התחנה המרכזית

בניגוד לכל שאר הדברים שקשורים בארקדי גאידמק, החל בנקניקיות שלו ועד בית"ר ירושלים, בתחנת הרדיו שהוא קנה עובדים קשה על הצנעת נוכחותו. לו היה מדובר בכל בעל הון אחר, ספק אם היו נדרשים כל כך הרבה מאמצים, אבל במקרה של אישיות כה חובבת תשומת לב - האתגר גדול. על כן הוזמנתי השבוע לבלות יום בתחנה כדי לראות בעצמי: גאידמק לא אורב למגישיו באולפן של רדיו FM99, לא שורץ בחדר הקפה ואפילו לא מרים טלפון באמצע השידור כדי לבקש שירים. מה הוא כן עושה? אין לי מושג, אבל אולי יעזור התיאור הבא: בעודה מכינה לעצמה קפה מסמנת גל גבאי לצלם, "בוא רפי, בוא תצלם ותראה שאנחנו עושים לעצמנו קפה ברדיו גאידא". כן, רדיו גאידא (יש לבטא gayda), מעין שם חיבה המבטא יחסי טאלנטים־אוליגרך. נדמה לי שגם זה מידע מסווג שלא היה אמור להגיע לידיי, אבל תסלח לי המכונה המשומנת של יחסי הציבור, במיוחד כי קמתי בשבילם מוקדם, מאוד, אבל מאוד מוקדם בבוקר.

נוהגת להעליב בחורים. לינוי בר גפן (צילום רפי דלויה)

גבאי ולינוי בר גפן היו הראשונות לקבל את פניי בבוקר חמישי שבו נקבע ביקורי, היישר אחרי התקיפה על איציק זוהר בליל אמש, ההתנקשות בעו"ד יורם חכם, ועוד דברים שאגלה לאט לאט. להגיע לפני הקפה הראשון היישר ללוע הפיות של שתי הנשים הצעירות הללו שמנהלות ומראיינות את העולם משבע אפס אפס, זה כמעט מעליב. אני מתנחמת בעובדה שהן מורגלות בפעילות שיא בשעות כאלה - בר גפן מניסיונה בתוכניות הבוקר, וגבאי כאם לתינוקת חדשה, ואני משתדלת להשלות את עצמי שגם אני הייתי יכולה להגיע לקצב הזה עם קצת יותר קפאין במערכת. הרכש הזה, כמו רבים מאלה שאפגוש היום, הוא רעיון של איש החדשות הוותיק (והיום גם "מפיק הטלנובלה "חשופים") רם לנדס, יו"ר הדירקטריון החדש של רדיו FM99, אחד המינויים המשמעותיים של הבעלים החדשים. לפני שנתיים רכש גאידמק את רוב השליטה בתחנה העזובה, שאז עוד כונתה אסקייפ, ומאז תהליך השינוי מתקדם בצעדים קצובים, ומהותו הכללית היא המעבר מרדיו מוזיקלי ל"טוק רדיו", כזה שאנשים מדברים בו.

"יש בינינו כימייה אורגנית", מסכמת גבאי את החודש האחרון עם בר גפן, "אנחנו לא עובדות על זה, זה פשוט קורה".

"אני לא חושבת שאי פעם שלחתי כל כך הרבה SMSים במהלך היום למישהו שעבדתי איתו", מאשרת בר גפן, "והכל התחיל בתור חיבור של פילגשים בכלל". "שתינו שידרנו לצד אראל סג"ל, ושתינו מאסנו בו", אומרת גבאי. "אז כשהוא היה בחופש שידרנו זו עם זו והתאחדנו".

וכך, בעוד סג"ל נשאר לבד בתוכנית הערב לצד תכניות של שמות כמו יאיר ניצני, דפנה לוסטיג, וריקי בליך, בר גפן וגבאי מקבלות את הנושאים הכי חמים על הבוקר כמו דיון בסוגיה מי תראיין את אריק ברמן לאייטם הסוגר, ועד כמה פלרטטני זה עומד להיות הפעם. גבאי מבטיחה שאם הייתי באה בשעה הראשונה, הייתי רואה טורים הרבה יותר נמוכים: "אנחנו מגיעות עייפות, ולאט לאט מתחילות להבין מה קורה. אנחנו חולקות את התשוקה להמשיך לישון, וגם את מה שהרגיז אותנו בעיתונים הבוקר".

מה הבוקר?

גבאי: "כאב לי מאוד על עורך הדין חכם וגם על הסיפור על קרנות ההשתלמות".

בר גפן: "לי על הבזים".

מה?

בר גפן: "הם נשרפים בקיץ בקינים שלהם, זה נורא".

