מייקל ג'ונסון - הברווזון המעוטר
שיאן העולם ב-200 ו-400 מ' זכור בעיקר בזכות סגנון הריצה הייחודי שהקנה לו שליטה בלעדית במסלול במשך שנים. הריצה הבלתי נשכחת באטלנטה 96', הנאמנות הטוטאלית למאמן וטיפוח היורש - סיפורה של אגדה אמריקאית
שם אחד, זה של מייקל ג'ונסון, שעדיין מחזיק בשיאים העולמיים ל-200 ו-400 מטר, אף פעם לא עלה בשיחות מסוג זה. לפחות למיטב זיכרוני.
בפעם היחידה בה מצא את עצמו ג'ונסון מעורב בפרשיה מסוג זה, הוא התנדב להחזיר את המדליה בה זכה בסידני 2000 במירוץ ל-400X4, אחרי שאחד מחבריו לנבחרת ארה"ב, אנטוניו פטיגרו, הודה כי נטל חומרים ממריצים בין 1997 ל-2001. אגב, גם שלושת החברים האחרים באותה נבחרת, קלווין ואלווין הריסון וג'רום יאנג, ריצו עונש השעיה בעקבות אותה סיבה.
"ידיעות על אתלטים שהשתמשו בסמים כבר הפסיקו להפתיע אותי בגלל הריבוי שלהן, אבל פה מדובר בסיפור שונה לחלוטין. החשבתי אותו כחבר ואני מאוכזב ממנו ומענף האתלטיקה בצורה קשה", כתב ג'ונסון טור המנמק את החלטתו להחזיר את המדליה, ביוני 2008.
ג'ונסון דואב, בעוד אחת מהפעמים בהן חוסר המזל הרים את ראשו (רויטרס)
ג'ונסון, ששיאיו עדיין בלתי נתפשים ונראים רחוקים משבירה, זכור בעיקר בגלל סגנון הריצה הייחודי שלו, שזכה לכינוי 'ריצת הברווז'. ג'ונסון גמע את המסלול כשגבו מקומר מעט לאחור, תוך שהוא שומר על צעדים קצרים במיוחד. הוא נגד את הדעה הרווחת לפיה הרמת ברך גבוהה היא חלק הכרחי להגעה למהירות מקסימלית.
מלבד סגנון הריצה הייחודי שלו, בלט ג'ונסון בגלל סיבה נוספת - הנאמנות למאמנו קלייד הארט. לאורך כל הקריירה שלו התאמן אצל מי שהדריך אותו באוניברסיטת ביילור. "אני מבין עכשיו שבחירתי בקלייד בגלל המוניטין שלו כאיש כנה וישר, עזרה להגן עליי מהצדדים המכוערים של הספורט. בארבע שנותיי באוניברסיטה ו-11 שנותיי כמקצוען לא פנו אליי ולו פעם אחת בהאשמה על שימוש בסמים", כתב על האיש שהלך איתו לאורך כל הדרך. "לא לכולם היה מזל להתאמן אצל אדם בעל מוניטין מבוסס, מצפון ומוסר רב".
גם לאחר פרישתו של ג'ונסון, לא נפרדו דרכיהם של השניים. מלבד היותו יועץ לאתלטים של ביילור, ג'ונסון והארט שיתפו פעולה בניהול הקריירה של ג'רמי וורינר, האלוף האולימפי והעולמי ב-400 מטר, שלמד גם הוא באוניברסיטה. בעוד הארט עשה את מה שהוא יודע הכי טוב - לאמן, ג'ונסון משמש עד היום כסוכנו של וורינר. בשנה האחרונה עבר וורינר להתאמן אצל מייקל פורד, עוזר המאמן של ביילור, מה שהצית אינספור ספקולציות לגבי הסיבה מאחורי העניין.
