גול עצמי למדינה שזנחה את תוכנית הליבה

השבוע עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת החוק שמבטיחה תקצוב של 60% מתקצוב ילד בתיכון רגיל לתמידי ישיבות קטנות. אלו הם בעצם בתי הספר הישיבתיים-תיכוניים לבנים בחברה החרדית, בהם נלמדים אך ורק לימודים תורניים. בכך חצתה ישראל קו אדום ועיגנה באופן חוקי את ההשתמטות החרדית מלימוד תוכנית הליבה, הכוללת לימודי מתמטיקה, אנגלית, מדעים ואזרחות, בבתי הספר הממומנים על ידי משלם המיסים הישראלי.

אמנם הכנסת קבעה שמימון המדינה יהא מוגבל ויעמוד רק על חלק מהמימון של בתי ספר רגילים, אבל אין בכך תמריץ שלילי מספיק להורים לשלוח את ילדיהם לחינוך זה, במיוחד מכיוון שהרשויות המקומיות יוכלו לתת עוד תקציבים לישיבות הקטנות.

החוק שעבר עומד בסתירה עקרונית לחובתה של המדינה להעניק לאזרחיה הצעירים, בני כל הקהילות והמגזרים, מסד משותף של כישורי חיים, ידע וערכים, בצד ההתחשבות באורחות חייהם הייחודיים. ואכן, מדינות דמוקרטיות מערביות אחרות, כגון ארה"ב, אנגליה ואוסטרליה, לא מוותרות על דרישת הליבה, אלא במקרים ספורים, חריגים ומצומצמים ביותר, אך אז אוסרות על מימון ציבורי של אותם מוסדות.

החוק מהווה שינוי משמעותי במצב המשפטי הנוהג, אשר חייב את כלל מוסדות החינוך הנתמכים על ידי המדינה ללמד לפחות חלק מתוכנית הליבה. מטרת החקיקה הייתה לסכל את פסיקתו העקרונית של בית המשפט העליון, אשר קבעה כי על פי הדין הקיים במדינה, על משרד החינוך לוודא קיום תוכנית הליבה בכלל מוסדות החינוך אשר מקבלים תקצוב ציבורי.

המשמעות של החוק החדש הינה מרחיקת לכת. כיום לומדים בחינוך החרדי כ-25% מהתלמידים במדינת ישראל ועל פי צפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעוד כחמש שנים ילמדו בו כ-30% מכלל התלמידים היהודים. לפיכך, תודות לחוק החדש, אחוזים נכבדים מאזרחי המדינה יסיימו את חוק לימודיהם בלא כל חשיפה לעקרונות המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל ול"כללי המשחק המשותפים", שקיומם הכרחי להתקיימותה של חברה כלשהי, ובלא כשורי חיים בסיסיים ההולמים חברה יצרנית ומודרנית. דבר זה מהווה פגיעה חמורה בחוסנה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל.

על עצם חקיקת החוק על ידי הכנסת אין להלין. תפקידה של הכנסת להכריע בשאלות חברתיות חשובות כמו הפטור מלימודי ליבה, ואם סברה הכנסת שהחוק הקיים במדינת ישראל אינו ראוי, מסמכותה לשנות אותו. אבל יש להצטער עמוקות על כך שחברי הכנסת אינם באמת מחוייבים להכרעות הערכיות והמעשיות הקשות המתחייבות מחקיקה שכזאת, אלא בחרו להעדר לחלוטין מישיבות ועדת החינוך אשר דנו בהצעת החוק. יצויין לטובה אבשלום וילן (מרצ) שהיה הח"כ הלא חרדי היחיד שטרח להשתתף בדיונים. רובם המכריע של חברי הכנסת בחרו להיעדר במכוון מההצבעה במליאה.

מתברר שאת חברי הכנסת של קדימה והעבודה לא מעניינת העובדה שבעוד 20 שנה, כשליש מהציבור הישראלי יהא חסר כישורי פרנסה בעולם המודרני, וחסר הבנה בסיסית של כללי המשטר הדמוקרטים. האם נשים יורשו עוד להיבחר לתפקידים ציבוריים? האם תממן המדינה אז יצירות תרבות ומחקר מדעי חופשי? ומה יהא העול הכלכלי שיוטל על כתפי הציבור שייאלץ לפרנס את כל אותן משפחות? כל אלו אינם מעניינם של חברי הכנסת.

יש לקוות שהציבור יבהיר לח"כים שהתחמקות מהצבעה כנגד הצעת חוק מזיקה כל כך הופכת אותם לאשמים בהפקרת גורלה של מדינת ישראל לעשרות שנים תמורת נזיד עדשים קואליציוני שיאזל ממילא בעוד שבועות או חודשים ספורים.

האפשרות היחידה לצמצם במקצת את הנזק החמור היא לחוקק במהרה חוק שיחייב את המדינה לממן השלמת בגרויות לכל בוגר ישיבה קטנה שיהא מעוניין להשלים את לימודיו הכללים. בכך תתאפשר הן "זכות היציאה" של בוגר מוסד חינוך ייחודי לחברה הכללית, ואופציה למי שנשאר בחברה החרדית להשתלב בחיי הכלכלה והעבודה בישראל.