גבאי: "אל תספרי לי על זה אפילו, די".

בר גפן: "אנחנו חזק כאן בבעלי חיים, וזה מטריף אותי".

ואת הנטרפת מבין שתיכן?

בר גפן: "אני קצת המהירת חימה וגל מטפלת בדברים יותר לעומק. היא מחלקת הטיפול ואני מחלקת ההתעצבנות".

גבאי: "שטויות, היא הכל. אין בינינו איזו חלוקה מסורתית כזו".

בר גפן: "כי עדיין אין מסורת, זה היופי. זה מה שכיף".

מסורת הטיזינג לאריק ברמן נראית די יציבה דווקא.

בר גפן: "להפך, זו בעיה, כי כל פעם שאני מראיינת בחור כזה אני באה בטוב אבל בסוף יוצא שאני מעליבה אותו, וגל צריכה לתקן את הרושם השלילי שלי".

הראיון עם ברמן דווקא עובד בסדר גמור ומסתיים בהבטחה מצידו של הג'ינג'י המבוקש כי ישתמש בהן לקולות ליווי בסינגל הבא שלו. הגיע הזמן לסגור את האשמורת הראשונה, כשהתחנה עוד לא מלאה אפילו בעובדיה: "אני בקושי רואה את האנשים האחרים שמשדרים כאן", אומרת בר גפן, "אבל אני מבסוטית, כי יש כאן פתחון פה חסר תקדים, וחופש ביטוי לעיתונאי זה לא כזה מובן מאליו היום".

ומה עם גאידא?

"פגשתי אותו כאן רק פעמיים".

חולצה בלי תקליט. וילנאי ומרוז נפרדים מבן זאב (צילום: רפי דלויה)

בר גפן שוכחת לציין כי היא גם העלתה את הבוס החדש לשידור וראיינה אותו כבעליה של בית"ר ירושלים. גם אופירה אסייג, בת טיפוחיו של גאידמק ועורכת אתר הספורט One (איתו לתחנה יש שיתוף פעולה), ראיינה אותו בתוכניתה, אבל גם היא לא תספר לי על כך, כי היא כלל לא מוכנה להתראיין לכתבה זו. יחידת הספורט, הכוללת גם את אייל ברקוביץ' וחיים רביבו, מתנהלת כממלכה נפרדת ולא מעוניינת לשתף פעולה עם יחסי הציבור של התחנה. "מתייחסים כאן אל אופירה כמו איזו מלכה", מספר גורם בתחנה. "ממש מפחדים ממנה, זה מגוחך. לא מדברים איתה ולא מבקשים ממנה שום דבר".

השעה 9:00 ובאולפן מתייצבים אורלי וילנאי וגיא מרוז כדי להתחיל בתוכניתם היומית, "המשמר האזרחי". המותג הטלוויזיוני נשמר, כמו גם צוות ההפקה שמלווה אותם בשתי הפלטפורמות, אבל התוכנית רדיו יומית בשעת האזנה גבוהה היא משהו חדש עבורם, עד כה היתה להם רק תוכנית שבועית בגלי צה"ל. כדי לקדם את התכנית, וילנאי ומרוז עשו את הבלתי ייאמן - הם התראיינו בעיתון על הזוגיות שנרקמה ביניהם על רקע העבודה המשותפת בתקשורת שהסתיימה בגירושיה של וילנאי מאב בנה. השניים אומנם לא הפליגו בתיאורים רומנטיים, אבל ניכר שהיתה זו ליטרת הבשר שהמעבר הטעון לרדיו דרש מהם.

היום הם משוכנעים כי המסר הועבר: הם עדיין קולו של האזרח הקטן מול המערכת הגדולה, בלי קשר לממדים של מי שמחזיק ב־95 אחוז ממניות הרדיו הזה. "ברור שאנחנו סובלים מנזק תדמיתי", אומר מרוז. "אבל עשינו שיקול של עלות מול תועלת ויש הרבה יותר תועלת. בתוכנית כזו אפשר לעשות פולו־אפים, להיכנס לדברים לעומק. בסופו של דבר נישפט לפי מה שנשדר".

וילנאי: "כשגייסו אותנו אמרו לנו שמדובר במשבצת שידור של הבוקר, וזה מאוד משמעותי. רצו לצאת כאן מהשטנץ הרגיל של רכילות פוליטית על איזה חבר כנסת אמר מה כשהוא אכל את הפירה של המזנון, ולעשות משהו רציני יותר".

אבל אם יהיה לכם אייטם שמציג את גאידמק באופן שלילי, לא תשדרו אותו.

