יש גבר שלא מוצא כאן כלה? על ייבוא נשים
נניח שסקס הוא צורך ראשוני כמו מזון, ולכן החברה סופגת את העלות המוסרית של זנות, כדי שלא יהיה אדם אחד שיישאר ללא אפשרות לקיום יחסי מין. האם גם חתונה היא צורך כזה, שבשבילו ניתן להכשיר מוסרית ייבוא כלות ממזרח אירופה?
הפסיכולוג אברהם מאסלו טען שלבני האדם צרכים דומים. הוא ארגן אותם בצורה היררכית במעין פירמידה, כאשר לטענתו, רק מי שצרכיו הבסיסיים מסופקים, אלה שבתחתית הפירמידה, יוכל להתקדם הלאה לראשה, לכיוון הגשמה עצמית.
למה אני מטרידה אתכם בפסיכולוגיה בגרוש? בעיקר מכיוון שבאחרונה נתקלתי באתר אינטרנט בשם "נשים יפות", המציע לשדך, או לתווך, בין גברים מישראל לנשים ממזרח אירופה, למטרות נישואים. מי שקורא את טורי יודע שבדרך כלל אני שופטת לחומרה תופעות כגון אלה. הפעם החלטתי לנסות ולבדוק עם עצמי מה מידת הלגיטימציה שניתן למצוא בשירות מעין זה.
הצורך בהשתייכות חברתית והרצון להיות נאהב
בטבלה של מאסלו יש חמישה שלבים, כשהנמוך שבהם הוא צרכים פיזיולוגיים בסיסיים דוגמת נשימה, אכילה ושתיה, והגבוה הוא מימוש הפוטנציאל האישי. את הרצון להתחתן ניתן למקם איפשהו באמצע ברמה השלישית, המדברת על הצורך בהשתייכות חברתית והרצון להיות נאהב, או ברמה הרביעית - הצורך בהערכה חברתית ובתחושת כבוד.
הבה נניח שאנחנו כחברה מוכנים לספוג עלות מוסרית של ייבוא כלות רק עבור אלה המחפשים אהבה, כלומר - רוצים למלא צורך מהדרגה השלישית בפירמידה. האם באמת קיים בישראל גבר שרוצה לאהוב ואין לו את מי? שמעוניין להתחתן ואין לו עם מי? לכאורה, אין חיה כזו. הדעה המקובלת היא שגבר, בניגוד לאשה, רק צריך להחליט שהוא רוצה להתמסד. או אז, כל שעליו לעשות הוא לאתר אשה, להציע לה נישואים, ובתוך זמן קצר הוא כבר יעמוד תחת חופה כשכוס זכוכית מנופצת למרגלותיו. המצדדים בדעה זו יטענו שבדיוק כפי שאשה הרוצה סקס רק צריכה לגשת לבר הקרוב ולאסוף לביתה בחור זה או אחר, כך גם הגבר הרוצה להתחתן צריך לבקש מחבריו לסדר לו מישהי, או להירשם לאחד מאתרי ההיכרויות באינטרנט ולציין בכרטיסו האישי שהוא מעוניין להכיר מישהי למטרות נישואים. נראה שדעה זו אינה משקפת את המציאות, שכן אילו היה הדבר כל כך קל, לא הייתי נתקלת באתר האינטרנט הנ"ל.
הבה נניח הנחה נוספת: להזמין כלה מארץ זרה דרך האינטרנט זו לא בדיוק ברירת מחדל. כשהגבר הממוצע בוחן את האופציות העומדות מולו, איתור בחורה ישראלית, דוברת עברית, איתה יוכל לתקשר בקלות, אינו מקבילה להזמנת אשה נוכרייה, בדרך כלל לא יהודיה, מארץ זרה, שהליך התערותה בארץ יהיה כרוך בקשיי שפה ובבירוקרטיה, בנוסף לקשיים הרגילים המאפיינים זוגיות ונישואים. מאחר שרוב הזוגות בישראל מורכבים מישראלים ילידי הארץ, המסקנה המתבקשת היא שגברים הבוחרים באופציית הזמנת הכלה בדואר אוויר עושים זאת ברוב המקרים מחוסר ברירה, שכן לא הצליחו לאתר בארץ מישהי לטעמם, או עצוב מכך - מישהי שתסכים לאמץ אותם לחיקה.
