קרנבל מדריד

נהוג לומר שלכל דבר בחיים יש פעם ראשונה, גם לזוג ישראלי שמסיים ירח דבש במדריד. אחרי מספר ימי היכרות עם בירת ספרד היפיפייה, לא היה קינוח הולם יותר שחשבנו עליו מאשר צפייה ציבורית במשחק רבע גמר אליפות אירופה בין הנבחרת המקומית לאיטליה.

כמו עשרות, אם לא מאות אלפי ספרדים, גם אני ובעלי התייצבנו בשעות אחר הצהריים בכיכר קולון (הכיכר המרכזית במדריד) על מנת לתפוס מיקום טוב לקראת הצפייה במשחק על גבי מסכים ענקיים שהוצבו במקום. הטלוויזיה הספרדית לא הסתפקה בכך והציבה בכיכר אולפן מיוחד, אשר ליווה את ההכנות לקראת שריקת הפתיחה וכמובן, גם את החגיגות בסיום.

כבר בשעות שלפני תחילת ההתמודדות ניתן היה לחוש באווירה המיוחדת במדריד. רוב האנשים עטו עליהם בגדים אדומים, צבעו פניהם בצבעי הדגל ואחת התופעות הנפוצות שנראו היו ילדים בגילאי 10-12 שתידלקו את עצמם באלכוהול והסתובבו שיכורים ברחובות המפוצצים.  

האווירה בכיכר הזכירה פסטיבל אחד גדול כאשר הקהל האדיר יצר אווירה מדהימה. האוהדים לא הפסיקו לזמר שירי עידוד לנבחרת במהלך המשחק, לקלל את האיטלקים וגם רימוני עשן אדומים נזרקו מפעם לפעם. מי שתיצפת מהצד בהנאה והשתדל לא להתערב היו השוטרים הספרדים, שאיפשרו לקהל הגדול להנות מהחגיגה המיוחדת.

אחרי השריקה לסיום 90 הדקות, ניתן היה להבחין בעזיבה של חלק מהאוהדים. אך הפנדל האחרון של ססק פאברגאס בהכרעה הדרמטית החזיר במהרה את הקהל הרב לכיכר ונתן את האות לתחילתן של החגיגות שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

את האופוריה ניתן היה להרגיש גם בדרך חזרה למלון, כאשר נהגי המכוניות הרעידו את רחובות מדריד עם צפצופים בלתי פוסקים שהקפיצו את העוברים ושבים. ויוה אספניה!