"ברור שזה מצב מוזר עבורי מאחר ואני קרוב לשניהם", אמר ג'ונסון לאחר ההחלטה התמוהה של וורינר, שגרמה לעירעור מעמדו כאיש אותו צריך לנצח בבייג'ינג ב-400 מ'. "שניהם היו מספיקים נבונים כדי להשאיר אותי מחוץ לעניין. אם הוא היה עושה את זה בתחילת הקריירה לא הייתי מאמין בו, אבל הוא התקדם כל כך מאז החל. אני מאמין בו", הוסיף על הלקוח שלו ומי שמנסה לשבור את שיאו (43.18 שניות).
ג'ונסון, שגדל בדאלאס והיה הצעיר מבין חמישה אחים, חתום על אינספור הישגים מלבד אותם שני שיאי עולם אישיים. יחד עם ארבעת חבריו המסוממים הוא מחזיק בשיא ב-4X400 מ'. הוא האתלט הראשון שהיה בראשות הדירוג העולמי גם ב-200 וגם ב-400 מטר והגבר הראשון שזכה בדאבל אולימפי (זהב בשני המרחקים באותה אולימפיאדה). 11 מ-50 התוצאות הטובות בהיסטוריה ב-200 ו-24 מה-50 ב-400 מ' שייכות לו.
ב-2000 נבחרה הריצה הבלתי נשכחת שלו באטלנטה 96', אז קבע את השיא המדהים ב-200 מ' (19.32 שנ'), על ידי היכל התהילה של האתלטיקה האמריקנית לרגע הגדול ביותר של הענף ב-25 השנים האחרונות. ארבע שנים מאוחר יותר גם ג'ונסון האדם זכה להכרה ונבחר בעצמו להיכל התהילה.
חוגג עוד שיא עולם, הפעם ב-400 מטר (גטי אימג'ס)
למרות הנטייה לחשוב כי ג'ונסון שלט שנים ארוכות ב-200 מ', את מירב המדליות שלו אסף דווקא במרחק הכפול. ב-200 זכה בזהב אולימפי אחד, זכר לאותה ריצה מדהימה מול הקהל הביתי בג'ורג'יה. אליו יש לצרף עוד שתיים מאליפות העולם. נכון, שלוש מדליות זהב זה לא דבר שהולך ברגל, אבל כשמשווים לכמות שאסף ג'ונסון במקצה הארוך יותר מבינים את ההבדל - פעמיים זהב אולימפי ועוד ארבע מדליות מאליפויות העולם.
מדוע לא זכה ג'ונסון ביותר מדליות ב-200 מ'? התשובה לשאלה זו היא בעיקר חוסר מזל. פעם זה היה קילקול קיבה שחטף שבועיים לפני ברצלונה 1992 (סיים שישי בחצי הגמר ונכשל בהעפלה לגמר), פעם מכת פציעות שהגבילה אותו להתחרות רק ב-400 מ' באליפות העולם של 99', ופעם זאת היתה פציעה בגמר המבחנים האמריקנים לסידני 2000 (קרב ראש בראש לו ציפו כולם מול מוריס גרין, אלוף העולם ב-100 ו-200 באותה תקופה).
מאז פרישתו של ג'ונסון מחפשת האתלטיקה העולמית את מלך המסלול החדש. כתרים נקשרו לראשיהם של אצנים רבים, אבל כולם איכזבו משלל סיבות שונות. אף אחד לא הצליח לשלוט במקצה שלו ללא עוררין, ובטח שלא בשני מקצים שונים. גם השילוב של רץ דומיננטי ל-200 ו-400 לא נראה מאז סידני 2000.
מי שהחל לקרוא תיגר על שיאיו של ג'ונסון הוא לא אחר מהבוס שלו, וורינר הצעיר (24), שמתמחה ב-400 אך החל להתמקד בתוכנית אימונים כדי להתחרות גם ב-200. כמו ג'ונסון, גם הוא מחזיק בסגנון ריצה ייחודי ולא רגיל. מי יודע, אולי עוד כמה ימים בבייג'ינג נראה אותו מתחיל למחוק את שיאיו של סוכנו. המשימה הראשונה: השיא העולמי ב-400.
