פעם ראשונה בים?

אני לא ממש יודע מה רז שפירא לקחה לפני שנפגשנו, אבל מה שבטוח זה שאני רוצה שניים כאלה עכשיו ועוד שתי חבילות להניח בצד לאחר כך. חמש דקות עם שפירא וכבר מתעוררים בי כל התחושות האימהיות שהסתתרו עמוק מתחת לשכבות של ציניות ומרמור תל אביבי אופייני. אם בחזיונותיי ראיתי דיווה גבוהה, קרה ומרושעת, זו שצעקה על צלם הפפראצי שהעז להתקרב אליה בחוף הים תוך שהיא מסבירה לו שהיא נורא עסוקה באמנות שלה, בפועל קיבלתי מרמלדה קטנה, רזה וחייכנית שלאט אבל בטוח הצליחה לנפץ לי את הלב לרסיסים.

"אני חושבת שמה שכתבתם עליי ב'מחיר התהילה' היה הדבר הכי מעליב שכתבו עליי אי פעם", היא נועצת בי מבט עצוב מתוך עיניה הקטנות. "נורא קל לבוא ולשפוט בנאדם ולכתוב עליו דברים על פי מישהו שאמר או משהו שרואים אחרי חצי דקה".

בכל זאת, לא ממש היית נחמדה.

"אולי, אבל אני בטוחה שגם לו יש ימים גרועים וגם לך".

אוקיי, אבל את בחרת במקצוע הזה ולא אנחנו.

"ואם היית יודע שבאותו יום הגעתי לחוף כדי לשבת ולחשוב אחרי שגיליתי שבן דוד שלי חלה בסרטן?".

אז הייתי קובר את עצמי.

"זה משהו שמאוד פגע בי", היא מסכמת ומיד עוברת לנושא הבא: "גם כתבתם שעשיתי ארוחת ערב ויאיר שכטר ושרון מרקוביץ' הגיעו בעוד השאר הבריזו".

נו...

"זה לא נכון, זה פשוט שקר".

חברים שלך סיפרו לנו.

"אבל זה לא נכון".

הם גם סיפרו לנו על התחממות היחסים שלך עם יאיר שכטר.

"מההה?! (צוחקת בהיסטריה)".

גם זה שקר?

"אתה לא מבין עד כמה. אני ויאיר כמו אחים. הוא לבד בעיר וכל יום שישי אני וליאור (ליובין, כדורסלן עבר, אקס בקי גריפין ובן הזוג של רז זה שנה וחצי - ש.פ) מכינים ארוחת ערב. אני מבשלת והוא הולך לבית הכנסת, כבר שנה ככה כל יום שישי. המשפחה של יאיר גרה במושב והמון פעמים יוצא לו לעשות את שישי לבד. גם שרון מרקוביץ' ככה, היא מחיפה והמון פעמים יוצא לה להיות לבד. אז אנחנו עושים ארוחות כאלה כולנו. וזה הכי כיף בעולם".

איך הכרת את ליאור?

"דרך חברים".

מה, בליינד דייט?

"לא היה דייט אלא שלושה ימים בטלפון כי הוא החליט לנסוע לצפון ואני הייתי במרכז. ודיברנו בטלפון כמו ילדים בכיתה ו', 12 שעות ביום. מהיום הראשון זה היה זה. עברנו לגור יחד אחרי שלושה שבועות".

הוא בן 30 ואת בת 22 וסליחה על הפולניות, אבל זה פער די משמעותי בגילים האלה. איך מסתדרים?

"אין הרגשה של הפרש גילים. מבחינת ניסיון אני פחות מנוסה ממנו בחיים, אבל אני חושבת שאין בינינו הפרש. אנחנו מדברים על הכל, אני לא מרגישה את הפער ובטוחה שגם הוא לא".

מרמלדה קטנה וחייכנית. רז שפירא

שפירא, המכהנת כסייד קיק של שלום אסייג בתוכנית הקומית "צחוק מעבודה" המשודרת מדי שישי בערב בערוץ 2, נולדה וגדלה עם שלושה אחים ועוד אחות מאומצת במושב קדמת צבי שברמת הגולן לסיני ושרון, חקלאים שבבעלותם מטע תפוחים ואגסים ועל הדרך גם מורים (הוא לכימייה, היא לאנגלית). "אמא היתה מתנדבת בקיבוץ שהגיעה מאנגליה, אחרי שבכיתה י"ב מישהו צייר לה צלב קרס על השולחן", מספרת שפירא, "ואבא היה חייל שהגיע עם חברים למסיבות חנוכה בקיבוץ. הם התאהבו, הלכו לשיחים וככה נולדתי".

