סקירת משחק: Ninja Gaiden 2 - עקוב מדם

Ninja Gaiden 2 הוא משחק יפני, על כל המשמעויות של המילה: הדם זורם כמו יין, הלוחמים קופצים לגבהים לא הגיוניים, האברים נכרתים על ימין ועל שמאל והבחורות שופעות. המשחק הוא גם התוצר החדש של סטודיו המשחקים Team Ninja, שאחראית בין השאר לסדרת Dead or Alive המעולה, וככזה הוא אלים, אך מושקע ומלוטש עד הפרט האחרון.

הכירו: ריו, נינג'ה דרמטי

ריו היאבוסה הוא נינג'ה. לא משנה כרגע מאיפה הוא בא ולמה מישהו בעידן המודרני מסתובב לבוש בפיג'מה מעור וצווארון

גולף, אבל מה שחשוב שתדעו, זה שהוא נצר לשורה ארוכה של נינג'ות שמגינות על חרב קסמים. או פסל קסמים. או גולגולת קסמים. או משהו כזה...הבנתם את הרעיון. כמו כל היפנים, ריו מתאפיין בדיבור דרמטי מוגזם, חוסר התאמה בין הקול לתנועות השפתיים, וביכולת לשרוד התקפה על ידי חרב קטאנה שהיתה הופכת אפילו עמוד ברזל לסלט קצוץ דק.

כל זה לא מפליא במיוחד. ריו הוא גם נצר לסדרת משחקי נינג'ות ארוכה. נינג'ה גיידן המקורי יצא לקונסולת הנינטנדו המקורית עוד ב-1988 תחת השם "נינג'ה ריוקנדן", ואחרי כמה וכמה גלגולים הוא אומץ בשנת 2004 על ידי טומונובו איטאגאקי האגדי וחברת Team Ninja ופותח מחדש ל- Xbox בפורמט שאנחנו מכירים היום. ריו היאבוסה הוכנס בעקבות כך גם לסדרת משחקי “Dead or Alive” של Team Ninja, והפך לחלק בלתי נפרד מסיפור הרקע של הסדרה.

• עוד ב- Vgames: הביקורת על Devil May Cry 4 (ציון: 89)

נינג'ה גיידן 2, כפי ששמו מרמז, מתרחש אחרי הסיפור של נינג'ה גיידן (והמקבילה שלו על הפלייסטיישן 3, נינג'ה גיידן סיגמה), אבל לא ממש מתקשר אליו. הסיפור מתחיל בכך שלחנותו של הנפח מורמאסה נכנסת סוכנת יפהפיה בשם סוניה ולה חזון אחרית הימים. זאת היתה יכולה להיות בקלות בדיחה על כך שבהתאם למסורת של Team Ninja, סוניה בורכה בחזה מפואר ובלתי פרופורציונלי בעליל, אבל במקרה הספציפי הזה - סוניה באמת באה עם בשורה על האפוקליפסה.

עד מהרה היא נחטפת, וריו יוצא למצוא אותה ולנסות להבין על מה כל המהומה. מה שהוא מגלה זה ששבט הנינג'ות "העכביש השחור" התקיף את כפר ההיאבוסה במטרה לגנוב את פסל השדים עליו הם מגנים, שיאפשר להם לפתוח את השער לגהנום ולשחרר אל פני האדמה את שד-העל ואזדה.

ריו יוצא במסע מסביב לעולם בעקבות הפסל, בנסיון לעצור את האפוקליפסה, ולהשיב את כבודם האבוד של שבט ההיאבוסה ונינג'ות חרב הדרקון.

