חם בחופש? לא חייבים לברוח דווקא לקניון

הילדים משוועים לתעסוקה ובחוץ חום אימים. אתם שולפים מיד את האלטרנטיבה הטובה והמוכרת: נוסעים לקניון. ענת לב-אדלר רוצה להזכיר לכם שגם מוזיאונים בדרך כלל ממוזגים ויש לה כמה הצעות לכאלו שירתקו את הילדים במיוחד

ענת לב-אדלר פורסם: 12.08.08, 08:29

ילדים לא מעדיפים קניונים על פני מוזיאונים או ספריות ציבוריות. הם פשוט התרגלו להשתרך אחר הוריהם הלומי חום יולי-אוגוסט אל תוך החללים המסחריים-מסחררים, מפיצי הניאון ויללות הכריזה, לרוב בלי שתהיה להם זכות בחירה או החלטה. אבל אני בטוחה שאם תשאלו אותם, הם יעדיפו לשוטט בתערוכת פוחלצים, במוזיאון ארכיאולוגי ואפילו בין מדפי הספרייה הציבורית (לצערנו, עוד סוג של מוזיאון ארכיאולוגי, אבל בידינו לחולל את השינוי אם רק נרצה).

ואגב, גם במוזיאונים יש מיזוג מצויין שהופך אותם לעיר מקלט מפני השמש הקופחת, מינוס דלדול הארנק וסחיטת האנרגיות בשל עודף גירויים סביבתיים. השבוע נסקור כמה מוזיאונים בתוך קיבוצים, אליהם ניתן לנסוע במיוחד ליום שלם או לשלב בנופש המשפחתי במהלך הקיץ.

המוזיאון הארכיאולוגי של קיבוץ עין דור

רוב הממצאים המוצגים לראווה במוזיאון הארכיאולוגי של קיבוץ עין דור נמצאו בבטן האדמה בימי שלישי בשבוע. הברכה "פעמיים כי טוב" ודאי סייעה, אך לא בה תלוי היה הדבר. יום שלישי היה במשך עשורים רבים היום בו עשו ילדי המשק את דרכם אל השדות, הוואדיות והנחלים של העמק, במטרה להעביר יום של לימודים ונבירה בטבע. כריכיהם נצררו, המימיות מולאו במים מהברז והילדים יצאו אל השטח לחפש מציאות.

צלמיות פריון, שברי כדים וכלי מאור ואגירה, חפצי אכילה ובישול, בקבוקי בושם ומיני פריטים עתיקים כמו מסרקים וצמידים הם רק חלק מהשלל בעל החשיבות ההיסטורית שמצאו הידיים הקטנות בתוך שכבות החיים והאדמה.

המוזיאון הארכיאולוגי הוקם בשנות ה-80 על ידי חברי קיבוץ עין דור, שראו עצמם דור המשך למתיישבי האיזור הקדומים. מוצגים בו ממצאים החושפים את תמונת חייו של האדם שחי באיזור, מורשתו, עיסוקיו והחומרים שעמדו לרשותו. הממצאים המעניינים מסודרים בתוך ארונות זכוכית גבוהים על פי סוגי הכלים והאביזרים, וכך יכולים המבקרים להתרשם מקולקצייה רחבה של פריטים שהיו בשימוש לפני מאות ואלפי שנים.

את העין והלב שובה כבר בכניסה שלד אדם – 1.80 אורכו, כשהוא נתון בתוך צמד כדים המשמשים לו ארון קבורה. הילדים, באופן ברור, מתמגנטים לממצא וסובבים אותו מכל עבר על מנת לבחון מקרוב את עצמות השלד המתפוררות.

עוד ניתן להתרשם כאן מסרקופג – ארון מאבן. בתוך "מגרותיו" הושמו לזמן מה גופות הנפטרים על פי שיוך משפחתי. על פי רמות העיטור של הסרקופגים אפשר להעריך את מעמדה של כל משפחה, ומכאן, אגב, גם מקור הביטוי "נאסף אל אבותיו", שכן כל בן משפחה שנפטר "נאסף" אל תוך הסרקופג בו הונחו כבר גופות הנפטרים האחרים במשפחה.

הפעילות במוזיאון (הכוללת גם היכרות מעשית עם החיים הקדומים בארץ ישראל החקלאית) מתקיימת בקבוצות, וניתן להתארגן מראש לקבוצה המונה מספר משפחות עם ילדים בגילאים שונים, על מנת ליהנות ממגוון הפעילויות לגדולים ולקטנים. כתבי חידה רבים מצפים לילדים המבקרים במקום והם מוזמנים לפענח ולפצח אותם באמצעות שיטוט, חיטוט וחקירה של המוצגים במוזיאון.

לפרטים: קיבוץ עין דור, טלפון: 04-6770333. הכניסה למוזיאון בתשלום. שעות פעילות: ימים א'-ה', בין השעות 9:00 עד 15:00. ימי ו עד 12:00. בשבתות ובחגים: בתיאום מראש.

המוזיאון לתרבות הירמוכית בקיבוץ שער הגולן

בתקופת האבן, עוד לפני היות הברזל והצ'יפ, חיו סמוך למקום משכנו הנוכחי של קיבוץ שער הגולן בני אדם קדומים המכונים "ירמוכים". ירמוכים, על שום שאת חייהם ניהלו על שפת הירמוך הסמוך. מתחת לבריכות הדגים של קיבוץ שער הגולן התגלה כפר שלם ומפותח מהתקופה הניאוליטית, והממצאים שנחשפו על ידי הארכיאולוגים מוצגים ב"מוזיאון לתרבות הירמוכית", המספר ומתעד את תולדותיהם של הירמוכים, שעשו מעבר מהיותם ציידים ומלקטים לחקלאות והתיישבות של קבע.

