מרצדס GLK - שטח והעיר הגדולה

פעם העניינים היו הרבה יותר פשוטים. רכב שטח היה גדול וחזק, והיה אוכל סלעים לארוחת בוקר. מתישהו בשנות ה-90 כשלכולם נמאס מהמיניוואן והסטיישן, רכבי השטח שינו את הדיאטה ובמקום לצרוך בוץ ומשעולים, עברו לתפריט דל קלוריות שכולל אספלט ומדרכות. והיום, כשמחירי הדלק בשמיים ולאף אחד אין כבר חשק לסחוב שני טונות של ברזל מנקר עיניים, אפילו רכב השטח היוקרתי עובר שינוי: הוא מתכווץ.

אל האופנה הזו, של רכבי כאילו-שטח-קומפקטיים, או בקצרה, "פנאי", מצטרפת מרצדס באיחור - אבל עם הרבה רעש. מסע יחסי הציבור של ה-GLK, רכב הפנאי הקומפקטי הראשון בתולדותיה, לא היה מבייש את מסע הבחירות של ברק אובמה לנשיאות, כולל השתתפות מתוקשרת היטב בסרט "סקס והעיר הגדולה". וכן, ממש במקרה הודלפו משם תמונותיו רגע לפני הקרנת הבכורה.

הפנאי שרצה להיות שטח

שלא כמו מרבית מתחריו, שמעדיפים עיצוב עגלגל-נעים שנראה לפעמים כמו סטיישן מוגבה, ה-GLK מגיע לזירה כשהוא עוטה מדי מלחמה: עיצוב חד, אגרסיבי, ובעיקר מזכיר את רכב הפנאי הגדול GL (ה-K היא אות ראשונה במילה "קצר" בגרמנית). אלא שבמרצדס לא מדברים אפילו לרגע על הקשר בין השניים, ומסבירים מייד כי ההשראה הייתה ה-G-וואגון המסוקס, רכב השטח האמיתי שמיוצר כבר כ-30 שנה. כן, בטח, וההשראה של דליה איציק היא אינדירה גנדי.

מרצדס GLK, גרסת ה"כביש"

בתא הנוסעים ממשיך הרושם המאוד-תכליתי. קווים ישרים, זוויות חדות, עיצוב מרובע ולא מתחנף יתר על המידה. לו יכל לדבר, כנראה שהיה אומר משהו כמו "למרות שאני מבוסס על המשפחתית C קלאס סטיישן, עם הנעה כפולה, אני בעצם רכב שטח אמיתי". זה המקום לציין כי בניגוד לניסיונות אחרים של תעשיית הרכב, כמו פולקסווגן טיגואן או ניסאן קאשקאי, כאן נדמה שהמאמץ ליצור עיצוב עם רושם אמיתי של שטח, הצליח.

קצת כביש

מסלול המבחן בהשקה, שנערכה בסביבת העיר דיסלדורף בגרמניה, היה קצר מדי, ומנע התרשמות מעמיקה. בכל זאת, הנה כמה מסקנות שבכל זאת אפשר היה להסיק מפגישה ראשונה עם ה-GLK: קודם כל, שמנוע ה-V6 בנפח 3.5 ליטר של מרצדס, מרשים מאוד. פעולתו חלקה, שפע של מומנט כבר מסל"ד נמוך, ותחת רגל ימין כבדה ניתן להפיק ממנו לא רק ביצועים טובים, אלא גם צליל נעים לאוזן.

גרסת הדיזל שהייתה זמינה עבור העיתונאים לפרק זמן מעט ארוך יותר, עונה לשם 320CDI, עם V6 בנפח 3.0 ליטר ומגדש-טורבו, הרשימה - בניגוד למקובל כיום בתעשיית הרכב - מעט פחות. שיהוי מודגש מדי ביציאה מהמקום, ושילוב פחות אידאלי עם תיבת ההילוכים (אוטומטית עם שבעה יחסי העברה, המוצעת בכל גרסאות ה-GLK) ומערכת העברת הכוח בהנעה הכפולה. בסך הכל, התחושה הייתה פחות יעילה וידידותית מהמקובל - גם אצל החברים משטוטגארט.

