ספרים שיעזרו לילדים לשרוד בחופש

עד כמה באמת גדול הוא החופש הגדול? גדול כמו הרווח בין שני סורגים. מאורגן וממוסגר היטב, החופש הגדול מאפשר לילדים להוציא יד החוצה בידיעה שהם יצטרכו להכניס אותה בחזרה בזמן ידוע מראש.

זה לא בהכרח רע – אנחנו צריכים את הסורגים כדי ליהנות מהרווח. גם כמבוגרים אנחנו הכי נהנים מחופשים בין שתי עבודות. אחרי שעזבתם עבודה אחת ולפני שנכנסתם לעבודה אחרת שכבר מובטחת לכם. אם אין עבודה באופק, החופש עלול להיות קצת גדול מדי, מאיים מדי עבור רובנו.

אין כמו ספרי פריקת עול לקיץ ולחופש הגדול, אבל כשבודקים את הספרים הללו, רואים שברובם החופש מסודר ומאורגן היטב: על ידי חרוזים, מבנה ספרותי מסויים או מוסר השכל.

דוגמא לספר שנותן חופש קצת גדול יותר מהמקובל הוא "מיץ פטל" המוכר והאהוב. "מיץ פטל" הוא לא חופש גדול. הוא כמעט אנרכיה. משוחרר מסורגים של עלילה מסודרת או שפה מאורגנת, משוחרר מכבלים של מוסר השכל ואפילו של ציורים "יפים", "היאים" לספר ילדים מודפס.

בשני ספרי הקטנטנים הבאים מתוארת פריקת עול, אבל היא מסודרת ומאורגנת היטב. כל ספר, בדרכו, מאפשר להוציא יד מבין הסורגים, אבל מיד להכניס אותה שוב למקום מוגן ובטוח.

ג'ורג' הסקרן 

ג'ורג' הקוף הסקרן, מגיע אלינו בספר חדש. לפני שנה תורגם הספר "ג'ורג' הסקרן" והתקבל בצהלות על ידי אלה שהכירו את הקלאסיקה האמריקנית. עכשיו מצטרף אליו הספר "הרפתקאותיו החדשות של ג'ורג' הסקרן" מאת מרגרט וה"א ריי (האמת, בעברית זה יוצא קצת משונה כשמשתמשים באותיות. אתם יכולים לקרוא לו הנס אוגוסטו ריי), בתרגום חגי ברקת.

ג'ורג' הוא קופיף שלא יכול לראות כפתור בלי ללחוץ עליו. או דלת בלי לפתוח אותה. או צלחת פיצה בלי לגלוש עליה בשלג. את מי זה מזכיר לכם? נכון. את הילד שלכם. הספר מורכב משמונה הרפתקאות שלכולן מבנה אחד: ג'ורג' הקוף הסקרן נוסע עם ידידו, האיש בכובע הצהוב, הם מגיעים למקום כלשהו, ג'ורג' מחרב את המקום, עושה את כל הדברים האסורים בעולם, אבל שניה לפני שמולקים לו את הזנב, מתברר שהכל לטובה ובזכות תעלוליו של ג'ורג' קרה משהו טוב.

למרות האיורים הנאיביים המקסימים והילת הקלאסיקה, אפשר לחכות עם ג'ורג' לגיל חמש או אפילו שש. קודם כל, מדהים לראות עד כמה ילדים קטנים דואגים כשג'ורג' עושה משהו אסור. במו עיני ראיתי איך התעלולים של ג'ורג' הלחיצו שני פלישתים קטנים בני רבע לחמש, כאלה שיודעים לחרב בית בבוקר ואחרי הפסקת לימונדה, הם עוברים לנגוס בבית של השכנים. במקום להזדהות עם הקוף, הם נורא פחדו שיכעסו עליו.

שנית, העלילות קצת מסורבלות וארכניות ולא מעט מילים נתקעות בשיניים: 'מעון לחיות עזובות', למשל, או 'תצוגה חדשה של יער גשם'. אף פעם לא אהבתי לעצור סיפור באמצע כדי להסביר לזאטוט בן שלוש מה זה 'מעון לחיות עזובות', או מי זה תיאודור רוזוולט (מהסיפור על הר ראשמור). יש גם טעות אחת גסה ממש בעברית: בעמוד 60 כתוב "משטח החימום הריקה". ואני הייתי אומרת שהעורך עשתה כאן עבודה בעייתי.

חתול תעלול

אבל אם אתם עומדים על זכות הקטנטנים לסיפורי פריקת עול, למה לא לחזור אל קלאסיקה אמריקנית אחרת? "חתול תעלול" חגג בשנה שעברה חמישים שנה לצאתו לאור לראשונה (1957) וגם התרגום העברי הנפלא של לאה נאור אינו חדש, אבל מי אמר שרק חדש זה טוב?

חתול תעלול הוצאת כתר (עטיפת הספר)

ד"ר סוס הכיר כנראה היטב את הלחץ שעלול להיגרם לקוראיו הצעירים לנוכח תעלוליו של החתול. שני האחים, גיבורי הספר, נראים ברוב האיורים מבועתים ומודאגים בעצמם. אבל ד"ר סוס, וגם לאה נאור, יודעים שאין כמו חרוזים לנסוך ביטחון ולהרגיע נפש צעירה. כשהמילים מחליקות בגרון, והחרוזים מתוקים בלשון - תמיד קל יותר לבלוע.

חתול תעלול מפרק את הבית בדרכים יצירתיות במיוחד. במיוחד אני אוהבת את דמותו של הדג המודאג (ובהחלט יש לו סיבות להיות מודאג). הוא רוטן, הוא מאיים, הוא מיואש לגמרי מהבלגן שפלש אליו הביתה. פרויד היה קורא לו "סופר-אגו". כדאי לשים לב להבעת ההקלה על פני הדג כשהבית שוב מסודר והוא מוחזר, סוף-סוף, אל האקווריום.

"אל תפחד, אל תפחד / אמר החתול. / זה משחק די נחמד, / אמר חתול תעלול. / נוכל לשחק בו / יפה, אל תדאג. / זה משחק שקוראים לו / הופ-הופ-הופ עם הדג".

אגב, הספר נכתב במקור כספר לימוד אנגלית (משהו כמו "דנה קמה") ואם אתם נוסעים לחו"ל עם ילדים שהתחילו ללמוד אנגלית, מאוד מומלץ לעצור בחנות ספרים ולקנות עותק של The Cat in the Hat בשפת המקור.

• מיץ פטל. מאת: חיה שנהב. איורים: תמרה ריקמן. הוצאת עם עובד.

• הרפתקאותיו החדשות של ג'ורג' הסקרן. מאת: מרגרט וה"א ריי. תרגום: חגי ברקת. מודן הוצאה לאור. גילאים 5-8

• חתול תעלול. מאת: דוקטור סוס. תרגום: לאה נאור. הוצאת כתר. בעברית: גילאים 3-8 ולראשית קריאה באנגלית.

• רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.