אלות ירמוכיות ירמוכית ירמוך שער הגולן (באדיבות מוזיאון ישראל)

התקופה היא התקופה הניאוליטית, תקופת האבן החדשה, עשרת אלפים לפני הספירה. כאן מתקיימת ראשית החקלאות של ארץ ישראל - פה מגדלים הירמוכים, שהתגוררו באותה תקופה גם על מה שידוע היום כאדמות סוריה ולבנון, מגוון של דגנים - חיטה, עדשים, שעועית, דורה, חומוס. הם בונים בתי בוץ ומייצרים כלי אבן, לקישוט, לאכילה ולציד.

הילדים נרגשים ללטף את כלי האבן - שריד לחיים שהתנהלו כאן לפני אלפי שנים. הכלים חשופים, מונחים בפינות שונות של המוזיאון, והיכולת לגעת בהם, למשש, לחוות, להרים ולהיווכח עד כמה הם כבדים – מרגשת ומטעינה בעוצמה - עוצמת החיבור האנושי. כולנו רקמה אנושית אחת חיה.

250 צלמיות נמצאו בחפירות כאן. הצלמיות הם פסלונים בעלי גוף נשי מאוד ואגן גדול ולכן חושבים שהתקיימה כאן תרבות מטריאכלית שקידשה את הנשיות והפריון. תרבות הפיריון המוצגת במוזיאון מפותחת מאוד. הירמוכים ייחסו חשיבות רבה לגוף הנשי, ליכולת הפיריון שלו, והעתיקו את סממני הפיריון גם לעבודת האדמה.

מסתורית מאוד בעיני החוקרים העובדה שהירמוכים נעלמו מהשטח בבת אחת ובלי להותיר סימן, בעוד עצמות שנמצאו באדמה מעידות על כך שהירמוכים שחיו כאן הצליחו לביית את הזאבים, גידלו כלבים, כבשים, עזים, חזירים, בקר, הרי שרק סוג אחד של עצמות לא נמצא באדמה – עצמות בני אדם. לכן, מניחים הארכיאולוגים שהירמוכים נטשו את החיים כאן, כגוף אחד, מסיבות שאינן ברורות דיין.

הנאה רבה צפויה למי שימשיכו את הביקור במוזיאון בביקור חווייתי ב"חצר האדם הקדמון" הפועלת באחד המקומות המוצלים ביותר שאפשר למצוא כאן במהלך העונה החמה. בין עצים מעתירי צל, על משטחי דשא ירוקים ממש מול הבריכה של שער הגולן, נמצאת חצר מטופחת בה יכולים הילדים המבקרים במוזיאון להתנסות ביצירות ברוח הירמוכים. אפשר ליצור תליוני אבן צבועים, כדים, צלמיות, בעלי חיים והכל בהשפעת התקופה.

לפרטים: שעות פעילות: כל יום, בין 9 ל-12. מחיר כניסה: ילדים וקבוצות – 10 שקלים, מבוגרים – 20 שקלים.

המוזיאון לתולדות הדיג העברי בכנרת (וגם סיבוב ברכבת) בקיבוץ עין גב

בקיבוץ עין גב שלשפת הכנרת יש רכבת קצת אחרת. היא לא נוסעת על פסים, יש לה דווקא גלגלים והיא מתדלקת באמצעות בלוטות הנוסטלגיה ולוקחת את היושבים בקרונותיה הקופצניים והאיטיים למסע אל העבר.

למעשה, מדובר בטרקטור, שגורר אחריו קרוניות מסע, אל עבר עולם שכולו טבע, נוף וגעגוע. המדריך, בחולצה קיבוצניקית משובצת וכובע טמבל מסורתי, תופס את מקומו ליד ההגה ואנחנו יוצאים אל עבר נמל הדייגים של עין גב. רשתות הדייגים פרושות לצד הדרך, ובינות להם אבנים עתיקות שמספרות סיפור. אבנים גדולות אלה, שחור גדול חצוב במרכזן, שימשו את הדייגים הקדומים של המקום כמשקולות לרשתות ועוגנים.

בעוד זמן קט תעבור הרכבת גם ב"בית העוגנים" - המוזיאון הראשון והיחיד בעולם המוקדש כולו לתיעוד תולדות הדיג העברי בכנרת. אבל קודם לכן אנחנו עוצרים אצל העגלות הצעירות, ברפת המקומית. הריח חריף והמראות מרגשים: עשרות רבות של עגלות רכות רובצות בתוך הבוץ, והילדים מוזמנים ללטף ולהשקות בחלב מתוך מתקני הנקה מיוחדים.

אנחנו עולים חזרה אל הרכבת, פנינו אל היענים. בדרך אפשר לפגוש שרידי עיר קדומה מימי שלמה המלך שהתגלתה כאן בחפירות ארכיאולוגיות, אבל אנחנו שמים פעמינו אל מתחם היענים מוקף קוצי גדילן שליבם ניתן לאכילה. עוד בסיור תצפית על הר הסוסיתא שעל ראשו עיר קדומה מלפני 2200 שנה, ולמרגלותיו מטעי העמק: תמרים, מנגו, אבוקדו וכמובן בננות. אל מטעי הבננות אנחנו נכנסים ברגל.

כאשר הזמן מאפשר זאת אפשר לרדת מהקרונות ולהסתובב בין השיחים המצלים. בדרך חזרה עוברים לצד המבנה שהיה פעם אסם המוזיקה המיתולוגי של הקיבוץ, זה שבין כתליו שמעו ותיקי העמק קונצרטים וממנו גם נולד חלום התיירות שעל שפת הכנרת.