"לא בישלת? לא ניקית? תחזרי לקרעפלכיסטן"
אז למה באמת מצפה גבר המייבא כלה? האם הוא בוחר בפתרון קל שיחסוך לו את העבודה בכרוכה בדייטינג, בהיכרויות וביצירת אינטימיות? האם הוא מצפה לסיפור אגדה, בו מגיעה אשה יפהפיה ומתאהבת בו ממבט ראשון? האם הוא פשוט מחפש מישהי שתבלה איתו את ימיו ותדאג לו בזקנתו? האם הוא כל כך נבוך מכך שנאלץ לרכוש כלה ולכן מתרץ זאת בהיות האשה הישראלית "בהמה" לעומת האירופית העדינה? והאם כל זה בכלל משנה? כל אלה כמובן שאלות שאיש אינו יכול לענות עליהן בכנות מוחלטת. הגבר שיישבע עכשיו שהוא מחפש אהבה יכול באותה מידה להיות זה שמחר, בעיצומו של ריב על שטיפת כלים, מזכיר לאשתו החדשה ששהותה בארץ תלויה ברצונו הטוב. כל פעולה קטנה בבית, שבבתים של זוגות "רגילים", שמאזן הכוחות ביניהם יחסית שוויוני, נושאת פוטנציאל לפיצוץ: "לא בישלת? לא ניקית? לא יורדת לי הערב? אין בעיה – הנה כרטיס הטיסה בחזרה לקרעפלכיסטן. שיהיה במזל".
דיאלוגים כאלה למעשה מציגים את נישואי האינטרנט כצורך מהדרגה הרביעית - השלב בו אנשים מתחתנים אך ורק רק כדי להיות כמו כולם, ואולי אפילו יותר טובים מכולם, כי הכלה שלהם יפה יותר, צעירה יותר ותלויה בהם יותר מהנשים של חבריהם.
אבולוציה של אתרי ההיכרויות המקובלים?
יש שיאמרו כי אתרי ייבוא הכלות הם שלב נוסף באתרי ההיכרויות והם חוסכים זמן מיותר, שכן רובנו חווינו על בשרנו אכזבות הנובעות בעיקר ממצאי הפו"פ באתרים מעין אלה. האם בשני המקרים מדובר בכניסה לאתר אינטרנט מחוסר ברירה? אולי לאתר ההיכרויות הנורמטיבי ייכנסו אלה שהתייאשו מנסיונות שידוך של משפחה וחברים, בעוד שלאתר ייבוא הכלות ייכנסו אלה שהתייאשו גם מאתרי ההיכרויות הנורמטיביים. וזה כנראה ההבדל: ייבוא כלות דרך האינטרנט הוא בגדר מוצא אחרון, מחוסר ברירה, לא פעילות נורמטיבית.
האתר הנ"ל בוודאי אינו היחיד המציע לתווך בין נשים בחו"ל לבין גברים ישראלים למטרות נישואים. העיתונים מלאים במודעות על משרדי שידוך-תיווך דומים עד כדי כך, שגברים ונשים המפרסמים הודעות היכרות מקפידים לציין "מפרטי", כאילו מדובר במדור הנדל"ן.
איזה מין נשים תמצאו באתרים כאלה? אני רק יכולה לשער שבמרבית המקרים מדובר בנשים הרוצות לעזוב את ארצן מסיבה זו או אחרת. איזה מין גברים ייכנסו לאתרים כאלה? אני רק יכולה לשער שמדובר בגברים שככל הנראה לא הצליחו, מסיבות שונות, למצוא כאן בארץ אשה שתינשא להם. ייתכן שבשוליים נמצא אשה מזרח-אירופית שקצה נפשה בג'נטלמנים האירופים וכמהה ל"גבר-גבר" ישראלי, ובקצה השני של הסקאלה נמצא גברים ישראלים שמאסו בנשים ישראליות וחושבים שהאירופיות מתאימות להם יותר מההיצע המקומי.
שני דברים כן ברורים: האחד, עם כל הצער ואי הנעימות שבקביעה, רוב הגברים המזמינים כלה באינטרנט הם גברים המרגישים שאבדו סיכוייהם למצוא בישראל מישהי שתאהב אותם בזכות עצמם. הדבר השני - כנראה מדובר יהיה בנישואים שבהם המהמורות יהיו עמוקות יותר מבנישואים "רגילים". וכשיוצאים לנסיעה ברכב חדש, צריך לבדוק שהוא יהיה מסוגל לעמוד בתנאי שטח קשים.
לפנייה לכתב/ת 