מרוז: "ומשהו נגד אבי ניר, מנכ"ל קשת, היינו משדרים? או משהו נגד עופר נמרודי, כשאנחנו

וילנאי: "להפך, את כל הבעד לא נשדר, זו אפליה הפוכה. וצריך לזכור שארקדי גאידמק מעולם לא הורשע בדבר. אם הוא היה מורשע, הייתי עושה על זה תחקיר ענק ב'עובדה'".

פגשתם אותו?

וילנאי: "לא. וגם בחיים לא פגשתי את מנכ"ל קוקה קולה שיש לו אחוזים בקשת וגם את נמרודי לא פגשתי. אלה לא דברים שקשורים לעבודה. פגשתי רק את רם לנדס כדי להגיע לכאן".

טוב, אז רק תגידו כמה כסף אתם מקבלים וזהו.

גיא: "בואי נגיד שאם נעשה ממוצע עם מה שלא קיבלנו בגלי צה"ל זה יצא מעט מאוד".

דורי בן זאב. הפעם האחרונה (צילום: רפי דלויה)

השעה 11:00 ודורי בן זאב מחזיר את השידור, אולי בפעם האחרונה מהאולפן הזה, אחרי שנה של שידור "טרמפ", תוכנית הפנאי היומית שלו, שבה שוחח עם אנשי תרבות, פיזר קצת "שיטת ימימה" ואפילו זכה לפינת "רגע של עברית" מיוחדת משלו. כעת הוא מתכונן לשתיית הפרידה ממנו, שבה יקבל חולצה מגיא ואורלי ומכשיר רדיו עתיק מכולם. השבוע נכנסת לתוקפה ההחלטה להחליף את תוכניתו בתוכנית סאטירה של צעירים, ועתידו בתחנה אינו ברור. מאוחר יותר הוא גם ייקטר לעיתונות על כך באווירה פחות מפויסת ממה שהוא מפרגן כלפיי.

"אני אוהבת את דורי, זה לא קל", אומרת ברירו, "אבל אנשים רוצים סאטירה והומור, אז קיבלנו את ההחלטה".

בן זאב מסכם: "מבחינה אנושית זה נגמר כאן בטעם טוב. יש פה דינמיקה מסוימת של עשייה, הם בגדר חיפוש. זה רדיו בהתהוות, אז קשה לשפוט את זה. הרי כל תרבות הפנאי מטריפה את המערכת. אנשים פחות קשובים היום. אני בא מגלי צה"ל, כמות המאזינים היתה גבוהה מאוד כי היינו לבד וכולם הקשיבו לנו. עכשיו הרדיו האזורי נלחם על חייו כדי להתקבע בתודעה. קשה לי לענות אם זה יצליח, אבל צריך להמשיך ולנסות".

פינס וישראל. מפסידים את איציק זוהר לאופירה אסייג

13:00, ישיבת המערכת של מגזין הבידור "ערב טוב עם גיא פינס" בגרסתו הרדיופונית, שבצעד אסטרטגי מבריק נרכש לשידור יומי בתחנה בהגשה מתחלפת של נורית ברירו, רן לוי, זוהר ישראל והבוס גיא פינס, שבחמישי מתפנה להגיש אותה בעצמו. נוכחים: פינס (כמובן), זוהר ישראל והמפיקה אמירה בוזגלו. התוכנית נפתחת בתהייה כיצד לתקוף את תקיפת איציק זוהר, אך נותרת ללא מענה. במידת מה, פינס מתחרה בעצמו בתוכנית הטלוויזיה שלו, אבל אם היה לו כרגע סקופ ביד הוא לא היה שומר אותו ליום ראשון: "ברדיו יש יתרון גדול שהדברים קורים מעכשיו לעכשיו אז אפשר לעשות המון. יש דברים שבטלוויזיה הם קריעת ים סוף יחסית למה שאנחנו עושים כאן. אבל הבעיה היא שכאן אי אפשר להראות את בר רפאלי בבגד ים".

"כאן את תראי את גיא האמיתי", מזהירה אותי אמירה, "הוא מגשים את כל הפנטזיות שלו ברדיו".

"כן, כי רדיו זה מדיום יותר נונשלנטי והרבה יותר כיף. למרות שכולם אומרים את זה והולכים לטלוויזיה", אומר פינס, ומספר על דברים שלא היו יכולים לקרות לו מול המצלמה, כמו המהומה המבדחת שפרצה כאשר כינה את הראל מויאל בטעות, הראל סקעת.

"זה מהמקרים האלה שאתה מכריח את עצמך לא לחשוב על משהו ובסוף זה דווקא יוצא", משחזר פינס, "כמו שאתה מנסה לחשוב על דברים עצובים בצפירה, ובסוף אתה צוחק".