נוחות הנסיעה בשתי הגרסאות, עם חישוקי "19 (מוגזמים) או "20 (מוגזמים מאוד אך נאים), הייתה טובה בגרמניה. ואל תבקשו ממני להמר איך ירגיש ה-GLK על האספלט של מע"צ. ההימור גדול מדי והסיכונים ממשיים. מעבר לכך, רק נימוסי כביש נאותים: ריסון תנודות המרכב היה טוב יחסית לקטגוריה והייעוד, ההיגוי לעומת זאת היה חסר דיוק ותקשורת, ולטעמי גם קל מדי. תנוחת הנהיגה, בסיוע מושב חשמלי מתכוונן שבו צוידו כל מכוניות המבחן, הייתה טובה. מרחב המחייה בתא הנוסעים סביר לרכב במידות כאלה, גם עבור היושבים מאחור. האיכות בתא הנוסעים לא הייתה אחידה - למרות עיצוב נאה ורושם כללי טוב, חלק מהחומרים עשו רושם פלסטי, ומעט זול.

טיפונת שטח

כדי להדגיש שלא מדובר כאן ביפיוף כביש בלבד, וכי יכולת השטח קיימת בהחלט, הוזמנו העיתונאים לנהיגה במסלול עבירות מיוחד באורך של מספר קילומטרים. המסלול, שהותאם כמקובל במדויק ליכולתו של ה-GLK, היה מאתגר יחסית לממוצע, אם כי בכל זאת כדאי להתייחס אליו בספקנות. אחרי הכל, הוא תוכנן כך שיוכיח יכולת שטח, בלי לתקוע חלילה וחס את הרכב.

מה שניתן היה להתרשם ממנו, היה בעיקר מערכת הירידה במורד. זו תפקדה למשעי, עם אפשרות קלה לבחירת מהירות גלישה (בין ארבעה ל-18 קמ"ש), ופעולה שקטה ונעימה מהמקובל. בהדגמה ניתן היה להתרשם בעיקר כיצד השתכללו מערכות העזר האלקטרוניות של העת האחרונה. עם מהלך מתלים קצר יחסית, ה-GLK לא היה מוצא עצמו כלל בשטח שאינו אספלט סלול היטב. אלא שאין ספור עזרים אלקטרוניים ב"ערכת השטח", כמו מתג כיול לתיבת ההילוכים (לשמירה על הילוך נמוך), מערכת בקרת יציבות (לצמצום נעילת גלגלים במשטח חלקלק), מניעת גלישה לאחור וכיול חדות תגובת המצערת, הופכים את רכב הפנאי ללוחם שטח מיומן. בערך.

מרצדס GLK, גרסת ה"שטח"

מוטב מאוחר

יש מקרים שבהם להגיע מאוחר למסיבה, זה דווקא יתרון. נדמה כי במרצדס למדו מכמה משגים שעשו יצרניות אחרות עם רכבי פנאי, בעיקר בכל הנוגע לאותו רושם חמקמק של שטח. ה-GLK מצליח להרגיש בכל זאת כמו רכב שלא מפחד מלכלוך, בוץ ובולדרים, גם אם בסופו של דבר מדובר בלא הרבה יותר ממכונית פרטית שעברה סדנת אימונים מקיפה.

ולמרות שמרבית הלקוחות ככל הנראה לא יקחו אותו לעולם לשטח, מעבר לשביל קק"ל מהודק, "להרגיש עם" זה חלק משמעותי מחוויית הרכישה של מרבית קוני רכבי הפנאי והשטח המודרניים. מבחינה זו לפחות, אפשר לסמן הצלחה. כמה אנשים ישמחו לשלם "החל מ-400 אלף" עבור הגרסה הבסיסית? במונחים של כלל שוק הרכב הישראלי, לא הרבה. בקטגוריה של "תהיה לי מרצדס ויהי מה, ואם אפשר גם כזו שתרד לשטח ולא תראה כמו ה-ML הוותיק"? לא מעט.

הכתב היה אורח חברת מרצדס