ניתוח פשוט בגב החזיר את היכולת ללכת מרחקים

"האם סבלת בעבר מכאבי גב?" שאלתי. הוא ענה שלפני כעשר שנים הוא אכן סבל מכאבי גב "רגילים כמו שיש לאדם בן 70", אולם אלה חלפו עם השנים. לשאלתי אם הוא נוהג להתהלך כפוף, ניצת זיק בעיניה של אשתו. "ד"ר, הוא כבר לא מסוגל להתיישר ולעמוד זקוף", היא אמרה. "אנו נוהגים לטייל מדי ערב כי בעלי חולה סוכרת ורופא המשפחה המליץ שילך מעט ברגל. בעבר היינו צועדים לאט ובקצב שלנו 2־3 ק"מ ללא כל בעיה, אבל בחודשים האחרונים בעלי הולך כפוף יותר והוא חייב לעצור ולנוח ליד כל ספסל". "אני פשוט מרגיש שהרגליים לא סוחבות אותי", הוא הוסיף כמו מתנצל, "ממש כמו מכונית שהמנוע שלה גמור. יש לי לפעמים התכווצויות ברגליים ולפעמים זרמים, אך בעיקר אין לי כוח להמשיך".

(צילום: פוטוס)

לא יכול להזדקף

הוא השתתק לרגע ופנה לאשתו: "את רואה, אני מבזבז את הזמן של הרופא. יש לי בעיית רגליים ולא בעיית גב". "אז למה בכל זאת הגעת אלי?" שאלתי. יוסף החל לפרט כיצד התגלגל מבדיקה אחת לשנייה ומאבחנה אחת לאחרת. "רופא

 המשפחה שלי בדק אותי ביסודיות וביצע בדיקות דם שונות", הוא פתח את סיפורו. "הוא חשב שמדובר בבעיית כלי דם ולכן הפנה אותי למומחה לכלי דם. המומחה הזה המליץ על ביצוע בדיקת דופלר של כלי הדם. תוצאות הבדיקה הראו שאין לי בעיה בכלי הדם והם תקינים לגילי. חזרתי לרופא המשפחה ואז נשלחתי לבדיקה שנקראת EMG שבודקת את הולכת העצבים לאורך הרגל. חזרתי עם תוצאות הבדיקה אליו והוא הפנה אותי לייעוצך. הסברתי לו שאין לי בעיית גב אלא בעיית רגליים, אך הוא רצה בכל זאת לשמוע את דעתך".

ביקשתי מיוסף לעמוד כדי לבדוק אותו. כל ניסיון לגרום לו להזדקף החמיר את תחושת הנימול ברגליו. תנועות מפרקי הירכיים והברכיים היו תקינות כמו גם הדפקים ברגליים שהיו מעט חלשים אך בהחלט סבירים לאדם סוכרתי בגילו.

בדיקת ה־EMG הדגימה לחץ על השורשים העצביים בגב, וכאן התחלתי לחשוד שמדובר בהיצרות של תעלת עמוד השדרה. כדי לאמת את חשדי החלטתי לשלוח אותו ל־CT של עמוד השדרה.

יוסף ואשתו חזרו אלי לאחר שבועיים. הוא הושיט לי את ה־CT ושאל: "נו, אז מה עושים עכשיו?" הבטתי ב־CT. חשדי אומת. יוסף אכן סבל מהיצרות של תעלת עמוד השדרה. הסברתי לו כי הרגליים, כמו כל איבר אחר בגוף, מקבלות עצבוב מעצבים שמקורם במוח. חוט השדרה הוא המשכו של המוח וממנו

 יוצאים שורשים עצביים גם לכיוון הרגליים. לחץ על אותם שורשים עצביים יבוא לידי ביטוי ברגליים ובתסמינים של קשיים בהליכה המחייבים עצירה למנוחה כל כמה מטרים, התכווצויות, תחושת נימול ברגליים והרגשה שהרגליים כבדות.

