לפחות שייצא סקס מכל הדייטים המעפנים האלה
את מזיינת לי ת'שכל על העבודה שלך ועל הספינינג ואולי גם איזה חוג יוגה, כשאני בינתיים מדמיין אותך עירומה וחושב אם את זיון טוב. אני מוציא את הארנק ושולף את כרטיס האשראי. את רוכנת לעבר התיק, כאילו רוצה לשלם על החלק שלך. אני אומר "עזבי, עליי" וחוסם לך את היד. כרוניקה של פגישות ראשונות
שונא את הכרוניקה הזו של הדייטים: מדברים בטלפון, אף אחד מאיתנו לא יודע לאן ללכת. "לא אכפת לי, מה שבא לך", אני אומר. "גם לי לא אכפת מה שאתה רוצה", את עונה. בסוף קובעים לקפוץ לאיזה בר. יושבים. אני מתחיל בדרך כלל עם בירה בשביל הסיגריה, בדרכי לוודקה אשכוליות. את עם "כוס יין אדום בבקשה" או עם הטרנד החדש, "קאבה".
את מזיינת לי ת'שכל על העבודה שלך ועל הספינינג שאת עושה שלוש פעמים בשבוע ואולי גם איזה חוג יוגה, כשאני בינתיים מדמיין אותך עירומה וחושב אם את זיון טוב. אני גם בוחן את שדייך שמסתקרנים החוצה מהמחשוף שהקפדת ללבוש וחושב אם אני יכול לנחש את מידת החזייה שלך (זה C או B משודרג?).
גם אם אני יודע שזה לא זה ואת לא תהי אשתי לעתיד, אני עדיין נשאר. משכנע את עצמי שצריך לתת צ'אנס. מקסימום נחליף נוזלים באיזה ערב, לפחות שייצא זיון מכל הדייטים המעפנים האלה. "תן עבודה כל עוד אתה יכול, כי מתישהו זה ייפסק", אומר לי החבר הכי טוב שלי, שכבר נשוי. כאילו שהוא צריך לשכנע אותי.
כשצריך לשלם, משחק התפקידים ברור לשנינו
אנחנו שותים באיזה 120 שקל ומחליטים לבקש חשבון. שתי דקות אחרי זה הברמנית מניחה אותו על הבר. אני בדייט איתך, אבל מסתכל גם עליה. כשצריך לשלם, משחק התפקידים ברור לשנינו: אני מוציא את הארנק ושולף את כרטיס האשראי. את רוכנת לעבר התיק, כאילו רוצה לשלם על החלק שלך. אני אומר: "עזבי, עליי" וחוסם לך את היד. אם בא לי לראות אותך שוב, אני מוסיף: "זה בסדר, פעם הבאה עלייך" ומחייך. עכשיו התור שלך לשחק אותה מתעקשת לשלם אבל "להתרצות" בסופו של דבר. תורי לחתום על הקבלה של
האשראי והכדור חוזר אלייך. את "רוצה" לפחות להשאיר טיפ כדי לצאת "בסדר", אבל יש לך רק שטר של 50. "זה בסדר, יש לי כסף קטן", אני מסיים את סאגת התשלום. אחד אפס לך. אם אני אשכיב אותך מתישהו, נהיה בתיקו ואדע שהדייט השתלם לי.
אני ממשיך בתפקיד שקבע לי הקוד החברתי כגבר ומלווה אותך לאוטו, הביתה או לאן שרק תרצי. הקוד אומר שמתישהו תגיע הסיטואציה בה ניפרד ותהיה או לא תהיה נשיקה. שנינו יודעים זאת. לי זה ברור: לא תהיה. לא אוהב לצרפת בפגישה הראשונה, אלא אם את באמת משהו יוצא דופן שהדליק לי את השעועית. מקסימום נותן נשיקה קטנה במצח. מעדיף להסתכל בעיניים.
