שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הם רצו את סיפור האהבה הכי טוב בעולם

    סיפור כזה שיחזיק אותם בחיים, יעלה חיוך על פניהם, יפיח בהם קצת תקווה. שיספר איך הוא יוצא מהמים וניגש אליה, מסונוור מהשמש וממבוכה, ואומר לה שקוראים לו נניח אלון, אבל אלון טוב כזה, אלון נחמד שמבין, שאוהב, שמחייך. סיפור אהבה שיגרום להם להאמין שגם האהבה שלהם תגיע יום אחד

    הם רצו שהוא יספר להם סיפור אהבה. הם רצו את הסיפור הכי טוב שאי פעם סופר, כזה מהאגדות, כזה עם סוף טוב. הם רצו סיפור אהבה ששובר את כל השיאים, את כל סיפורי האהבה.

     

    הם רצו שהם יפגשו בטעות, באמצע פאב בתל אביב, או סתם ביום שבת בים. ביום שבת כזה של קיץ, כשהחוף מלא אבל לא מלא של צפוף אלא מלא של מעניין. שהשמש תהייה באמצע השמיים, אבל לא באמצע השמיים של חום מעיק, באמצע השמיים של שמש מלטפת. שהם יסתכלו זה על זה וקצת יתביישו אז לא יחליפו מילה. רק מבטים, מבטים מבוישים. מבטים מובכים כאלה. ואז החברים שלו יגידו לו "מה אתה עושה אידיוט? אתה עוד מעט מפשיט אותה עם המבט שלך!", והוא ינער את הראש לרגע וירוץ לטבול בים כאילו לנקות מעליו את הבושה.

     

    הם רצו שהיא תביט בו רץ למים, תעקוב אחרי כל תנועה שלו, אחרי המים שניתזים החוצה ברגע שהוא נלחם בגלים. ואז גם החברות שלה יצחקו, וגם היא תתנער לרגע ממבוכתה. היא תביט בהם בחצי חיוך ותחליף מהר נושא.

     

    הם רצו סיפור כזה שיחזיק אותם בחיים, שיעלה חיוך על פניהם, שיזריק להם קצת תקווה. הם רצו שהוא יספר איך הוא יוצא מהמים וניגש אליה, מסונוור מהשמש וממבוכה, ואומר לה שקוראים לו... נניח גל, או שם אחר, נניח אלון, אבל אלון טוב כזה. שהוא יהיה אלון נחמד שמבין, שאוהב, אלון שמחייך. ושלה יקראו שיר, ושגם היא תבין ותאהב.

     

    הם רצו שהם ירוצו, כל אחד ללונגי שלו שפרוש על החול החם, שיקפצו אל תוך מעגל החברים שינסה לשאוב בתמימות של נוער כל שבריר מידע על השיחה שהתקיימה ביניהם, אבל הם רק יחייכו לעצמם, לעצמם וזה לזה.


    הגלים היו עדים למפגש על החול החם (צילום: Index Open)

     

    הם רצו שכבר באותו הערב הם יפגשו, באיזה בית קפה קטן או מסעדה, אבל לא בפאב. לא במקום עטוף עשן של סיגריות עם מוזיקה מתכתית צורבת וריח אלכוהול. הם רצו מקום שקט ורומנטי, נניח בנווה צדק, נניח באזור ז'ראר בכר. שהוא יספר לה עליו, ושהיא רק תשב ותקשיב לו. או אולי להפך, שהיא תספר לו עליה והוא רק ישב ויבהה בה, בעור הלבן והחלק שלה, בעיניים הגדולות והירוקות שירקדו בקצב להבות הנר שיהיה מונח על השולחן. שהוא יביט בשיערה הברונטי שגולש מעל כתפיה, כמו הגלים שרק באותו הבוקר היו עדים למפגש ביניהם על החול החם.

     

    שנורה ג'ונס תשיר ברקע "אי שם מעבר לקשת"

    הם רצו שנורה ג'ונס תשיר ברקע "Somewhere over the rainbow", שהם יישבו שם כל הלילה והלבבות שלהם ייצבטו, אבל עדיין יתביישו לגעת זה בזה. שהם רק יחייכו, ובחיוכים ילטפו זה את זה בעדינות.

     

    הם רצו שהמלצר ישאל אותם אם הם רוצים עוד בקבוק של יין, והם ייקרעו מצחוק ויבקשו רק את החשבון. דקה לפני שייפרדו הוא ישאל אותה אם היא מעשנת ויגיד לה שבדיוק חבר שלו הביא לו ג'וינט והיא פשוט תקרע מצחוק, תחזיק לו את היד ותסחב אותו אחריה. הם יישבו שם ויביטו בירח שמשתקף על המים והגלים השקטים.

     

    כזה סיפור אהבה הם רצו. סיפור אהבה שיגרום להם להאמין שגם האהבה שלהם תגיע, שהיא קיימת איפשהו, שם מעבר לפינה. שהיא יכולה להופיע כך משום מקום בכל שנייה, בכל רגע, והיא תופיע. היא תופיע ברגע הראשון שהם לא יהיו מוכנים לה, שנייה אחת לפני שיוותרו, רגע לפני הייאוש. היא תהייה שם מולם. כזה סיפור אהבה הם רצו.

     

    אבל הוא היה כל כך רחוק משם. הוא לא ידע אם הוא עדיין מאמין בה, אם היא עוד קיימת, אם נשארה בו עוד תקווה. ולמרות כל זה, הוא כתב. הוא כתב להם את סיפור האהבה הגדול ביותר שאי פעם נכתב, סיפור אהבה שיישאר לנצח, סיפור אהבה שינצח את כל הזמנים. כזה שיחזיר לכולם את הזכות לחלום.

     

    הוא כתב על אהבה שהיתה יותר חזקה מהכל, יותר חזקה מהחיים. אפילו האגדות היו מתביישות מולה, מתביישות שעוד לא נכתבה אגדה כזו. האבירים היו פושטים את השריון, הפיות היו חדלות ממעופן והנסיכות היו מזילות דמעה.

     

    הוא הפך להיות אביר שנלחם להחזיר את האהבה

    מילה ועוד מילה מילאה את הדף הלבן. הוא נלחם בו, כל משפט חדש שעולה מעלה עוד תקווה בליבו, מנצח את הייאוש ואת הכאב. הוא הפך להיות אביר שנלחם להחזיר את האהבה, את האמון בה.

     

    הוא כתב את הסיפור ולגם לגימות קטנות מכוס היין שאט אט התרוקנה לידו. סיגריה ועוד סיגריה. הוא חשב עליה וידע שהיא נמצאת איפשהו עכשיו, מחכה לו.

     

    הוא ישב שם מול המחשב שהאיר את פניו, מנורה מעל ראשו יצרה צללית של אור לבן מסביבו, כמו מלאך הוא נראה מאחור. גב שפוף מעל שולחן הכתיבה. אי אפשר היה לעצור אותו.

     

    הוא כתב להם סיפור אהבה בדיוק כמו שהם רצו.

     

    הוא רצה שהם יקראו את הסיפור ויעצרו לרגע. ישכחו לרגע מכל הבלגן וכל הרעש וכל הדברים שהכי מעצבנים אותם. הוא רצה שהם יחשבו מחשבות טובות שיוצרות מציאות. מחשבות עם אנרגיה. יעצמו לרגע את העיניים, יחייכו לעצמם וירגישו יד רכה שנוגעת בהם מאחור.

     

    הסתובבו, והיא שם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כזה בדיוק הם רצו
    צילום: סיגלית גיגה פרקול
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים