הטיפוסים שתמיד תפגשו בחתונה
זה שאתה אמור להכיר, ההיא שאוכלת סיגרים מרוקאים במזלג, האיש ש"השתלט על החתן" והחייל שמתלהב מזה שהוא בגולני. לקראת עונת החתונות מציג גיל סלוביק את הטיפוסים שתפגשו בשמחה הבאה, או אם תרצו: כך אנחנו נראים. ומי זו רייצ'ל?
הבדחן
זה מתחיל בדרך כלל בקבלת הפנים כשדודך הטרחן פונה אליך בחיוך מלא פטרוזיליה: "חחחחח, ראית? מגישים כאן חתיכות אבטיח עם צימוקים. מה זה, מנה ראשונה או קינוח?".בסוף תפילת מנחה שלפני החופה, שליח הציבור תמיד יאמר: "והוא רחואום...". ענק!!!
זה ממשיך בחופה, כשהרב תוהה: "הטבעת באמת שווה פרוטה?" הא הא הא.
אחר כך הדודה שואלת: "נו, הוא יצליח לשבור את הכוס, או ששמו לו כוס פיירקס?" הי הי הי הי הי.
בשולחן האוכל תמיד מישהו יגיד: "נו, כבר נצטרך לעצור בשווארמייה בדרך הביתה, הא?". קורע.
תגיד, שמעת את הבדיחה על הכומר התימני שנקלע לחתונה של זוג רפורמים? לא?? אז ככה...
המכר הלא מוכר
הוא מזהה אותך מרחוק, פניו אורות, והוא מנפנף לך בלבביות ביד. אתה מעיף מבט לאחור כדי לוודא שאכן אתה הוא נמען הנפנוף, כשבינתיים הוא מפלס את דרכו לכיוונך. את השניות שנותרו אתה מנצל לתפעול מהיר של מאגר הזיכרון, וכל חייך רבי התהפוכות עוברים לנגד עיניך כסרט. הוא מגיע אליך, לוחץ את ידך בחמימות, מתעניין בשלום משפחתך ולרוב גם מדייק בשמות. תקוותך האחרונה נגוזה. לא מדובר בטעות מביכה. לפחות לא מהצד שלו. עד סוף החתונה הוא ימשיך להנהן לעברך בכל פעם שתיפגשו ליד הבופה, ובשעת קריאת שורות אלה עדיין אין לך שמץ של מושג מי האיש.
זה שבכלל הגיע למסעדה
המעטפה שהביא אינה מתנה אלא תשלום לחשבון דמיוני שיוגש לו בסוף הערב. הוא שילם מראש חשבון מנופח של 500 שקל על ארוחה זוגית, והוא רוצה, כמובן, תמורה. כבר בתחילת הערב עיניו סוקרות בערנות את המגשונים העגולים שנושאות המלצריות המרקדות בין המוזמנים. "אח, הבאנו יותר מדי", הוא יאמר לאשתו, "מה זה החארטה הזאת של קרקרים עם מוס סלמון ודובדבן למעלה? היינו צריכים לשים 360 גג".בהמשך הוא יחשב כמה עולה כל מנה, יספור למלצר כל שנייה של איחור, ייאנח כשהפרגית שתוגש לו תהיה עשויה מדי ויתאכזב מטעמם הסינטטי של כל אחד מקינוחי הפרווה שיטרח לטעום. לא, הוא לא ישאיר טיפ. מה, הוא פראייר?
הנדחף לשולחן
הכרטיסונים שחולקו בכניסה לאולם היו ברורים מאוד, מספרי השולחנות סומנו על שלט חוצות ענק, על כסאה של אשתך תלית את התיק שלה ואת שלך הטית כמקובל ב 45 מעלות. אלא שאת ההוא שיבצו עם הדודות מחיפה במקום עם החבר'ה מהמילואים, וכך כשחזרת מהשירותים מצאת אותו מאייש את הכסא ומצחקק עם אחד מחברי השולחן. אז מה הפלא שבכל חתונה תראו את הבעל העצבני המגן בחירוף נפש על כיסאות בני המשפחה, מוכן ומזומן לנשוך כל יד שתנסה לגעת בהם?
המתלונן הסדרתי
למה גררו אותנו לחור הזה באמצע היער? אם כבר תקעו אולם בכזה חור – לא יכלו לעשות יותר חניות? למה החופה בחוץ ביום קר כל כך? למה שוב שמו אותי בשולחן שליד הרמקולים? ולמה התזמורת כל כך רועשת? ולמה בופה – התקמצנו על מלצרים? חתונה חלבית?!?! למה עוד לא הגישו את המנה העיקרית? ראית איזה תור יש לשירותים? אי אפשר לדבר ברעש הזה!
החייל במדים
עלעלו בראשכם בכל אלבומי החתונה בהם נתקלתם ונסו להיזכר באיזה מהם לא ראיתם חייל במדים. הוא בולט בצילומים בבגדיו הגסים מול בני המשפחה המחוייטים, ניכר במדיו הירוקים בריקודי המעגל של לבני החולצה, נשקו הארוך בולט על רקע ידיו הריקות של המאבטח בכניסה והוא מזכיר לך שאנחנו חיים בישראל. החיילים האמיצים שלנו יכוונו הכל כך שיוכלו להגיע ישר לחתונה, בלי לעצור קודם בבית ולהחליף בגדים. אחרת, איך ישוויצו לדודים שהם בגולני?
הרחוק הקרוב
פרצופו נמרח תמיד על כל תמונות החתונה כשהוא חבוק עם החתן והכלה, הוא נדחף לריקודים הכי קרוב שאפשר לבעלי השמחה, טופח על גבם טפיחות עזות אף שפניהם החתומות מעידות כי אינם יודעים במי מדובר ולבסוף נועץ בך מבט של קוזק נגזל כשאתה מעז להידחק וללחוץ את יד החתן. אם תעיין היטב בעץ המשפחתי, תפשפש בדרכונים המתבלים של סבתא וסבא ותחקור את דודה שולה חקירה צולבת, תגלה שזהו בן-דוד שלישי מאומץ של החתן מצד האם החורגת שהתגרשה לפני שהוא נולד.
הנטע הזר
בחתונה הדתיים הוא יבלוט במכנסי ג'ינס משופשפות, חולצת הטריקו השחורה והדבר המקומט הזה שרובץ על פדחתו כתחליף כיפה, בחתונת חילוניים הוא יבהק כמגדלור בחולצה לבנה מכופתרת ובעיניו המזועזעות משמלת הכלה, אצל המזרחיים היא תראה למרחוק באכילת סיגר מרוקאי עם סכין ומזלג ובין הייקים היא תבלוט במיני אדום שקטן עליה בשתי מידות ותתהה אם לדי.ג'יי יש שרית חדד. אכן עם אחד (חוץ משבתות, אירועים וימי חול).
המשפחה מאמריקה
הם רעשנים, לבושים בגרנדיוזיות צעקנית, מרגישים שהם מורמים מעם ותמיד יש ביניהן מישהי שקוראים לה רייצ'ל. כל יישותם זועקת: "אנחנו כאן רק בביקור ממלכתי. מחר, כשאתם תשלשלו את מה שאתם אוכלים כאן הערב, אנחנו נאכל בוטנים במטוס בדרך חזרה ונשאיר אתכם כאן לעוד אירועים חסרי טעם".
החתן והכלה
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
