"מאמי, אני חושב שקיבלתי מחזור"
נכנסתי הביתה שמח עד הגג. סוף סוף גם לי יש תסמונת שאני יכול לתלות בה את התנהגותי הפושעת. זה אפילו יותר טוב מהרישיון להרוג של ג'יימס בונד. הבחנתי בחמודה ישובה על הספה. אפשר לומר שהיא לא קיבלה את זה בחיבה
"הצליחו למצוא מרפא למספר סוגים של סרטן", אני מהרהר לעצמי, "הצליחו לבקע אטום, הצליחו אפילו לגדל אוזן אנושית על עכבר. אבל למה לעזאזל אף אחד לא הצליח להמציא פיתה שלא מתפוררת לאלף חלקים ברגע שמנסים לפתוח אותה?"
אני מייצר משיירי הפיתה כדור בצק ומשליך אותה לזבל בזמן שהחמודה נכנסת הביתה. "היי מאמי, אכלת כבר?" היא שואלת בעליזות.
ביום רגיל זו שאלה לגיטימית לגמרי, אבל היום מדובר בדריכה על יבלות. "אני מנסה! אבל הפיתה המ.... מתעקשת להשאיר אותי רעב הבת..." בימים כאלה אני דואג לבטא את עצמי ברהיטות עד כמה שאפשר.
היא נכנסת למטבח ומחבקת אותי מאחורה. "אתה רוצה עזרה?" היא שואלת בקול רחמני.
"לאכול ולנגב אני כבר יודע לבד", אני משיב בציניות.
היא מביטה בי במבט מוזר ויוצאת מהמטבח.
"מחפשת לריב", אני מסנן לעצמי ומוציא עוד פיתה מהמקרר.
באותו ערב ישבתי יחד עם סבאקי בפאב הקבוע שלנו. המחשבות חלפו במהירות במוחי: "איזה מין פאב זה שאין בו זיתים או אפילו סתם מאנצ'יז? אפילו בירה לוקח שעה להביא! פעם אחרונה שאני בא לפה!"
"מה קורה איתך?" שאל סבאקי.
"עזוב, י' (זוהי הפעם הראשונה שחלק משמה של החמודה מתפרסם) עיצבנה אותי, היא מתייחסת אלי כאילו אני נכה", עניתי לו. סיפרתי לו את הסיפור וקיבלתי את התשובה ההפוכה לגמרי ממה שציפיתי.
"אתה צודק לגמרי, לפני שבוע היה לי יום מה זה מחורבן, ואז אשתי מתקשרת אלי כשאני בדרך הביתה ומתחילה לשגע אותי שאנחנו צריכים לקנות אוכל", התלונן סבאקי.
הנהנתי בראשי בהזדהות.
"איך זה שהן כל הזמן מדברות על רגשות ורגישות, אבל כשלנו יש חרא של יום, לא אכפת להן אפילו", הצהרתי בלוחמניות.
"עזוב, איך שהיא אמרה לי את זה יצאתי עליה והסברתי לה בדיוק מה אני חושב על לעשות קניות אחרי כזה יום", אמר סבאקי ודפק על הבר.
"נו ומה היא אמרה?" שאלתי בחיוך, מאחר שאשתו של סבאקי היא לא מסוג האנשים שאתה רוצה לעצבן בלי חגור מהומות מלא באמתחתך.
"כלום", אמר סבאקי בחיוך קטן של ניצחון, "שתקה".
"אז זה לא בגלל שאני אידיוט?" אמרתי תוך כדי שאני מחקה את קולו של סבאקי.
"מה פתאום" הוא ענה בחיוך, "למרות שזה גם לא סותר את זה".
סבאקי הלך להוציא את הבירה ואני נשארתי לשבת. בעודי ממשיך לשתות, קלטו אוזניי שיחה שהתרחשה בשולחן מאחוריי.
"הוא אמר לי להירגע, כאילו אני איזה שור באמוק"
עוד מבט:
אותה עוינות פועמת, במחזוריות בלתי נמנעת
ע. אריה
יוצא שהזוגיות תופסת טרמפ על המחזוריות של האשה. זו כנראה דרכה להתפרק: העוינות מתאספת בקטנה מיום ליום, כל יום קצת, פעם בחודש מקבלת ביטוי מרוכז, וכך נפטרים בהינף אחד מכל מה שהצטבר במשך החודש
"בסך הכל אמרתי לו שיזוז לפינה שלו במיטה, אז הוא אמר לי להירגע, כאילו אני איזה שור באמוק, מי הוא שיגיד לי להירגע?" אמרה הבחורה שישבה מאחוריי.
הנהנתי בראשי בהסכמה, אכן, כל הגברים הם בהמות. ואז שמעתי את המשפט המצמרר: "ויקי, אסור להתעסק איתך כשאת במחזור!" אמרה השנייה.