את דרכה בשואוביז החלה כבר בגיל שבע כשצוות של ערוץ הילדים הגיע לאולם החזרות, שם התאמנה בהתעמלות קרקע, וביקש לראיין ילדה לתכנית "גדולים מהחיים" בהנחיית דליק ווליניץ. שפירא התנדבה, נציג משפחת שטראוס התלהב והזמין אותה לאודישן. "אני לא אשכח את זה בחיים שלי", משחזרת שפירא, "הגעתי לאודישן בתל אביב עם טרנינג מחריד וסנדלים מזעזעים כשכל הבנות סביבי היו במגפיים ובגדים יפים ואיכשהו קיבלתי את הפרסומת הזו. זה היה ההבהוב הראשון של הגורל".

"לא היו לוקחים אותי רק בגלל איך שאני נראית". רז על ארבע

אבל לא הכל היה כל כך פיצ'ס אנד קרים בעולמה המושלם של שפירא. לפצצה הקופצנית - שהחלה את דרכה בזכות העובדה שצלם האופנה רון קדמי הבחין בה יושבת במסעדה מחוץ לסטודיו שלו - לקח בדיוק שלוש שנים, כולל שירות צבאי מלא ולא מעט נחיתות אונס בדרך, כדי להגיע לנחלה. "בהתחלה היה מאוד מאוד קשה", היא מגלה, "המון בכי ושבירות בדרך".

מה הכי שבר אותך?

"גם הריחוק מהמשפחה שלי וגם התקשורת עם האנשים. הכל שונה פה".

מה זאת אומרת?

"אני באה למקום הכי האפי, מאושרת ושמחה, ואנשים מסתכלים עליי במבט של 'מה את מחייכת, מה יש לך?', אתה יודע".

יודע. התל אביבים קצת מפחידים.

"אין לי סטיגמה על אנשים בתל אביב, אבל אני חושבת שהלחץ המטורף הזה של היומיום פה גורם לך - גם אם אתה הבנאדם הכי מדהים בעולם - לאבד קצת מהכיפיות, מהאושר. המרדף הזה אחרי השכר דירה, העבודה וכאלה, זה דברים שבגולן אין. אין את המרדף אחרי הכסף, זה גרם לי להמון קשיים".

אז מה גרם לך לעבור לתל אביב?

"סתם החלטתי לשנות נוף", היא מספרת ומשפילה מבט. רק מאוחר יותר היא נפתחת ומודה שגם המצב בבית גרם לה לרצות לשנות אווירה. "ההורים שלי התגרשו לפני כמה שנים וכשעברתי זה היה בדיוק בשלב שהכל קרה. הם נשארו החברים הכי טובים ועד היום עובדים ביחד, אבל המעבר שלי היה כדי להתרחק מזה".

איך הם הגיבו לזה שאת רוצה לעיר הגדולה?

"כיבדו את זה מאוד, הבינו את המצוקה הזו שבגולן אין לצעירים מה לעשות ואין כל כך לאן להתקדם. אם אמא שלי באה לבקר אותי בתל אביב והיא נוסעת לאט כי היא מחפשת חנייה, אז מקללים אותה והיא ישר מתקשרת אליי בוכה: 'את לא מאמינה, קיללו אותי עכשיו', הם הכי אנשים תמימים. אנשים שפוגשים אותם לא מאמינים כמה הם תמימים". 

ואיך מתייחסים אלייך חברים מהמושב בעקבות הפרסום שלך?

"זה לא משנה להם. אם היית רואה אותי שלשום בתהלוכה השנתית של שבועות... ליאור היה בשוק, נהגתי בטרקטורון ומאחוריו היתה עגלה".

אנשים ממש מתלהבים ממך שם?

"ממש לא. אני יכולה להגיד לך שאבא שלי הרבה יותר יתלהב היום אם אעשה תואר".

את מתכוונת ללמוד משהו?

"כן. עיתונות".

מה, חדשות?

"כן, אני פריקית של פוליטיקה ואקטואליה. אני מנויה על שני העיתונים הגדולים ופעם חלמתי להיות זו שתחליף את יונית לוי".

