"תמיד יש לו מה להעיר על המראה שלי"

שאלה:

"בן זוגי ואני כבני 30, חברים יותר משנתיים ועומדים להינשא. אני מרגישה שיש לנו זוגיות מאוד פתוחה ואוהבת. בכל המריבות שהיו לנו, תמיד אמרנו שאנחנו לא רוצים לוותר זה על זה לעולם. לפני כחצי שנה עברנו פרידה קצרה וחזרנו.

מבחינתי, הזוגיות פתוחה "מדי". החבר שלי נוטה לומר את כל מה שהוא מרגיש, כולל מה עובר עליו בעבודה, מה הוא מרגיש כלפי ההורים שלו, מה הוא מרגיש כלפי החתונה, והכל. אלה בעיקר נושאים די קשים להתמודדות, ולי קשה להכיל אותו, בעיקר בתקופה שלפני חתונה. זה חדש מאוד גם לי, ואני רוצה בעיקר לשמוח.

הוא מרבה להתבטא גם ביחס לחיצוניות שלי. יש לו מה לומר בהקשר לקילו או שניים עודפים שיש לי. אני אדם שמרגיש שנראה טוב, תמיד החמיאו לי על איך שאני נראית, "סקסית" זו מחמאה די שכיחה לי, ובכל זאת אני מאוד נעלבת מכל מילה שהחבר שלי אומר. הוא לרוב ציני מאוד, ואני נפגעת.

אני אוהבת אותו מאוד ומאמינה בו מאוד. אני מאוד עובדת על עצמי להביא הרבה שמחה לזוגיות ומשתדלת להתמודד עם דברים שקשים לי, גם לבד, לא לשים לב לכל ציוץ שלו. אבל אני לא כל כך מצליחה.

הוא מסביר שהוא מתבגר יחד איתי ולומד מה לומר ומה לא. הוא מבחינתו גם אומר שהוא מאוד מודע לזה שיש לו חוסר טאקט ושהוא מציף הרבה בעיות, כי זו הדרך שלו להתקדם. בשיחה האחרונה שלנו הוא די הבטיח להשתדל לעבוד על עצמו, מה לומר ומה לא, וישתדל להביא יותר ריגושים לזוגיות.

אני חושבת שכל אחד בזוגיות צריך לקחת את האוויר שלו ולהתמודד לאט לאט עם הדברים, כמובן תוך עצירה ורצון לקבל חיזוק וחיבוק מבן הזוג.

אנחנו בתוך הזוגיות יותר מגיבים זה לזה, פחות חווים זה עם זה. דבר גורר דבר, כמו כדור שלג. שוב, יש אהבה גדולה והדדית, אני רוצה שהיא תפרח ולא תהיה לנו זוגיות שיפוטית וביקורתית.

תשובה:

הבעיה שאת מציגה במכתבך מוכרת בצורה כזו או אחרת לזוגות רבים שנמצאים בשלב בו אתם נמצאים. כן, גם זוגיות מתפתחת לפי שלבים, ממש כמו ילדים ואנשים. לכל זוגיות יש את גיל הינקות שלה, שלב הילדות, גיל ההתבגרות, גיל העמידה.

אתם יחד זמן לא קצר. בתקופה הזו התאהבתם, התקרבתם, הכרתם זה את זה יותר ויותר, ובסופו של דבר החלטתם אפילו להתחתן. יש להניח שעברתם מזמן את שלב ההתאהבות, שלב בו בני הזוג לא לגמרי רואים זה את זה באור מציאותי, כי פרפרי ההתאהבות, קולות הכינורות באוזניים והצבע הוורוד מסביב מקשים על תפיסת התמונה המדויקת. במקום זה הם רואים זה בזו בעיקר את מה שהם משליכים זה על זה – את הפנטזיות, המשאלות והצרכים הראשוניים שלהם מהקשר.

בהמשך, ככל שהקשר מתהדק והולך, לומדים בני הזוג להכיר זה את זה בצורה יותר מציאותית ומדויקת. בשלב הבא הם מתמודדים עם ההבדלים ביניהם. כל אחד מבני הזוג מגיע ממשפחה אחרת, עם הרגלים, תפיסות עולם ומסורות שונות מאוד. גם אם כל ילדותכם חשבתם שכשתהיו גדולים תהיו אחרים מאבא ואמא שלכם, כשאתם מגיעים לתוך הזוגיות, אתם מגלים הרבה פעמים שדפוסים ישנים שהכרתם בבית ההורים משתחזרים וחוזרים גם בקשר הזוגי.

