קצבת ילדים - גם לעשירים
מטרתן של הקצבאות אינה להעביר אמצעים מעשירים לעניים, אלא לתת משאבים למשפחות עם ילדים בתמורה לפיתוח דור העתיד של החברה
שוב מתנופפת החרב מעל קצבאות הילדים שהפכו לאחרונה לשק חבטות ולטרף קל לכל "המתקנים הכלכליים", המתגייסים להציל את המשק. הפעם היה זה לא אחר ממנכ"ל ראש הממשלה, שהציע לפתור את בעיות תקציב המדינה על ידי חיסול קצבאות הילדים, כשבשלב ראשון הן יבוטלו רק ל"עשירים" (מי הם בדיוק?), וכמעט ברור שבשלב הבא הן יבוטלו גם ל"עניים", שלא יהיה בכוחם להאבק נגד הצעד.
אך קצבאות הילדים אינן תמיכת סעד הניתנת כחסד לעניים, שהשלטון נותן וברצונו לוקח, אלא זכות כלכלית מוקנית הנהוגה כמעט בכל ארצות העולם המערבי, כדרך לפצות משפחות על ההוצאות הנוספות בגין ילדיהם.
קצבאות אלה כבר קוצצו בישראל באופן אכזרי ביותר בשנים האחרונות, תוך פגיעה קשה באיכות החיים של משפחות וילדים רבים. הדברים הגיעו עד כדי מצב שבו שווי קצבת הילדים בישראל מפגר בפער עצום בהשוואה לכל ארצות מערב אירופה והיא הנמוכה ביותר להוציא את יוון (ההשוואה באחוז מהתל"ג לנפש).
בחירה בשיטה אוניברסלית היא היחידה המביאה לידי ביטוי מערכת כלכלית-חברתית שמטרתה לעודד משפחות עם ילדים בכל רמת הכנסה ואת המחוייבות של החברה לילדיה, עניים ועשירים כאחד.
קצבאות הילדים הן דוגמא מובהקת לחלוקה מחדש בצורה אופקית בין משפחות בגדלים שונים. כלומר, מטרתן איננה להעביר משאבים מהעשירים לעניים, אלא להעביר אותם ממשפחות בלי ילדים למשפחות עם ילדים ולתת בכך ביטוי לגודל המשפחה. יש לזכור כי משפחה שיש בה ילדים, גם אם הכנסתה סבירה, ההכנסה שלה לנפש קטנה בהשוואה למשפחה ברמת הכנסה זהה ללא ילדים. הקצבאות באות לתקן ולו במקצת פער זה.
חשוב לזכור כי מקורן של קצבאות הילדים ברצון להקל את נטל המיסוי על משפחות עם ילדים והן האמצעי היחיד בכל מערכת המיסוי בישראל (הראשונית והמשנית) המביא לידי ביטוי את גודל המשפחה.
ברוב ארצות אירופה נהוגות קצבאות ילדים אוניברסליות, להבדיל מרוב ארצות העולם השלישי בהן נהוגות קצבאות ילדים סלקטיביות. אם מדינת ישראל רוצה להמשיך ולראות עצמה כחלק מהעולם המערבי המתקדם, ראוי שגם בנושא זה תמשיך ללכת בדרכן של המתקדמות בארצות העולם המערבי ולא תיסוג לאחור.
סלקטיביות, הגבלת קצבאות לעניים בלבד על בסיס של נזקקות ומבחני אמצעים והכנסות - גוררת אחריה תוצאות חברתיות מזיקות. היא מטילה למעשה עונשים כבדים על מי שמתאמץ לסייע לעצמו, באמצעות מיסוי כבד על כל הכנסה נוספת שאדם מצליח להשיג. היא גם מהווה מיסוי כפול על הכנסתו של האדם: ראשית הוא נדרש לשלם מס בצורה של דמי ביטוח לאומי, שמשולם ביחס ישיר למשכורתו. לאחר מכן הוא נדרש לשלם מס נוסף בצורה של מניעת תשלומים המגיעים לו מכוח קצבאות הילדים.
להענקת קצבת ילדים באופן סלקטיבי יש השלכות שליליות רבות כמו עידוד לאי-עבודה (אי רצון לעבור את הסף המותר כדי לא להפסיד קצבה), סטיגמה הנקשרת למשפחות עם ילדים; יצירת מנגנונים ביורוקרטיים לבדיקת זכאות, נסיונות הונאה והקמת מערכת לגילוי הנסיונות.
קצבת ילדים אוניברסלית טובה אפילו ממיסוי וזיכויים כדי לתת ביטוי למרכיב של גודל המשפחה והכנסתה לנפש. היא מעבירה למעשה משאבים מכלל האוכלוסייה למשפחות עם ילדים, בתמורה לתרומתם לפיתוח הדור הבא של החברה. האחריות לדור הבא מן הראוי שתיפול על כתפי החברה כולה ולא רק על המשפחות עם הילדים. הענקת קצבת ילדים אוניברסלית היא הדרך הבטוחה ביותר להגיע לכלל אוכלוסיית הזכאים בדרך קלה ופשוטה, ולהבטיח מיצוי זכות זו גם בקרב האוכלוסייה החלשה.
הניחו לילדים והניחו לקצבאות הילדים. לא על גבם נפתור את בעיות המשק והתקציב. זה לא נכון, לא מוסרי, לא צודק ולא יעיל.
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד
