עברית שפה אוהבת
כמו אב גאה כך דובי איכנולד, מנכ"ל "ידיעות ספרים", גאה ביוסי שריד ואלון חילו יוצרי "לפיכך התכנסנו" ו"אחוזת דג'אני", וקובע כי אם שני אלה כבשו את רשימות רבי המכר אז כנראה אנחנו באמת עם הספר
מצוֹק או מצוּק? ...וודאי מצוֹק זאת ההגייה הנכונה, אבל זה בעצם מגיע משורש צוּק העיתים אז כנראה בכל זאת מצוּק,... טוב, נפתח את המילון ונבדוק מה אבן שושן אומר על כך, ואיך זה מנוקד בתנ"ך, ומה אומר מילון הרב מילים...
לכאורה שיחה הזויה, שלא תישָמַע וודאי בשום פורומים משפטיים או פוליטיים, אבל אני מביא לכם ציטוט מדויק משיחה שנערכה בין יוסי שריד לאלון חילו במוצאי שבת האחרונה, בעת שנפגשו בכיכר רבין בתל אביב.
וכן,יוסי צדק. צריך להגיד מצוּק למרות שמילון רב מילים כבר מקבל את השפה המדוברת ומציין שבעברית מדוברת אומרים מצוֹק.
ישבתי מצידו השני של השולחן בדוכן שבוע הספר העברי, מול כיכר הומת אנשים תאבי דעת, המתנפלים בשקיקה על דוכני הספרים, והתבוננתי בשניים האלו, יוסי ואלון - שני סופרים שספריהם ראו אור לא מכבר, ומככבים שבועות רבים בצמרת רשימות רבי המכר בישראל, נקטעים כל רגע מרצף שיחתם הערני על ידי עוד לקוח שרוצה חתימת הסופר על הספר שרכש כרגע - והרהרתי לעצמי, לכאורה מה רב המפריד בין השניים ולו רק העובדה הטריוויאלית... הגיל.
אולם ממבט נוסף, מה רב החיבור ביניהם. והכול דרך האהבה הגדולה לשפה העברית. השניים דיברו דיבור צפוף, מדויק, ערני, מלא רגש ואהבה, התענגו על המילים וההטיות, השתמשו בתנ"ך כבמילון - אהבה שאינה תלויה בדבר. ונזכרתי שלא מזמן העיד יוסי על עצמו: "כל יום אני קורא בתנ"ך וכל יום אני בודק את עצמי במילון אבן שושן לבל אטעה", כל אחד והחברים הטובים שלו.
באהבתם הגדולה הזאת לעברית ראיתי חיבור מרגש, שמוחק הבדלי גיל ופערי דורות, ומתוך אהבתם נולדו שני הספרים, שמפתיע לגלות מה גדול המכנה המשותף ביניהם. "אחוזת דג'אני" של אלון חילו הוא רומן היסטורי, "לפיכך נתכנסנו" הוא, להגדרת המחבר, ספר ההיסטוריה האלטרנטיבית.
שניים אלו אינם עוד שני ספרים, אלו לא עוד רומנים מפס היצור שמאכלס תדיר את רשימות רבי המכר בישראל. אלו ספרים קשים, רציניים, תובעניים, אך שכרם של הצולחים אותם הוא נכס לנשמה.
שני הסופרים מוקסמים מהעבר, נמשכים אליו. שניהם בוראים שפה ומלהטטים בה. ובעודי יושב בדוכן שבוע הספר של "ידיעות ספרים", מאזין בקשב רב לשיחת השניים על מצוֹק או מצוּק, צופה בהמוני בית ישראל, הרגשתי גאווה גדולה בציבור הקונים שרוכש את ספריהם של אלון ויוסי. אנחנו עם הספר! אם שני ספרים כאלו, מורכבים ובעלי אמירה כה שונה מככבים ברשימות רבי המכר אזי מגיע לנו להרגיש כעם הספר... זה אומר משהו על כולנו.
לפני כחודשיים, שבועיים לאחר יציאת ספרו של יוסי שריד לחנויות, עברתי על
רשימת רבי המכר שאמורה היתה להתפרסם באותו שבוע בעיתון, וראיתי שספרו של יוסי מככב בראש הרשימה - עובדה שכמובן טרם התפרסמה.
התקשרתי ליוסי ושאלתי אותו: "תגיד, אם היו נותנים לך עכשיו אפשרות לבחור - להיות ראש הממשלה או לעמוד בראש רשימות רבי המכר, במה היית בוחר?"
יוסי ענה בלי היסוס: "מה זאת אומרת, וודאי בראש רשימת רבי המכר, זו בכלל לא שאלה, הפנטזיה של אמא שלי היתה שאהיה סופר ואכזבתי אותה...".
"עכשיו יוסי, אתה יכול להיות רגוע - אמא שלך גאה בך..., אתה בראש הרשימה", בישרתי לו, והרגשתי שיוסי שמח כמו ילד שמביא תעודת הצטיינות מבית הספר.