"או כמו שאתה מנסה לחשוב על דברים עצובים בזמן סקס", מוסיף ישראל. ואם כבר אנחנו בנושא, בוזגלו מוסיפה שגם היא תרמה את שלה כשסיפרה לאחרונה ליזהר אשדות בשידור שאת בתוליה היא איבדה לצלילי השיר שלו. "יזהר מאוד התעניין בזה, זה החמיא לו מאוד", נזכר פינס. "חבל שאתה לא יכול לספר את זה למישהו, גיא", מציין ישראל, "במקרה שלך זו בטח היתה סימפוניה של שוברט, תוך כדי שהיא נכתבה".

"ומה היה אצלך?", עונה פינס, "עוד שבת של כדורגל?".

מתרגלת לכפתורים. ז'קונט (צילום: רפי דלויה)

מה בדיוק קרה ב־103?

"הבעיה היתה עם ההנהלה, וזה נגמר מאוד לא יפה. הם ידעו שאני רוצה לעזוב, אבל זה לא נעים שכשחמש דקות לפני השידור אומרים לי לא לעלות, תלכי הביתה, הם פשוט לא רצו לתת לי הזדמנות להיפרד מהמאזינים. זו קצת כמו התנהגות של גבר שזורק את אשתו מהבית אחרי שהיא בוגדת בו, אבל זו לא לגמרי בגידה כאן. עזבי, בואי נעזוב את זה".

את חושבת שתצליחי לשמור על הקהל שלך?

"תראי, שם היה לי את כל הצפון וכאן זה רדיו מקומי, אז כמובן שזה משפיע. נדמה לי גם שהקהל שלי כאן יותר צעיר, אבל אני לא יודעת. בפנטזיה שלי אני רוצה את כל הארץ, שבצפון ימשיכו להאזין לי דרך האינטרנט, אבל זה תהליך".

ואת נהנית?

"מאוד. יש תחושה של משהו חדש ורענן. אני בן אדם שלא אוהב שינויים, תני לי מכונית חדשה ותראי אותי כל היום עם פנים נפולים. אבל מה שהיה הכי קשה זה דווקא התקופה שהייתי בבית ופחדתי שהקסם פג. אבל עכשיו אני רואה שלא היה מה לדאוג".

אם יש משהו שדורש עוד הסתגלות, ורדה מודה, זה להתרגל לכל הכפתורים החדשים. על כן, בשידור הנוכחי היא מבצעת גם כמה טעויות טכניות נסלחות, בין הבחורה שלא יודעת אם לשכב עם עמית לעבודה לגרושה הטרייה שהסתבכה עם הבעל הנעזב. מחר ורדה תחזור לכאן לתוכנית משותפת עם בעלה אמנון ז'קונט, שכנראה לא ייתן לה ללחוץ על הדברים הלא נכונים. בדרכה החוצה מהאולפן היא משחזרת את הפגישה שלה עם גאידמק. כן, אפשר לסמוך על ורדה שסוף סוף אקבל אנקדוטה אמיתית מהאיש: "זה היה מצחיק, יצאתי מכאן באחד הימים ופתאום ראיתי אותו בא מולי. האינסטינקט הראשון שלי היה לחשוב שהוא בא במיוחד כדי לברך את ההצטרפות שלי לתחנה, אבל הוא בכלל לא ידע מי אני. כשאמרתי לו, הוא אמר שהוא מאוד מעריך אותי, אבל הוא הגיע לכאן כדי להתראיין לתוכנית של אופירה על בית"ר, ולא בשבילי".

על מה דיברתם?

"אמרתי לו שהוא חייב לשמוע את התוכנית שלי כדי ללמוד עברית. שאם הוא יאזין לי כל יום, זה יעזור לו הרבה יותר ממה שהוא חושב".

עת שליוויתי את ורדה החוצה, פספסתי את פמליית הספורט שבדיוק נכנסה. נו, כמובן. מאוחר יותר אלמד שאת האייטם שפינס לא קיבל, דווקא אסייג הגרילה בלי מאמץ - ראיון טלפוני עם איציק זוהר החבול. אבל בינתיים, לפני צאתי, אני זוכה רק להקשיב לכמה מילים ראשונות בסוגיה מעל גלי האתר: "אייל, מה יש לך להגיד על מה שקרה לאיציק?", שואלת אסייג ומקבלת מברקוביץ' את התשובה המסכמת: "במילה אחת, עצוב מאוד". "זה שתי מילים, אייל", אומרת אופירה, ומלמדת שוורדה לא טעתה - באמת אפשר ללמוד כאן יופי של עברית.