קול קורא

אם במקרה אתם נמנים על סוג האנשים המתענגים על כל הזדמנות שנופלת בחיקם לקרוא למישהו איזה סיפור לפני השינה, לדקלם שיר בהטעמה או סתם "לבצע" איזו ידיעה מהעיתון באזני קהל מזדמן, הטור הבא מוקדש לכם. לפניכם חמישה ספרים אשר יכולים להרכיב את תפריט הטעימות ב"המדריך למקריא המתחיל".

מפתה מאוד לפרוש רשימה של ספרי ילדים; החל "בדירה להשכיר" ועד "המפוזר מכפר אז"ר", ולצאת ידי חובה. אולם ספרים מסוג זה נועדו מלכתחילה להיות מוקראים - כך הם נכתבו. לכן יופיע בהמשך רק ספר אחד מקטגוריה זאת. במקום זאת, בחרתי בספרים שאני מוצא כמתאימים להיות מוקראים למרות שלא בהכרח יתנוססו במחלקת ה"סיפורים של לפני השינה".

התנ"ך

התנ"ך הוא המדריך האולטימטיבי לאדם הקורא בקול. הוא מצויד במערכת משוכללת של סימנים המורים במדויק על הטעמת המילים, חיבור הפסקאות ונגינת העלילה באופן כללי. טעמי- המקרא, כפי שיודע כל בר מצווה, מנחים את הקורא בו להתאים את נגינת הקול ממש כאילו היו תווים: כל "מונח" והצליל שלו, כל "אתנחתא" והנשימה שתבוא לאחריה, כל "סוף פסוק" וסיומו הוא. אפשר לשיר את זה, ואפשר גם לספר.

• טיפ קטן: קראו לעצמכם את הטקסט בלב, הבינו אותו ונסו לדמיין את הסיטואציה לפני שתפנו לקריאה בקול רם.

"מפנקסו של הגמד סיפורון", טובה הרשקוביץ

מילת המפתח בכל מה שקשור להקראת פרוזה, ובקריינות בכלל – היא דמיון! על מנת לייצר סיפור אמין ומרתק חייב המספר לדמיין את הסיטואציה עליה הוא מספר. לדמיין כאילו היה שם, כאילו הוא רואה את הדברים במו עיניו.

סדרת ספרי הגמד סיפורון היא מופת לכתיבה סיפורית, ולא בכדי: הם נכתבו תחילה כסדרת תסכיתים עבור תכנית הרדיו "לבת, לבן ולכל המתעניין" ששודרה בשנות ה- 70 ברשת א' של קול ישראל.

וכך גם הכתיבה: המילים מנוקדות, הפסקאות מרווחות על ידי מקפים - בדיוק במקומות הנכונים, והעלילה הקסומה זורמת בלי להרגיש. סיפוריו של הגמד הציני בעל הכנפיים הצבעוניות ועפרון הפלאים מלאים בדמיון, הומור וקורטוב של מוסר השכל (מצחיק במיוחד הוא הסיפור "הסבים משחקים"). הוסיפו לזה את הציורים המרהיבים ומעוררי ההשראה של גלי הוס ותקבלו ספר שהוא כר מושלם לכישורי הקריינות והמשחק שלכם.

• טיפ קטן: נסו להתרחק ככל האפשר מהאינטונציה הילדותית המקובלת בהקראת ספרי ילדים ותראו שהסיפורים מקבלים משמעות חדשה לגמרי.

"אחד מרעננה", דורון נשר

דורון נשר הוא לטעמי ה"סטורי-טלר" האולטימטיבי. בכל מדיום אליו הוא שולח את ידו – קולנוע, רדיו או ספרות, הוא מספר סיפור מרתק, אינטליגנטי ומלמד. אפילו התיאור הבנאלי ביותר של הליכה סתמית למכולת, הופך בעזרת האינטונציה הייחודית שלו לסיפור הרפתקאות עמוס רבדים, מלא דמיון ומצחיק עד דמעות.

ב"אחד מרעננה" הוא מביא סיפורים מנקודת מבטו של ילד-מתבגר ומתאר את המושבה הצעירה בתקופה שבה עוד שתו "שפריץ" ובין שתיים לארבע הוגפו התריסים ברחוב ועוצר הוטל על ילדי השכונה בשל שנת הצהריים המקודשת.

סיפורי חבורות, שכנים, אהבות ראשונות ואירועים-משפחתיים מובאים על רקע המאורעות ההיסטוריים שפקדו את המדינה הצעירה. רוב הסיפורים הינם בדיה מוחלטת אך הם מבוססים על החוויה התרבותית האמיתית ששררה בארץ באותה תקופה, בליווי תיאור ציורי של נופי המושבה.

השפה המדויקת של ילד חכם ורגיש, מטבעות הלשון וקצב העלילה המפעם, מאפשרים לרתק את המאזין בקריאה נינוחה ונוסטלגית.

• טיפ קטן: ילדים מדברים במשפטים קצרים. אל תתנו לזה להטעות אתכם- התאימו את קצב ההקראה שלכם לקצב הסיפור ולא למקצב הדיאלוגים.. כשהדמויות שותקות – שיתקו.

