לא כזה WOW

קצת לפני עשור החליטה הנהלת מלונות ישרוטל באילת שעם כל הכבוד למופעי הבריכה של צוותי הבידור, הגיע הזמן להוסיף לעיר קצת אבק כוכבים ולהציע אטרקציות בידוריות נוספות. טרום ימי עיר המלכים ואולמות קולנוע עם מסכי 3D ואיימקס, כשכל מה שהיה מסביב הוא בעיקר חול וחול של הפקות שמנסות נואשות לחקות את מופעי הערב בקלאב-מד, התקבלה החלטה לא לחסוך באמצעים ולהקים לאלתר אולם תיאטרון שיארח הפקות ריביו מושקעות סטייל וגאס עם אמני קרקס מכל האולם. אמרו ויצרו את WOW, הפקה ססגונית שתביא בכל עונה תיירותית את הדבר החם הבא בתחום אמנויות הקרקס.

למרות ההשקעה צריך להודות שקצת פחות וואו (צילומים: גדי דגון)

לא קל להמציא את עצמך בכל שנה מחדש ובכל זאת, מופעי WOW שנרקחו בקפידה על ידי צוות טבת הפקות ובראשם חנוך רוזן, הצליחו לעשות את זה במשך שבע השנים מאז פתח התיאטרון את שעריו. בחירות משובחות של אמנים ונאמברים, קווי עלילה משעשעים, חילופי תלבושות מרהיבות וכוריאוגרפיה עשירה של הרקדן דימה מנוחין, עשו את העבודה והשכיחו מהיושבים באולם לשעתיים קלילות ובלתי מחייבות בעליל את היומיום שבחוץ ואפילו את החום. 

דואו Ogor. צמד שרירנים

הפקות מסחריות הן בדרך כלל לא לחם חוקה של ביקורת מופעים ובכל זאת, בעיר תיירות כמו אילת שאמורה היתה לשקוק אירועים אטרקטיביים, ייחודם ויחידותם של מופעי WOW הופכים את ההתייחסות אליהם למתבקשת.

מעופפים חסרי מעוף

גם השנה הכניסה לאולם נראתה מבטיחה. אמני המופע קיבלו את פניהם של הבאים בתלבושות ססגוניות ובחיוכים רחבים. חושך. מסך. המופע מתחיל. קו העלילה חביב על פניו. בחור צעיר, שלומפר שנראה כמו כלומניק, חולם להיכנס לעולם השעשועים. פעם אחרי פעם הוא נזרק מכל המדרגות של אולם התיאטרון על ידי שומר הסף המסוגנן. מפעם לפעם הוא מצליח להציץ אל המתרחש על הבמה וחולם שאולי יום אחד גם הוא יהיה שם.

פנימה והחוצה זו הנוסחה הסכמטית הפשוטה שרקח הבמאי: קטעי חלומות מעולם הבמה וקצת ריאליטי צ'ק מבחוץ. איכשהו זה לא עובד. להצחיק זו עבודה רצינית ולאנטון וויקטור פרנק, צמד הקומיקאים שאמור היה לנפק את קטעי המעבר, פשוט אין את זה.

רקדניות ארוכות רגליים וצוואר מכל הצבעים מטופפות על הבמה בעקבים גבוהים ועם הרבה נוצות מונחות על ידי רקדנים בטוקסידו. אין ספק שבכל מה שקשור למחול במופעי WOW, להקת הבית בהנהגתו של מנוחין יודעת את העבודה. הם נראים טוב, רוקדים טוב והכל בקלילות שנשלפת מהשרוול.

הדואו המעופף Flight Of Passion

במופעי ריביו מורכבים, שבהם הבמה משתנה וחילופי התלבושות מהירים, צריך למצוא פתרונות של קסם שיאפשרו לשרוף את הזמן מבלי שישימו לב. פלייבק של דיווה שחורה חנוטה בשמלה צהובה היה אמור לעשות בדיוק את זה, רק שלמען האמת ב-2008 תזמורת בצורת היא אופציה מיושנת וחסרת מעוף.

מיד אחריה עולים לבמה דואו Ogor צמד שרירנים שמצליח לייצר זוויות בלתי אפשריות, הכל בשליטה מרשימה בשרירי הגוף. קצת ארוך מדי, קצת דרמטי מדי ובכל זאת מרשים. מרבית הנאמברים במופע די מאכזבים, רחוקים מלהפתיע, מיושנים ונטולי גלאם שהוא חלק בלתי נפרד מהז'אנר.

מי שהופכים את WOW7 לראוי הם הדואו המעופף Flight Of Passion שנחתו באילת היישר מקרקס השמש ומביאים איתם נאמבר חלום רומנטי, חושני, אסתטי ומפתיע. מטרים ספורים מעל רצפת הבמה מסתחררת לה האקרובטית הגבעולית המעופפת, כשהדבר היחיד שמחזיק אותה באוויר הוא פיסת בד שסגורה בין שיניו של בן זוגה. באופן בלתי נשלט מצליחים השניים לחלץ מהצופים באולם סופסוף את ה"וואו!" הנכסף.

זוג האקרובטים הסיניים

גם זוג האקרובטים הסיניים שמלהטטים תוך שמירה על שיווי משקל מרשים מציעים נאמבר מצוין, גם אם לא מאוד חדשני. הם מלאי חן, דינמיים ומנפקים את הסחורה שקוראת תיגר על כוח הכבידה. מלאת חן לא פחות היא שלישיית הגנגסטרים "The Chicagos", שמחזירה את הקהל לשנות השלושים באמריקה. מגדלים אנושיים שמתפרקים על הבמה, גמישות, כוח והרבה הומור אמיתי לשם שינוי.

WOW ימשיך להביא קהל לאולם התיאטרון של ישרוטל, אך עם זאת נדמה שהפעם מישהו שחרר קצת את הרסן. למרות שאי אפשר לומר שמדובר בהפקה לא מושקעת, הבחירות האמנותיות טריוויאליות, סיפור העלילה סתמי ומי שאמור לסחוב אותו על הגב די מאכזב. תוצאה סופית: קצת פחות וואו!