"אבל איך זה שלא כואב לי בגב?" הוא הקשה. "מה מקצועך?" שאלתי. "הייתי חשמלאי", ענה. "מצוין", עניתי, כי האנלוגיה שהתכוונתי לספר התאימה למצבו. "לעצבים יש יכולת הולכת חשמל לא של 220 וולט כמו בקיר, אולם חשמל שאפשר למדוד אותו באלפיות הוולטים. תדמה שהרגל זו הנורה והגב זה השלטר. אם השלטר סגור או אם יש קצר, לא יעבור חשמל ולא נראה אור. הנורה לא שרופה. הבעיה היא בשלטר". יוסף הבין מיד את האנלוגיה. "אם כך", אמר, "הבעיה בגב, אבל הרגליים מרגישות את זה".

ניתוח ואיכות חיים

"מה עושים?" שאלה אשתו בתכליתיות. הסברתי להם שהיצרות תעלת השדרה אופיינית לאנשים מבוגרים ולא מדובר בסכנת חיים אלא בשמירה על איכות חיים

 טובה. אפשר לטפל בבעיה באמצעות פיזיותרפיה ורפואה אלטרנטיבית, אם כי טיפולים אלה אינם יעילים בדרך כלל. כמו כן, אפשר לקבל זריקה אפידורלית בגב, שמכילה סטרואידים (ממשפחת הקורטיזון). הטיפול יעיל, אך חלק מהאנשים יתפתחו תופעות לוואי, כגון עלייה ברמת הסוכר. סיימתי באפשרות הכירורגית: ניתוח לשחרור תעלת השדרה המוצרת. "בגילי אני לא הולך לשום ניתוח", פסק יוסף, ננסה את האפשרויות השמרניות יותר".

לאחר כשלושה חודשים הוא חזר למרפאתי. "אני לא מסוגל יותר", טען. "הפיזיותרפיה והרפואה האלטרנטיבית לא עזרו. הזריקה האפידורלית הפחיתה במקצת את ההתכווצויות, אבל זה עזר בדיוק לשבועיים. אני פוחד מניתוח בהרדמה כללית. יש ניתוח בהרדמה מקומית?"

זכרתי שסיפר כי כאביו מופחתים בישיבה ובכיפוף, תופעה מוכרת במקרה של היצרות עמוד השדרה. החולה למעשה כפוף כי תעלות העצבים נפתחות בתנוחה זאת וכאבו פוחת. לכן במהלך ניתוח בהרדמה מקומית מוחדר משתל טיטניום בחלק האחורי של החוליות, כך שנוצר מעין כיפוף מקומי מעט מוגבר בחלק הקדמי

 בין החוליות המוצרות. כיפוף קטן זה מוריד את הלחץ על העצבים ומקל על הכאב.

הסברתי לו שפרוצדורה זו יעילה בכ־80%־85% מהמקרים וכי אי אפשר להבטיח שהכאב והתסמינים יחלפו במלואם. עם זאת, רוב המטופלים מדווחים על הקלה ניכרת. נוסף על כך, אם אין הטבה, תמיד אפשר לבצע ניתוח גדול יותר בעתיד. יוסף השלים עם הבשורה מיד. "תשמע, ד"ר, אני בן 82 ואני לא רוצה לחזור לגיל 18", אמר, "אבל אני כן רוצה ליהנות מאיכות חיים טובה יותר".

לאחר כשבועיים בוצע הניתוח בהרדמה מקומית. עוד באותו היום חש יוסף הקלה ניכרת בהתכווצויות ברגליים. ההתכווצויות אמנם לא נעלמו, אך מרחק ההליכה התארך משמעותית, והוא ואשתו חזרו לצעוד בכל יום בלי לעצור ולחפש ספסלים כל 50 מטר.

• ד"ר שי שבת הוא מומחה לכירורגיה אורתופדית, רופא בכיר ביחידת עמוד השדרה בבית החולים 'מאיר' בכפר סבא ומרצה קליני בכיר בחוג לאורתופדיה באוניברסיטת תל אביב.