שתף קטע נבחר

האמנם ניסיון הפיכה?

קרח ונשיאי העדה ניסו להחליף את השלטון בדרך דמוקרטית. איך התייחס אליהם משה המנהיג ומדוע בכל זאת נענשו? פרשת השבוע עם מסר ברור למקבלי ההחלטות

קרח ועדתו מנסים להחליף את משה ואהרון, המנהיגים של העם. האם מדובר בניסיון לגיטימי של חלק מהעם להחליף את השלטון או שמא מדובר במרד ובניסיון הפיכה?

 

תגובת הקב"ה מצביעה ללא ספק על כך שיש פה ניסיון לא חוקי ולא מקובל להחליף את השלטון. כאשר הקב"ה אומר למשה ואהרון "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" ברור לגמרי שהוא רואה את מעשה קרח ועדתו ממש כמרידה בו, ועל כן מגיע להם העונש הזה. ומה באשר למשה? כיצד הוא התייחס לקרח ועדתו ולטענות המופנות כלפיו?

 

כשבוחנים את תגובת משה לטענות קרח ועדתו נראה שהוא לא התייחס אליהם כאל חוטאים ומורדים שיש להמיתם. בשלב הראשון הוא מציע לקרח להמתין עד הבוקר שלמחרת. "בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", אומר משה. רש"י מסביר שדחייה זו נועדה לתת להם זמן לחזור בהם. ומה יקרה בבוקר למי שלא נבחר על ידי ה'? משה לא רק אומר ש"האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש". הוא לא מאיים בעונש למי שלא יבחר.

 

בשלב השני משה שולח לקרוא לדתן ולאבירם וזאת "כיון שאין מחזיקים במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום". משה שוב מנסה לפייס את המפגינים וכשגם ניסיון זה נכשל משה חוזר למבחן המנהיגות שיעשה למחרת בבוקר עם המחתות, אבל שוב אינו קובע עונש למי שלא יבחר על ידי ה'.

 

מי שבסופו של דבר מחליט להעניש את קרח ועדתו הוא הקב"ה וגם אז משה מתחנן לפניו לא לכלות את כל העדה. "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?"

 

אפילו בזמן הטלת העונש על קרח ועדתו מדגיש משה לפני העם "בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי" ואם תפצה האדמה את פיה ותבלע את האנשים "וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה'". כביכול אומר משה לעם, מבחינתי מדובר בטענות לגיטימיות כלפי ואני לא הייתי מעניש אותם על כך, אבל כיון שנבחרתי על ידי הקב"ה הם פנו נגד הקב"ה ועל כך הם נענשים.

 

ההתנתקות של משה

מה בעצם הייתה טענת קרח למשה שמתייחס אליה בצורה סלחנית כזאת? משה נבחר להנהיג את עם ישראל בעל כורחו. למרות כל נסיונותיו לחמוק מהאחריות להנהיג את ישראל הקב"ה מטיל עליו בסופו של דבר את ההנהגה. הוא מנהיג שנבחר על ידי הקב"ה. ולא על ידי העם.

 

קרח ועדתו טוענים כלפי משה שהוא מתנשא, שהוא מרוחק אולי אף מנותק מהעם. מנהיגותו אינה "מחוברת" לעם. התורה בלשונה מנסה להעביר לנו את התחושות האלו. "ויקומו לפני משה" עד עכשיו תמיד ישבו לפני משה, כתלמידים לפני רבם. כשישבו, דיברו עם משה שהיה מעליהם. עכשיו הם רוצים לדבר עם משה בגובה העיניים, אז הם קמים. עוברים ממצב נמוך לגבוה. "ויקהלו על משה ואהרון" – לא נקהלים סביב משה ואהרון אלא עליהם. שוב ביטוי של עליה. קודם היו במצב נמוך וכדי לדבר עם משה צריך לעלות כי הוא מורם מעם. קרח אף אומר במפורש שלטעמו משה ואהרון מתנהגים בהתנשאות :"מדוע תתנשאו על קהל ה'". כשמשה קורא לדתן ואבירם הם עונים "לא נעלה..כי תשתרר עלינו גם השתרר" שוב הם מטיחים בו את הטענה שהוא נוהג בשררה ומתנשא ולכן הם לא אומרים "לא נבוא" אלא "לא נעלה". ובמקום נוסף "ויקהל עליהם קרח את כל העדה".

 

משה מבין את הטענה של קרח והוא מרגיש שכנראה יש בעיה במנהיגותו. מצד שני משה יודע שלא העם בחר בו אלא הקב"ה ולכן הוא לא יכול על דעת עצמו להתפטר. משה מנסה להרוויח לקרח ועדתו זמן שיחזרו בהם ומנסה לפייסם אבל הוא נוקט בפעולה נוספת והיא נפילה על הפנים.

