתהליך האבולוציוני שלהם. תחושות ורצונות שחברה המודרנית מוציאה מכל פרופורציה.
אם נשים בחברה של ציידים לקטים התחרו כנגד עשרות או אולי מאות נשים אחרות על תשומת ליבם של גברים, בחברה המודרנית נשים נאלצות להתמודד עם מיליוני נשים שהן בכלל לא מכירות שמשקיפות אליהן מכל מגזין אפנה או שלט חוצות. עם זאת, הנקודה היא שהדימויים הללו אינם שרירותיים ויש סיבות לכך שמפרסמים משתמשים בהם. הכרה מדעית של הסיבות הללו יכולה לעזור, לפחות במידת מה, בהתמודדות עם הבעיה.
המאמר המקורי התפרסם בבלוג של גילי גרינגרוז
משתתפות בסדרה "הדוגמניות". מדוע אנחנו סוגדים ליופי הנשי?
צילום: ענת מוסברג
מומלצים
