מה אוכלים ילדים של דיאטניות?

אחרי שהצצנו לצלחתן של ארבע דיאטניות ותזונאי אחד, אנחנו בודקים השבוע במדור הבריאות של מגזין "לאשה", מה עושות הדיאטניות לילדים שלהן? מגדלות אכלנים שפויים ובריאים או נוטעות בהם הפרעות אכילה?

במשך כל שנות עבודתי תהיתי מה עושה המקצוע לילדיי. איך הוא משפיע על התנהגות האכילה ותפיסת הבריאות והתזונה של הדור השני. על אף שמדובר במקצוע צעיר יחסית, חשוב היה לי למצוא גם ילדים של דיאטנית שכבר מגדלים בעצמם ילדים, וגם אותם שאלתי מה הם חושבים על העיסוק של אמא, מה הם הכי אוהבים לאכול ומה אמא חושבת על זה, האם יש ביניהם חיכוכים על רקע מזון בריא ולא בריא ואיך מגיבה אליהם הסביבה.

עמית וייסברג

"אני אוכלת כמעט הכל, בעיקר טונה, ואוהבת גם ממתקים. אמא חושבת שטונה זה בסדר אבל מגבילה אותי בכמויות. ממתקים יש בבית, אבל בבתים של חברות אני רואה שבהרבה מקרים יש יותר. אצלנו מסתפקים במה שיש. למשל, ממרח שוקולד לא נכנס הביתה, אז אני אוכלת אותו אצל חברים, אבל הוא לא חסר לי מאוד.

"לפעמים, כשאני לא זוכרת או לא יודעת, אני שואלת את אמא אם כדאי לי לאכול, אבל אי־אפשר לאכול כל הזמן רק דברים בריאים. האוכל אצלנו בריא, אבל לא נראה לי שזה מפני שאמא דיאטנית. היא מציעה שמהדברים הלא בריאים נקנה במידה. לבית הספר אני מביאה גזר, והחברות דווקא מבקשות ממני. הן מתייחסות לזה כמו לממתק. אני חושבת שאני משפיעה על חברות שלי לאכול יותר בריא".

דן פרידמן

בן 12. אמא: רונית פרידמן, דיאטנית קלינית

"אני הכי אוהב לאכול ג'אנק פוד, כמו המבורגר ופיצה. אמא שלי מאוד לא אוהבת את הבחירות שלי, ולכן היא מגבילה אותי לפעם בשבועיים־שלושה. אני הייתי מעדיף לאכול את זה לפחות פעם בשבוע, אבל היות שאמא קובעת, זה מוגבל לזמנים שהיא מאפשרת. מריבות אין בינינו על רקע זה. אני מתייעץ איתה בנושא כמויות ממתקים ומעדנים, וכשכואבת הבטן איזה מאכלים רצוי או לא לאכול. היא מדרבנת אותי לבצע יותר פעילות גופנית.

"אמא דיאטנית בהחלט משפיעה על האוכל בבית. כשאתה בא לאכול משהו, עוברת לך מחשבה בראש מה אמא הייתה ממליצה לי לאכול. רק פעם אחת בשבוע, ביום שישי, אני מקבל שוקולד לבית־ספר. בשאר הימים רק דברים בריאים ואני נאלץ לעתים לטעום דברים חדשים למורת רוחי". 

מימין לשמאל: תמי סמיש-נמליך, דן פרידמן,עמית וייסברג, ירדן לב ארי, ענבר חוברה (צילום: דפנה קפלן)

ענבר חוברה

בת 16. אמא: אני.

"אני חושבת שאני בת מזל שיש לי אמא דיאטנית. אנחנו הכי פתוחות בעולם מבחינת המשקל שלי. היא יודעת שאני רוצה שהיא תגיד לי אם אני מגזימה, ואם צריך אפילו תעצור אותי וכמובן תבנה לי תפריט מתאים. היא חושבת שאני אוכלת מצוין וכמעט לא מעירה אף פעם. בזכותה אני אדם בריא שאכפת לו מאוד מהמשקל, מהכושר ומהאוכל שהוא מכניס לפה.

"הפייבוריט שלי זה אוכל אסייתי. אוכל שמן לא טעים לי, כך שאני בוחרת תמיד את המנות הרזות כמו סושי. אני שונאת אוכל מטוגן וג'אנק. כמויות גדולות של שמן דוחות אותי. כל מנת קלוריות שנכנסת לי לפה עוברת סלקציה קפדנית שלי, אמא דווקא לא מתעסקת בזה, כך שלא נראה לי שיש לה תלונות.