• עוד ב- Vgames: סרטון ראשון ל- Crysis Warhead

כיאה לסדרה, וכיאה לכל משחק פעולה יפני שאי פעם נוצר, ריו ניחן ביכולת לקפוץ באוויר לגבהים לא הגיוניים, לתת מכות ולבצע קסמים שרק נינג'ה יודעת ולבתק אויבים במכה אחת. המשחק מזכיר מהבחינה הזאת את Devil May Cry 4 בכך שהמכות כולן הן שילובים של מקשים שונים. ניתן לבצע סוגים רבים ומגוונים של מהלכים וצירופים (Combo) על ידי שילוב מכות שונות.

אחד הדגשים במשחק הוא שרובם הגדול של הצירופים הללו, מסתיים בכריתת אי-אילו איברים מגופו של האויב שלכם, מה שבאופן מפתיע לא תמיד הורג אותו. כבר קרה שנזכרתי בסצינת האביר השחור ממונטי פייטון והגביע הקדוש, בה אחרי שכרתו לו שתי ידיים ושתי רגליים הוא עדיין ממשיך להילחם.

ריבוי כלי-נשק ופעלולים

כיאה לכל משחק פעולה שמכבד את עצמו, ניתן גם ללמוד מהלכים חדשים ולקנות כלי-נשק חדשים ככל שהמשחק מתקדם, וכמובן שניתן גם לשפר כלי-נשק קיימים. כלי-הנשק נחלקים לנשקי קרב כגון חרב או מטה לחימה, ולנשקי טווח רחוק (שוריקנים, חצים וכדומה).

כמות כלי-הנשק בכל קטגוריה מרשימה ביותר, ושוברת את הגבולות של מה שהתרגלנו לראות בז'אנר. כל נשק טוב כמובן למטרה אחרת, אבל הגיוון הרב יגרום לכך שכל אחד יוכל למצוא נשק אחד שהוא אוהב, ולהתמקצע עליו עד כלות הנשמה. לכל נשק יש גם מהלכים מיוחדים משלו, וככל שמשדרגים את הנשקים, משתחררים עוד מהלכים וצירופים שניתן לבצע.

אבל אל תסיקו מכך שצריך לשנן ולהתאמן על עשרות מהלכים רק כדי להתקדם במשחק. ממש כמו Dead Or Alive, מדובר במשחק שמתאים גם לשחקנים מחושבים שאוהבים לתכנן כל צעד מראש, ולדעת בדיוק על מה הם לוחצים, וגם למועכי כפתורים 'מקצועיים' - כאלה שרוב הזמן לא יודעים על מה הם לוחצים, אבל עושים את זה מהר ובאדיקות, ומצליחים להוציא מאמתחתם שילובים קטלניים ביותר שאפילו טובי השחקנים המאומנים לא היו מצליחים ללמוד.

• עוד ב- Vgames: עדכון 2.40 לפלייסטיישן 3

ללכת על מים לפני ארוחת הבוקר

כל זה טוב ויפה עד שמגיעים לקרב מול בוס, שברוב המקרים דורש קצת יותר מהתקפות אקראיות אלא לפעמים אפילו תכנון של ממש, ובמקרה של הבוסים המאוחרים יותר, גיוון במכות ובנשקים במהלך הקרב – דבר שיהפוך את חייהם של בני עדת המועכים ללא פשר - לקשים.

כמו כן, במהלך המשחק יהיה עליכם ללמוד דברים כמו הליכה על קירות, קיפוץ מקיר לקיר וריצה על מים – דברים שבטח כבר עשיתם באין ספור משחקים אחרים – אבל פה הם פשוט יותר מגניבים. למעשה, ברגעים הללו נינג'ה גיידן מתעלה מעל לכל משחק פעולה דומה אחר. הוא לא ממש מחדש שום דבר, אבל הוא פשוט כיפי ומהיר, והוא מרכז לתוכו אלמנטים מכל מיני פינות מרוחקות של הז'אנר. הוא גורם ל- Devil May Cry להראות כמו Lego Ninja ולנסיך הפרסי להיראות כמו... טוב, הנסיך הפרסי היה מספיק מביך גם לפני נינג'ה גיידן.