הכי האפי. רז שפירא

כשהבינה שאת יונית לוי היא כבר לא תחליף, החליטה שפירא לשנות כיוון: תחילה על תקן הכוסית הקלילה בתוכנית "מלכוד 24" (שהשתדרגה ל"דבר עם הסוכן שלי" בביפ) בהנחייתו של אסי עזר; אחר כך ב"רעש" לצד חבריה יאיר שכטר, שרון מרקוביץ', חן אהרוני והילה ערן; תפקיד אורח כחברתו של יובל סמו בסדרה הקומית "החברים של נאור"; ולפני כחודשיים הצטרפה כאמור ל"צחוק מהעבודה" - או כפי שהיא קוראת לה "שלום" על שם המנחה שלום אסייג - שוב על אותה משבצת של היפהפייה שלא אמורה להגיד יותר מדי. "תשמע, אני חושבת שבזמן קצר אני מצליחה להוציא די הרבה מהצד השני ולאלתר שאלות מצחיקות, אחרת לא היו לוקחים אותי רק בגלל איך שאני נראית".

תתפלאי. ואם היו מציעים לך תפקיד של מכוערת?

"יאללה, הלוואי!".

מה, תעלי במשקל בשביל תפקיד?

"אני אשמין, אעשה קרחת, הכל קטן עליי".

ואז תהיי צביקה הדר - מנחה שמנה עם קרחת...

"לא! אני חולמת על תפקיד רציני".

טלנובלה?

"דרמה כזאת כבדה. 'מרחק נגיעה' או 'שבתות וחגים' כזה".

חולמת זה יפה. את גם לומדת?

"כן, אני לומדת משחק אצל רן פסח, שהוא המוזה שלי. הוא קואוצ'ר ומורה למשחק. לפני שהגעתי אליו הייתי עם המון קליפות, נורא פחדתי לחשוף את עצמי. בשיעורים הראשונים הוא נורא נרתע, חשב שהגיעה אליו עוד דוגמגישה".

בצדק, לא?

"לא, כי בשיעורים מאוד קשים של בכי והרבה מאמץ הוצאנו את כל החרא, את כל הקליפות".

ממש טיפול פסיכולוגי.

"כן, ממש ככה".

היית בטיפול?

"בצבא. הייתי אצל פסיכולוגית צבאית על כל מיני דברים שקצת היה לי קשה איתם. עכשיו אני מגיעה לאודישנים ויוצאת כל כך משוחררת, אני מראה להם שאני ג'דעית ושאני יכולה לקרוע אותם מבחינה משחקית".

מה גרם לך ללכת לקב"ן?

"כשעברתי לתל אביב היו לי התקפי חרדה, אבל אני לא כל כך רוצה לדבר על זה". 

מתה לתפקיד של מכוערת. שפירא

כדי להבין אותה ואת מה שעבר עליה עם המעבר לתל אביב צריך להביט לתוך עיניה הקטנות ולשמוע אותה מספרת

על הבחירות הלא מרשימות שלה בכל הנוגע לבני זוג. "הייתי קמה בבוקר, מכינה להם ארוחת בוקר למיטה, כותבת פתקים... בדייט השני כבר הייתי מתקשרת, אין אצלי את המשחקים האלה, אז הגברים פה בעיר היו חושבים שאני זולה וקלה".

מה דעתך על סקס בפגישה ראשונה?

"אני לא בעד. אין לי בעיה אם מישהו עושה את זה אבל אני חושבת שסקס הרבה יותר טוב כשהנפש מחוברת כבר. זה הרבה יותר כיף, לא?".

תלוי את מי את שואלת.

"הייתי תמימה מאוד".

וזה מה שגרם לך להצטלם בשירותי המסעדה של האקס שלך?

"אתה ראית את זה? אני לא מבינה מה עשו מזה כזה... זה בכלל היה אמור... התלהבתי נורא מהשירותים שלו, הם היו נורא חדשים ומגניבים ושקופים. הצטלמתי שם אולי דקה ואז ראיתי פתאום באינטרנט. עשו מזה דבר שהוא כל כך לא...".

היום את מבינה שזה דבר שלא עושים?

"היום לא הייתי עושה את זה. אבל גם אז - לא עשיתי משהו רע, לא הצטלמתי בעירום או עשיתי דברים שהם יותר מדי זולים או משהו... הרבה אנשים מדגמנים לדברים הרבה יותר הזויים ממה שאני עשיתי. להצטלם בעירום זה דבר שהוא הרבה יותר נועז מלשבת על אסלה ולהצטלם כמו שאני עשיתי".

אז מה מתוכנן לך הלאה?

"אני רוצה תוכנית משלי".