"אמא היא מורת הדרך שלי מבחינת בריאות, תזונה ואורח חיים. לפעמים אנחנו מתווכחות, מפני שהיא חושבת שאני מגזימה בהתעסקות שלי בקלוריות ובמשקל, אבל את רוב העצות שלה אני מקבלת. האוכל אצלנו בבית הוא דל שומן וקלוריות. יש גם עוגות ולפעמים שוקולד, אבל תמיד ישנה האופציה הרזה יותר.

"יש כאלה שמקנאים שיש לי דיאטנית צמודה בבית, יש כאלה ששונאים אותי על כך שאני מרבה לדבר על אוכל בריא, קלוריות ותזונה נכונה, ויש כאלה שמפנטזים על דיאטות חינם. הרבה באים להתייעץ איתי ומספרים לי כל יום מה הם אוכלים. אם אני יושבת עם חברות במסעדה יהיו כאלו שישאלו 'ענבר, כמה קלוריות יש במנה הזו?', אבל אין אף פעם התייחסות שלילית".

ירדן לב ארי

בת 21. אמא: עינת לב ארי , דיאטנית, ממחברות הספר "חולצת בטן"

"אני חושבת שאמי היא רופאה לכל דבר. בניגוד לרוב האנשים, אני לא רואה במקצוע התזונה משהו שעוזר רק למראה החיצוני, אלא גם מציל חיים של אנשים. המון פעמים שמעתי כיצד אמי הצילה מישהו עם כולסטרול גבוה או לחץ דם גבוה. אני חושבת שזה דבר מדהים, כיוון שזוהי התרופה הטבעית ביותר שיש. המזון שאנו אוכלים.

"אני נמנעת משני מאכלים: מיונז ושמיר. חוץ מהם אני אוהבת לאכול הכל, מהמאכל הכי רזה ובריא ועד המאכל הכי נוטף שומן ותעשייתי שיש. אמי מעולם לא מנעה ממני לאכול מאכל כלשהו משום שהוא לא בריא. היא תמיד הסבירה לי, שכל עוד אני בריאה, זה ממש לא חשוב מה אני אוכל, כל עוד אוכל במידה ולא אגזים.

"בגיל ההתבגרות הייתי שמנמנה, וזה הפריע לי מאוד. ביקשתי מאמא לעשות לי דיאטה, וכמובן שהיא לא הסכימה. היא הסכימה לרשום לי תפריט, וראיתי שזה בדיוק אותו האוכל ואותן הכמויות שאני אוכלת. התעצבנתי עליה, ואז היא אמרה לי: 'את אוכלת נכון ומסודר, הגוף שלך עובר שינויים, ואת תראי שהכל יסתדר בסוף'. במבט לאחור אני מבינה כמה היא צדקה. היום אני לא מתעסקת בספירת קלוריות ודיאטות, אני פשוט אוכלת נכון ומסודר.

"בתקופת ה'מלאות' שלי, נורא התביישתי להגיד שאמי דיאטנית. הכי פחדתי שהם יסיקו מכך שאמי דיאטנית גרועה. היום התגברתי על התסביך ואני גאה לספר שאמי דיאטנית".

תמי סמיש־נמליך

בת 41, אמא ל-3. אמא: שלומית סמיש, תזונאית. לימדה בבית הספר לתזונה של הפקולטה לחקלאות ברחובות עד ליציאתה לגמלאות

"בבית אנחנו מנהלים מטבח צמחוני בעקבות הרגליו של בן זוגי, כך שאנחנו מרבים באכילת ירקות, דגנים וקטניות, כמו גם מוצרי חלב. אין לי אוכל מועדף מביניהם. אנחנו לא קונים אוכל מוכן. שנינו מבשלים אוכל ביתי באופן קבוע, ואין לניחוחות ולטעמים של האוכל הביתי תחליף.

"אין ספק שיש בבית מודעות לנושא התזונתי. הילדים שלי יודעים מסבתא איפה יש ויטמין C שתומך בספיגת הברזל, מה מהמאכלים שייך לאיזו קבוצת מזון ועוד. הם גם למדו לפנות אליה כשיש להם שאלות סקרניות, כמו איך מכינים את הפסטה או מה ההבדל בין אורז לבן לאורז מלא.

"אני בהחלט שמה לב להרכב הארוחה, כולל קבוצות המזון, הצבעוניות והגיוון, אבל אני לא בודקת קלוריות, לא נמשכת לקנות מוצרים מועשרים במשהו או נטולי משהו אחר. המוקד העיקרי של נושא התזונה בביתי הוא לתת לילדיי את האחריות על בחירת מזונותיהם. לצייד אותם בידיעה שסומכים עליהם, וזה בהחלט נושא שלמדתי מאמי".

מה עוד מחכה לכם בגיליון לאשה השבוע?