 

הנפילה על הפנים היא אחת מתוך כחמש תגובות קבועות שמשה נוקט בזמן שישראל חוטאים

.

1. צעקה = תפילה (קריעת ים סוף, מרה, מרים, מתאוננים, חטא העגל, מרגלים, שרפים=נחשים).

2. פעולה אקטיבית. (מלחמת עמלק, חטא העגל: טחינת עגל הזהב והריגת העובדים לעגל)

3. חוסר יכולת להתמודד לבד, צריך עזרה חיצונית (מתאווים=70 מזקני ישראל, המדינים בעל פעור=פנחס)

4. פאסיביות (מעפילים).

5. נפילה על הפנים.

 

הנפילה על הפנים מופיעה חמש פעמים: 

1. חטא המרגלים

2. חטא קרח.

3. הקב"ה רוצה לכלות את העם בעקבות חטאם של קרח ועדתו.

4. הקב"ה רוצה לכלות את העם כעונש על התקהלות העם על משה ואהרון.

5. מי מריבה.

 

נשים לב לעיתוי הנפילה.

 

בחטא המרגלים: "ויאמרו איש אל אחיו ניתנה ראש ונשובה מצרימה" – נשים עלינו מלך (רש"י/אונקלוס) ואז "ויפל משה ואהרון על פניהם".

 

בחטא קרח: "ויקהלו על משה ועל אהרון" – "ויפול משה על פניו". העונש על חטא קורח: "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" – "ויפלו על פניהם..". העונש על ההתקהלות על משה ואהרון: "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע" – "ויפלו על פניהם". במי מריבה: "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרון. וירב העם עם משה.." – "ויבא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם".

 

בכל פעם שיש קריאת ערר על מנהיגותו של משה הוא מגיב בנפילה על פניו. גם כשהעם מערער על מנהיגותו (פידבק שלילי מלמטה) וגם כשהקב"ה רוצה לכלות את כל העם (פידבק שלילי מלמעלה) בשני המקרים משה מבין שהיה פה כשל אישי שלו כמנהיג.

 

משמעות הנפילה מוסברת יפה על ידי הרש"ר הירש: "העם אמר "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" – על ידי כך הוא ביטא שאין הוא סר למשמעתם (של משה ואהרון) וכך הגיעה שליחותם (של משה ואהרון) לקיצה. הם נפלו על פניהם לפני כל קהל עדת ישראל – המועצה שהנהגת העדה הופקדה בידיה: הזקנים. כשנפלו לפניהם ארצה, החזירו את העם להנהגתם שלא אלו וכך ביטאו: הואיל והעם איננו סר עוד למשמעתם, כבר כלה כוחם האנושי ושוב אין לאל ידם לעשות דבר" (פרשת שלח לך, רש"ר הירש).

 

כשמשה נופל על פניו הוא מכוון בכך לא רק כלפי העם לומר להם שנעשה פה חטא גדול, אלא בעיקר כלפי שמיא, כלפי הקב"ה שהטיל עליו את המנהיגות והאחריות לגורלו של העם בעל כורחו. לו היה יכול, היה משה מוצא לעצמו מחליף. הוא אף הודה שהמנהיגות קשה לו "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני". (פרשת בהעלותך).

 

קרח ועדתו ניסו לבצע החלפת שלטון דמוקרטית על ידי רצון הרוב בעם בהחלפת המנהיג. נראה שאילו לא היה משה נבחר להנהיג על ידי הקב"ה אלא על ידי העם הוא היה מפנה את כסאו מתוך הבנה שהוא לא מתאים. מכיוון שמשה לא נבחר על ידי העם הפך ניסיון זה של קרח ועדתו למרידה במלכות ובקב"ה.

 

לסיכום, אפשר לקחת מהפרשה שני לקחים למנהיגים ועם בחברה דמוקרטית:

 

1. כשהעם לא רוצה במנהיג עליו לפנות את מקומו. אם משה שנבחר ע"י הקב"ה רצה לעשות זאת - על אדם שנבחר על ידי הציבור על אחת כמה וכמה.

 

2. בכוחו של העם לשנות ולבחור את מנהיגיו. אם עם ישראל כמעט הצליח לגרום למשה שנבחר על ידי הקב"ה ל"התפטר", על אחת כמה וכמה שאפשר לגרום להתפטרותו של מנהיג שנבחר על ידי העם. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
טענות האופוזיציה לגיטימיות. משה
צילום: איי פי
מומלצים