• עוד ב-Vgames: עבריני מין ב-WoW

מעבר למשחקיות, אחד הצדדים החזקים של המשחק הוא סרטוני המעבר. לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, אלא באקשן עתיר אפקטים ודרמה כמו שרק היפנים יודעים לעשות. אם אתם רוצים להעצים את החוויה, תעשו כמוני ובתפריט הראשי תבחרו שהדיבוב יהיה ביפנית ולא באנגלית. אמנם תאלצו להסתפק בכתוביות, אבל החוויה הכללית  של המשחק והסרטונים שלו תהיה הרבה יותר אותנטית.

הסרטים הם ההזדמנות של המשחק להשוויץ בעיצוב שלו. המנוע הגרפי מעולה, והעיצוב של השלבים לא רע אבל גם לא מיוחד, אבל בסרטוני המעבר המשחק פשוט עולה לרמה אחרת. כל מי שאוהב סרטי אנימה יפנים יתמוגג מאושר, כי לפני הכל נינג'ה גיידן הוא תוצר של תרבות הפעולה היפנית, אבל גם מי שלא נמנה על אלו ישים לה שהמפתחים השקיעו בסרטוני המעבר אפילו יותר מבעיצוב המשחק עצמו.

כמובן, שום משחק לא מושלם (חוץ מדוקים), וגם למאסטר הנינג'ות יש בעיות משלו. הבעיה הכי גדולה לדעתי היא המצלמה. כן, זה כבר נהיה נדוש להגיד את זה – אבל הנה עוד משחק פעולה מגוף שלישי שסובל מזוויות מצלמה בלתי אפשריות. האמת היא שמישהו ב- Team Ninja כנראה הרגיש שמשהו פה לא בסדר, והם דאגו להקדיש כפתור מיוחד לאיפוס המצלמה (ועוד לא סתם כפתור - כפתור ההדק הימני) – אבל זה לא פותר את הבעיה הגדולה של המשחק: מספיק שמסתובבים חצי סיבוב לכל צד, וכבר אי אפשר לראות במי נלחמים או לאן הולכים. לא הגיע הזמן שאנשים בז'אנר ילמדו איך לעשות מצלמה שלא מתמקדת על מה שבא לה, ובורחת לכל כיוון חוץ מהכיוון שאתם צריכים?

משחק מרובה משתספים

עוד בעיה חמורה שנתקלתי בה – ואחרי שביררתי עם עוד כמה חבר'ה ששיחקו במשחק גיליתי שזה לא רק אצלי – היא שלעיתים המשחק פשוט קופא לכמה שניות, ובמקרים מסוימים נותר קפוא, כמו עוף במקפיא, מה שאילץ את מי שנפגע מכך לאתחל לחלוטין את הקונסולה.

• עוד ב- Vgames: משחק ההמשך Starcraft 2 - לא השנה

נינג'ה גיידן הוא משחק מגניב ביותר. המגניבות נוטפת ממנו כמו סטייק עסיסי, וסרטי המעבר משדרגים את זה לרמות קולנועיות (למי שמתייחס לסרטי אנימה יפנים כז'אנר קולנועי). פיתוח הדמות וכלי הנשק, לאורך המשחק נפרש בצורה מדורגת, משאיר אתכם כל הזמן עם טעם של עוד ועם רצון לשדרג את הנשק או המהלכים שלכם לשלב הבא, ויביא אתכם עמוק אל תוך המשחק בלי שאפילו יתחיל להמאס לכם.

הכמות והגיוון של המהלכים וכלי הנשק פשוט עצומה, ומלבד בעיות טכניות מזעריות וזוויות מצלמה מעצבנות, מדובר במשחק כמעט מושלם בז'אנר שלו. הוא כיפי, מאתגר, קצבי, מגוון, יפה ומושקע. לא צריך יותר מזה. עוד על המשחק, בנושא הרשמי בפורום Xbox של Vgames.