כמו באוטובוס שעוצר בפתאומיות גם בראשי כל תאי המוח נמרחו באותו הרגע על השמשה הקדמית של המצח.
הייתכן שגם גברים מקבלים מחזור?
חזרתי הביתה בסערה, היה עלי לגלות האם אכן יש אמת בתיאוריה שלי. ידעתי שעלי להסתמך על מקורות בעלי מידע מדויק, לכן בחרתי להשתמש בכלי שלימד אותי הכל על נושאי מין, היסטוריה וידע כללי - האינטרנט.
באינטרנט ניתן למצוא כל דבר שאי פעם התרחש על פני כדור הארץ. מהאינטרנט גם ניתן ללמוד עובדות היסטוריות חשובות כגון: ארצות הברית מעולם לא נחתה על הירח, אוסמה בין לאדן לא אחראי לפיגוע בבנייני התאומים, וממשלת ארצות הברית נשלטת על ידי לטאות גדולות וירוקות. כמובן, באינטרנט יש גם מקורות מידע פחות מהימנים, לכן היזהרו.
לאחר חיפוש מעמיק, המסמך היחיד שאושש את התיאוריה שלי היה כתבה קטנה על כנס של פסיכולוגים בסקוטלנד, שהגיע למסקנה שגם גברים מקבלים מחזור. מצד שני, פסיכולוגים ועורכי דין יקשיבו לך כאילו הם חברים שלך, וכעבור שעה יקחו ממך 400 שקל.
חשבתי גם לפנות לסקסולוג ידוע מערוץ יחסים, אך לצערי צו ההרחקה מונע זאת ממני, והכל בגלל ניסיון עבר להשוואת מחירים של כבשים מתנפחות.
מאחר שכבר פניתי לסבאקי בטור הזה ולא יכולתי לפנות אליו שוב, אחרת תהיה לו עילה סבירה לדרישת תמלוגים, בחרתי לפנות למקור הכי קרוב לסבאקי - אשתו. סבאקי ואשתו עסוקים רוב הזמן בתחביב שלהם בשנתיים האחרונות, שהוא לעמוד בקצב של סופת הוריקן בגובה חצי מטר בשם עופרי. ובזמן שסבאקי ועופרי עסקו בתנאים של ללכת לישון, הסברתי את התיאוריה שלי לאשתו.
"טוב, נו, סבאקי תמיד אמר שאתה אידיוט", אמרה אשתו של סבאקי.
מיד זיהיתי את הקשר ההדוק בין השניים והבנתי למה הכוונה באמרה "נפשות תאומות".
"זה לא משנה כרגע", עניתי, "אני חייב לדעת אם זה נכון".
"בטח שזה נכון!" ענתה אשתו של סבאקי. "יש תקופה של כמה ימים כל כמה שבועות שפשוט אי אפשר לדבר איתכם".
"גם לנו יש ימים רעים", אמרתי.
"תראה את סבאקי", אמרה, "כל שישה שבועות הוא משתגע ואי אפשר להגיד לו כלום לכמה ימים. הפעם האחרונה היתה לפני כמה ימים".
מיד הבנתי שמדובר בסיפור הקניות.
"היינו צריכים לקנות אוכל, והתקשרתי אליו. הוא ישר התחיל לצעוק שאין לו כוח ושהוא עבד כל היום", אמרה.
"אז מה עשית?" התעניינתי.
"חיכיתי לו בחוץ עם רשימת קניות, ואיך שהוא הגיע קפצתי לאוטו ונסענו לעשות קניות", השיבה באדישות.
"זה לא אוטו זה דיפנדר!" תיקן סבאקי מחדרה של עופרי.
"אתם צריכים ללמוד את מה שנשים יודעות כבר מזמן", אמרה אשתו של סבאקי.
"ומה זה?" שאלתי.
"העולם לא עוצר רק בגלל שאתם חטפתם את תסמונת דובי לא-לא!" ענתה.
"תסמונת דובי לא-לא..." הרהרתי לעצמי, "הנה מונח מקצועי שאני יכול לבנות עליו".
נכנסתי בחזרה הביתה שמח עד הגג. סוף סוף גם לי יש תסמונת שאני יכול לתלות בה את התנהגותי הפושעת. זה אפילו יותר טוב מהרישיון להרוג של ג'יימס בונד. הבחנתי בחמודה ישובה על הספה כשרגליה מקופלות וזינקתי עליה. אפשר לומר שהיא לא קיבלה את זה בחיבה.
"מאמי, אני מצטער על איך שהתנהגתי, אבל אני גם יודע למה", אמרתי לה.
"לא עכשיו", ענתה, "כואבת לי הבטן, בדיוק קיבלתי".
נראה אתכם מנסים להסביר לה.
לפנייה לכתב/ת 
בימים כאלה אני דואג לבטא את עצמי ברהיטות עד כמה שאפשר
צילום: ויז'ואל/פוטוס
תסמונת דובי לא-לא?
ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