מה שבאמת הייתי רוצה זה להשכיב אותך, לא משנה אם היה לי כיף או לא. וגם את, אולי, לא היית מתנגדת, אבל יש את הקוד. הקוד שמרחף מעלינו וקובע מה מותר ומה אסור לנו לעשות בדייט ראשון. מעין חוק לא כתוב שקיים, נראה לי, רק בישראל, ואוסר עלייך לשכב איתי ולהעניק לי "אורגזמה סקסואלית", כמילות המשורר.
אם בא לי עלייך, אני לא אוהב משחקים. אני שם
למחרת הדייט, אני צריך להתקשר אלייך. שוב, הקוד אומר שהגבר מתקשר ראשון, נכון? יש את האסכולה שמחכה איזה יום-יום וחצי עד לשיחה, כדי לא להראות התלהבות או בשביל "לתת לה להתבשל קצת". אבל אני, אני מתקשר כבר למחרת בצהריים, כשזה בא לך בהפתעה. אני תוקף אותך בעבודה, כשאת במשרד, בין אנשים, ואת צריכה לצאת החוצה למסדרון בשביל לדבר איתי. אם בא לי עלייך, אני לא אוהב משחקים. אני שם.
אנחנו קובעים משהו להיום בערב או לזה שלמחרת. את אומרת שתתקשרי אלי כשתחזרי מהעבודה. לא, בעצם אחרי הספינינג שלך. הקוד אומר שאחרי שיחת הטלפון שלי מהצהריים, הסכר נפרץ וכבר מותר לך להתקשר אלי, וזה לא ייראה שאת פתטית או רוצה יותר ממני.
כשאני אומר "הסכר נפרץ", אני מתכוון לדברים, שברגע שהם קורים – הם פורצים מוסכמות וקודים התנהגותיים. למשל, אחרי ששוכבים בפעם הראשונה, כבר מותר לי לגעת לך בחזה בחופשיות, מה שאסור היה לי לפני. כלומר, אם שכבנו, מותר לי לבוא ולחפון את שדך הימני ואת לא תתני לי סטירה או תרחיקי לי את היד. הסכר נפרץ.
אוקיי, נתנשק, רק אל תמרחי אותי במלא רוק ותתחילי להזיז את הלשון שלך בפה שלי במהירות, כדי שאחשוב שאת מקצוענית ומנשקת מהסרטים. כי אני לא. לנשיקה ראשונה מותר גם להיות עדינה. רכה. מתוקה. היא יכולה להיות גם קצרה. אולי אפילו סדרה של נשיקות קטנות וחמודות. לא צריך ישר להתנפל.
אני קניתי לך דרינק בבר, את נתת לי מין
מהמצב הזה, שנינו יודעים שכל דייט שיבוא מכאן והלאה ישיל מעלייך חלק נוסף מהבגדים, עד שבסוף נעשה את זה. אני ארגיש שסוף סוף כבשתי אותך, ותירשם עליה רגעית במד הטסטוסטרון שלי. את תרגישי שיש סיכוי למשהו רציני. לי יירד קצת אחרי עוד לילה או שניים בין סדינייך. את לא תביני למה אני כבר לא "פוצי מוצי" ומתקשר פחות. אני פתאום עסוק בערבים ורואה "משחק חשוב" עם חברים. את תכעסי על עצמך שזה תמיד קורה לך, כי באמת חשבת שהפעם זה שונה. אחד אחד. תיקו.
וכך מגיעה מערכת היחסים הקצרה שלנו לסיומה. אני קניתי לך דרינק בבר, את נתת לי מין. מתישהו כבר לא נהיה בכלל בקשר, ואת תצאי לדייטים נוספים, מונחית על ידי "הקוד". אני אמשיך לקורבן הבא שלי, ואקווה שהפעם היא באמת תהיה מיוחדת, עם סיכוי לשבור לי את הלב.
רגע, אני חושב שפגשתי אותה. "אז לאן את רוצה ללכת?" אני שואל.
"לא אכפת לי, מה שאתה רוצה", היא עונה.
אוי לא.
לפנייה לכתב/ת 