"אדם ובהמה", שלום עליכם

"מוטל בן פייסי החזן", היה המפגש הראשון שלי עם שלום עליכם. מפגש מעורר השראה אשר הצית את דמיוני. הכתיבה המונומנטאלית, תיאורי הדמויות, ההומור. כל אלה בראו בראשי תמונה צבעונית של חיי היהודים בעיירה. הייתה זו הפעם הראשונה שהבנתי את המשמעות של המשפט "ביידיש זה יותר מצחיק" – מבלי להבין יידיש כלל.

"אדם ובהמה" הוא קובץ סיפורים קצרים אשר מכיל בתוכו את כל המרכיבים המוכרים בכתיבתו של שלום עליכם. הסיפורים הקצרים מאפשרים לנדוד בין עולמות שונים מבלי להיכנס ליריעה הרחבה של הרומנים שלו.

הסיפורים מרגשים, משעשעים ומלאים בפנינים – החל בשמות הדמויות הציוריים (נפתלצי בליזָקן, אפרים בול-עץ או הכלב חברבּר החצרוני...) דרך המעשיות הנוגעות ללב של ילד שובב, ועד לעולמם של המבוגרים – שהוא – אפור, מגוחך וגרוטסקי.

הסיפור מתגלגל על הלשון בעברית הבלולה מקודש וחול, במעין מנגינה חסידית אשר גם בימינו וחיינו החילוניים, שומרת על רעננות של עוצמות רגשיות , צחוק ובכי.

• טיפ קטן: התחילו בסיפור "מתושלח" סיפור חייו האנושי להחריד של סוס-עבודה יהודי.

"מוזיקה שקולה", ויקראם סט

שני אתגרים גדולים במיוחד ניצבים בפני הקריין: תיאורי נוף (תחת קטגוריה זאת אפשר לכלול גם טעמים, ריחות וצלילים) ואפיון דמויות (לזה נגיע בהמשך). היכולת המשחקית להעביר את תחושת המילים ולתרגמם לריחות ולנופים עצמם, היא חשובה מעין כמוה ועושה את כל ההבדל בין סתם גיבוב של מילים לתמונה חיה המפעילה את הדמיון.

אין כמו ספר על מוזיקה כדי לתרגל את היכולת הזו. ב"מוזיקה שקולה" ישנם תיאורים מופלאים של יצירות, צלילים, מקצבים מלודיות והרמוניות. תיאורים אלה יכולים להיות מעייפים וסתמיים בהקראה מונוטונית, אך קריאה רגישה ומדמיינת, תהפוך אותם לדבר עצמו – למוזיקה.

המסגרת הרומנטית העוטפת את סיפור אהבתו חסרת הסיכוי של הכנר מייקל הולם לג'וליה – הפסנתרנית המחוננת, מעניקה לקריין את קווי המתאר הנוחים ביותר לקריאה אינטימית, משתוקקת וסקסית.

• טיפ קטן: נסו להקריא את הקטע הבא בכמה צורות, עד אשר תמצאו את המנגינה שלכם: "אקורד מלא, מהיר; ועכשיו, רוב הזמן, הלן ואני רגועים בזמן שפירס ובילי רוחשים ונוהמים מלמעלה ומלמטה... הדבורים חוזרות, מזמזמות בקדחתנות, ובשלוש עקיצות חדות ומתוקות היצירה תמה. תמציתיות שמימית!" (עמ' 296)

"Under Milk Wood", (תחת חרש חלב) דילן תומאס

הבחירה האחרונה שלי, היא למיטיבי לכת. יצירתו האחרונה של דילן תומאס, נכתבה כתסכית או "כמשחק לקולות" והושלמה כחודש לפני מותו. זהו מעין מחזה הכתוב כשיר ארוך המתאר יממה בעיירה הוולשית לארגיב.

גלריה עצומה ומגוונת של דמויות מעניקה לסיפור קצב מהפנט. הפסטורליה המדומה מסתירה חיים אפלים ורוחשים, ואוצר המילים המענג נותן לקריאה גוון ייחודי - מיסטי כמעט. אפיון דמויות הוא כאמור, אתגר מרתק, ובמילקווד יש אין ספור דמויות.

לכל אחת, עולם פנימי משלה ומנגד עולם חיצוני ייחודי. לאורך

כל היצירה מורגשים שני רבדים מקבילים. זה שנראה לעין וזה הסמוי - המתרחש בנפשותיהן המיוסרות. במקביל פועלים שני קולות (קול א' וקול ב') כמספר הסיפור.

הקראה מהספר (של אדם אחד) מצריכה וירטואוזיות על גבול הלהטוטנות, הגדרה מדויקת של כל דמות ודמות ומעבר קיצוני בגווני קול שונים כדי לשמור על רצף הסיפור וההיגיון התיאטרלי.

אני מכיר שני תרגומים לעברית – שניהם נפלאים: של אריה אהרני ושל שולמית הראבן. אני באופן אישי מעדיף את זה

האחרון, כנראה בשל היותו חדש יותר וקרוב לדיבור של ימינו.

• טיפ קטן: סמנו בצבעים שונים את הטקסט של כל דמות כך שיהיה לכם קל לעבור אליה מבלי להיעצר.

נסו לקרוא ברצף רק את משפטיו של רב-חובל קט או של מרת וילי נילי, עד אשר תגבשו קול שיהיה מזוהה עם הדמות ותוכלו לשוב אליו בכל פעם שתדרשו בקריאה המלאה של היצירה. נסו לאמץ לעצמכם מין מבטא בריטי וולשי שכזה - בוולשית זה נשמע אחרת.