ליצור מתוך השונוּת הזו מסגרת חדשה, ייחודית וחד פעמית

השלב הזה, בו אתם ככל הנראה נמצאים כעת, כלל אינו פשוט. לאט לאט אתם צריכים להיות מודעים יותר ויותר למטענים שאתם סוחבים איתכם מהעבר, מבית ההורים, מהיסטוריית היחסים הקודמים שהיו לכם, מהזכרונות הטובים וגם הטראומות שאספתם פה ושם בדרך. יחד, אתם צריכים ליצור מהשונות הזו מסגרת חדשה, ייחודית וחד פעמית, שתכיל את שניכם ותענה על הצרכים שלכם.

הצלחנו לזהות במכתבך שני מוקדי בעיה אפשריים, שכדאי לטפל בהם: קושי אחד שנמצא בעיקר אצלך, וקושי אחר שנמצא בעיקר אצלו.

הקושי עבורך הוא שאלת הפתיחות. אמנם לא סיפרת בכלל על המשפחה בה גדלת ולא הכברת בתיאורים עצמיים, אבל נדמה לנו שאת מגיעה ממסורת משפחתית מאוד שונה מזו של החבר שלך. נראה שגדלת במשפחה בה המוטו הוא "מוכרחים להיות שמח", מוטו שאת מנסה בכל כוחך להכניס ליחסים שלכם היום.

את כותבת שקשה לך עם הפתיחות של בן זוגך, עם הנטיה שלו לדבר על כל דבר בקשר – מה עובר עליו בעבודה, במשפחה, איך הוא מרגיש לגבי החתונה וכולי. נשים רבות היו אולי מתקנאות בך, שכן הן מרבות להתלונן על הגברים שלהן שלא מדברים מספיק. אבל אצלך זה אחרת. את מרגישה שהדיבור של בן זוגך הוא "יותר מדי", וכתוצאה מכך מרגישה לחוצה וחסרת אוויר בקשר. נשמע שהיית מעדיפה שכל אחד ישמור קצת את המחשבות שלו לעצמו. כשהוא חולק איתך את תחושותיו את חווה אותן בתור עול המוטל עלייך, כאילו מדובר בבעיות שאת מחויבת מיד "לפתור".

באמת חשוב להיות שמחים, אבל לא על חשבון כנות

הדגשת שאת מנסה "להביא הרבה שמחה לזוגיות", להקשיב לו פחות ובמקום זה ללמוד להירגע. אנחנו מציעים לך להשקיע אנרגיה בכיוון לגמרי הפוך: זה באמת חשוב להיות שמחים, אבל לא על חשבון כנות בקשר. בקשר אמיתי, ובחיים בכלל – אי אפשר כל הזמן להיות שמחים. במקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בלהיות שמחה, זה דווקא מצוין לדבר על מה שקורה לכם, מה עובר עליכם, מה אתם מרגישים. ייקח לך זמן להתרגל לתקשורת הפתוחה הזו שבן זוגך מתרגל איתך, אבל שווה להתאמן. זוגיות פתוחה וכנה תהיה יותר עמידה לאורך זמן, ותצלח גם תקופות קשות יותר שמגיעות תמיד בחיים.

ועכשיו לקושי של בן זוגך. הקושי שלו, כמו של רבים אחרים, הוא הנטיה לתקשורת צינית, או "חסרת טאקט" כמו שאת מכנה זאת. נכון, בן הזוג שלנו הוא האדם הקרוב לנו ביותר, אבל זו לא סיבה שדווקא איתו, מכל בני האדם, נרשה לעצמנו לדבר בלי חשבון, להעליב ולפגוע.

הציניות היא מנגנון הגנה מתוחכם של אנשים אינטליגנטים, שנועד לכסות על רגישות רבה. האנשים הצינים, שמצטיירים בפנינו לא פעם כמחוספסים וקשים, מצליחים להסתיר בתוכם רמות גבוהות של עדינות ופגיעות. אבל מנגנון ההגנה הזה הוא חרב פיפיות, כי אדם ציני מרחיק מעליו את האנשים ולא מעורר בהם את האמפתיה והרוך להם הוא זקוק. היו לבן זוגך בוודאי סיבות טובות לפתח "עור פיל פסיכולוגי" בצורת ציניות חסרת טאקט, אבל אולי הגיע הזמן לעבוד על הדברים ולעשות שינוי.

בקרוב אתם מתחתנים – וזו תקופה מצוינת להתקדם עוד בקשר. הזוגיות שלכם קרובה ואוהבת, ונשמע לנו שיש לכם פוטנציאל מצוין. יחד עם זאת, בעיית התקשורת שאת מתארת היא "האקדח שמופיע במערכה הראשונה" בזוגיות שלכם, וצריך לעשות עבודה כדי שלא ייפלט כדור באחת המערכות הבאות.

מאחלים לכם הרבה מזל טוב והצלחה בדרך הזוגית,

יעל וגילי, מכון זוגות