פקחי טיסה

לא ברור מה הערך המוסף של מארז DVD כשהוא נטול תוספות ואפילו מה שכתוב על גב העטיפה אינו מדויק. למרות זאת, "טיסת הקונקורד", סדרה המשלבת אמת ובדיה, שווה צפיה

מירב קריסטל פורסם: 16.07.08, 11:43

אני לא בוכה, פשוט ירד גשם. על הפרצוף שלי. במקרה, גם מאוד עצוב לי שאין תוספות במארז ה-DVD של הסדרה הקומית-מוזיקלית "טיסת הקונקורד" על ברט וג'מיין, צמד קומיקאים-זמרים יוצרים מניו זילנד שבאים לניו יורק כדי לנסות ולחבב את המוזיקה שלהם על יושביה.

שום פרשנות או סצנות שנמחקו, ואף ראיון מאחורי הקלעים לרפואה. הרי אם ככה, במה טוב ה-DVD מצפייה ב-VOD? אולי תוספת הצחוקים שמעורר הכיתוב בגב עטיפת המארז. כן, זה לא עצוב בכלל כשחושבים שדוברי העברית לא זכאים למידע מדויק על אריזות. ולכן כשמזיקת ה(אנטי)פולק הפארודית של צמד הנונסנס, מתורגמת ל"תחום הפרודיה העממית" אני לא בוכה, אני רק חותכת בצלים. אני מכינה לזניה. בשבילי.

צמד "טיסת הקונקורד". בלי פרשנות

וכשאני קוראת איך "הגיבורים שלנו", "מתמודדים עם "המעריץ האובססיבי והיחידי שלהם, הפוצח בשירה בכל פעם שהם מנסים בגמלוניות לפרוץ לתוך הסצנה הניו יורקית", אני לא בוכה! העיניים שלי קצת מזיעות. כי לברט ולג'מיין אין מעריץ אובססיבי אלא מעריצה. נכון, קוראים לה מל, וזה עשוי לבלבל, אבל זו לא סיבה לשנות את מינה. חוץ מזה שפציחתה התכופה בשירה מוטלת בספק רב, והיא כלל לא אובססיבית, אלא רק מטיילת עם הכלב (הלא נראה שלה) במקרה! כשברט וג'מיין בסביבה.

אז נכון, עטיפה יש למארז DVD וטעויות רבות בה, אבל נניח לעטיפה, שאר התוכן עושה את העבודה. "טיסת הקונקורד" - שמשודרת בימים אלה גם בערוץ אקסטרה הוט - היא סדרה עם הומור מטופש בכוונה ומצחיק נורא.

אמת ובדיה

הפרקים שבמארז מגוללים סיפור חצי דוקומנטרי, חצי מוקומנטרי, עם שחקנים שמגלמים את עצמם – קצת יותר מוקצן. ג'מיין קלמנט וברט מקנזי הכירו בילדותם וב-1998 הפכו לזוג (מקצועי) רשמי.

ברט סיפר פעם כיצד נולד השם של הצמד. "היה לי חלום על טיסה המונית בצורת V של גיטרות V מעופפות, וזה נראה קצת כמו קונקורדים", ובכל זאת השם לא מאוית כמו המטוס (concorde) אלא עם המלה מיתר (chord) בתוכו (conchords). למה? ברט טוען שזה כמו שבתוך השם "הביטלס" נחבאת המלה "קצב".

אחרי שכבשו את ניו זילנד, על כל...תושביה ו...כבשיה, צמד זמרי הפולק (והראפ והפאנק והאלקטרו ושירי הערש ופופ הרובוטים) "טיסת הקונקורד" לא נח על שמריו, אורז את הגיטרות והפסנתר הקטנטן האדום שלהם ואת תואר "צמד הפולק-קומי הרביעי (!) בפופולריותו בניו זילנד" ומעניקים לאוסטרלים ואז לסקוטים ואז לבריטים לטעום ממרכולתם.

הם כבר הופיעו פה ושם בטלוויזיה בארה"ב, בספיישל חצי שעת סטנד אפ של HBO, התארחו אצל קונאן או'בריאן ודיוויד לטרמן וגם זכו בגראמי על האלבום הקומי הטוב ביותר, כשקיבלו תוכנית משלהם ברדיו ה-BBC.

משם הם עברו ל-HBO, לסדרה בת 12 פרקים ש"מתנה אהבים עם האוזניים שלכם", כהגדרת הרשת, וממנה אין מנוס ממארז DVD שמכיל שפה פוגענית, רמיזות מיניות ותצוגת שימוש בסמים.

"טיסת הקונקורד": שפה גסה ורמזים מיניים

אבל אל תטעו. השניים הם אנשי וולינגטון טיפוסיים – כלומר נחמדים נורא, גם כשהם גרים בדירה מעופשת בלואר איסט סייד ומופיעים מעט מאוד מול מעריצה אחת. גם המנג'ר הכושל שלהם מורי, שמנהל את עסקיהם ממקום עבודתו העיקרי בקונסוליה של ניו זילנד בניו יורק, נחמד. ובכל זאת הם הכריחו את האמריקאים להתרגל למבטא שלהם, שזה לא כל כך נחמד מצידם. כל הנחמדות הזאת לא מזיקה להומור שלהם – אלא נותנת לו זווית.

מניו זילנד תצא בשורת האנטי סיינפלד כי "טיסת הקונקורד"

סדרה על אנשים מצחיקים, שמנסים בכל כוחם לשמר את הנחמדות מהבית, אל מול האכזריות של ניו יורק. זו גם סדרה על בנים עניים ומהגרים ששרים על כמה שהם צריכים בנות. זו גם קצת סדרה שהיא ה"אל תתעסק עם הזוהן" של ניו זילנד, משום שהיא מלאה בהתייחסויות לסטריאוטיפים על ניו זילנד (איפה זה? אין שם כלום, אה, שר הטבעות, ניו זילנד זה לא באוסטרליה?).

כל פרק מתאר סיטואציה קטנה (שהנפוצה בהן היא וריאציות אקלקטיות על התמה הקלאסית: ברט עוזב את הלהקה בגלל בחורה) שבצפייה רצופה עשויה לייגע מעט, אלמלא היה שם שיר בכל פרק, שהוא תמיד "ג'ון לנון פוגש את גארי שנדלינג". למשל השיר "רובוטים", על שליטה רובוטית בעתיד הרחוק, כלומר בשנת 2000, "בני האדם מתים.. הרעלנו להם את התחתים". שנראה אגב, שפונה ישירות ליוצרי ה-DVD הלוקה בחסר-תוספות הזה, ולמתרגמי התקציר שלו בצידה האחורי של העטיפה.