תנועת ההשכלה בעזה

לצאת מהחשיבה הצבאית / מתי שמואלוף

ויסאם אבו עג'וה המנסה לצאת מעזה מזה שבע שנים כדי להגיע ללימודי סביבה בחו"ל, לא התייאש ושלח מכתב לטוני בלייר, שליח הקוורטט למזרח-התיכון. במכתב פירט שזהו ניסיונו החמישי לצאת ללימודים באוניברסיטת נוטיגהאם שבבריטניה. בלייר השיב שלשכתו תעלה את הנושא בפני הדרגים הגבוהים ביותר של הממשל הישראלי, והוסיף כי ממשלת בריטניה מחויבת להבטיח כי סטודנטים פלסטינים מהגדה או מעזה יוכלו לנצל הזדמנויות אקדמיות, כחלק מבניית יסודותיה של מדינה פלסטינית.

עלינו לצאת מתוך החשיבה הצבאית והלאומית המאפיינת את המערכות הציבוריות, ולקדם חשיבה אזרחית וחברתית הרואה בפלסטינים בני אדם המבקשים לממש את זכותם ללמוד ולהתפתח בדיוק כמו האזרחים בישראל. 

מתי שמואלוף, עורך ועיתונאי

על הפלסטינים לשלם את המחיר / עופר ליברמן

העם הפלסטיני בחר בבחירות דמוקרטיות בממשלה שדרכה היא דרך הטרור. לפיכך, על הציבור שבחר בה לשלם את המחיר. וחלק מהמחיר הזה הוא לא לצאת ללימודים בחו"ל.

ארבע בנותי, תלמידות כולן - בכיתות א', ה', ח' ו-י' נתקלות גם הן בקשיים. הן מתקשות ללמוד כשנופלים עליהן קסאמים ונהרגים לידם אנשים. רציתי גם אני לפנות לשליח הקוורטט במזרח התיכון בבקשה שיסייע לי. אולי בעזרתו אוכל לשלוח אותן ללימודים בבריטניה. כשיש להן מבחני מתכונת או בגרות הן לא יכולות להתרכז בלמידה וגם לא במבחן עצמו, למרות שהוא מהווה אבן דרך לעתידן. אם הבת שלי לא תשיג ציון טוב בבגרות כיוון שקסאם נחת בדרך לבית הספר, אף אחד לא יתקן לה את הציון.

ההתמודדות היומיומית במציאות הקסאם בעוטף עזה היא סיזיפית ומסובכת מאוד. זו מציאות שבגינה השתנה כל מערך חיינו. הילדים ממעטים לשחק בחוץ, הם נתונים בלחצים יומיומיים. הבת הקטנה ישנה רק לידי ולא מוכנה לישון בחדר שלה.

לפיכך, כשמולנו נמצא ארגון טרור על המדינה לנהוג בשכנתה שממערב כמדינת טרור לכל דבר. עלינו לשלוט בכל מה שניתן. הלוואי שהיינו יכולים לשלוט יותר אבל אנחנו לא יכולים.

הטיעון לפיו עונש קולקטיבי כמו סגר שמופעל על הסטודנטים רק מחזק את התמיכה בחמאס, ומחליש את התמיכה בישראל, לא ממש מדוייק. זו לא ישראל שמייצרת את הקיצוניים בצד השני. גם הפעילות של חמאס גורמת לכך. הרי מינקות מלמדים את הפלסטינים שאת היהודים יש להרוג, וששאהיד הוא שאהיד. זהו ציווי דתי שלהם. את פרס הבתולות לא אנחנו המצאנו.

ארה"ב שלחה את חייליה למות בשביל אינטרס כלכלי. אנחנו, להבדיל, רוצים לחיות בשלום עם שכנינו. בשיחות שאני עורך ברמה יומיומית עם חברי בעזה, אני שומע מהם רצון לא לתת לגיטיציה לממשלה כה קיצונית. הם מייחלים לכך שישראל תיכנס לרצועה ותפתור להם את הבעיות. אנשי הפתח שהפסידו בבחירות, סבלו מהתעללות בהם ובבני משפחותיהם. הם מקווים שניכנס ונסדר ביניהם את העניינים.

אך זהו לא תפקידנו. לא אנחנו נכתיב לפלסטינים במי לבחור, אך עליהם לקבל את העובדה שלבחירות שלהם יש מחיר. אולי יקום העם הפלסטיני ויתעשת, יבין שעם הממשלה שהוא בחר הוא לא יכול ללכת למכולת כי לא יהיה לו מה לקנות. הסגר יהיה יעיל רק אם נדע לנצל את היתרונות שבו. אבל אנחנו לא עושים זאת.

לעומת זאת, אנחנו עסוקים בהגדרת מדרגות ההקצנה במצב, ועם כמות מדרגות כזו הגענו כבר לגן עדן. יצאנו מעזה, לאחר שהבטיחו שאם יירה קסאם אחד - נגיב. אבל הקסאם הראשון הזה, שנפל בשדה, לא גרם לתגובה. מאז שנפל ועד היום הוא רק גרם לנו להתקפל מחדש. רק אחרי קסאם אסטרטגי, שיגרום להרג המוני, ישראל תגיב מהבטן.

הטיעון לפיו הממשלה הישראלית לוחצת על החמאס באמצעות הסטודנטים אינו מקובל. מדובר בלחץ על ממשלה שאותם סטודנטים שרוצים לצאת ללמוד בחרו בה.

עופר ליברמן, תושב ניר-עם