למה לא לאהוב רק אחת? למה לחפש בחוץ?
אני לא טיפוס שמתגרש. ובעצם, לדעתי גם אתם לא. אני רוצה שנבחר באהבה. שנבחר במשפחה, ומבקש שתבחרו גם אתם. אני מוכן לצאת בקמפיין עם צוות משרדי. קמפיין למען האהבה
אני אולי זכיתי במעט, כיוון שאינני צופה טלוויזיה סדרתי, אבל מכל מקום יורים עלינו והכל מתמלא ומציף אותנו במידע שבא ואומר "תרצח את האהבה שלך, אזרח יקר, על מה שקרוי חילול כבוד האהבה".
למה לא לחזור לאהבה? למה לא לאהוב את האחת? למה לחפש בחוץ?
אני נשוי ליפה שלי כבר שנים, והיא עורכת דין לענייני משפחה. לא סתם עורכת דין של ליטגציות ורוע, אלא עורכת דין שמחפשת להשכין שלום ולחבר בין איש לאשתו. לא ממש הולך לה, כיוון שהתיקים שהיא אמונה עליהם במשרדה לא מותירים מקום להגנה שדורש/ת הלקוח/ה שלה.
"אתה לא תעשה לי את זה", היא אומרת לעיתים בקול חנוק.
"מה הפעם?" אני שואל.
כל אחד רוצה שהילדים יישארו אצל השני
תיק נוראי של גרשון נ' גרשון על זוג שרב איפה יישארו הילדים. הוא רוצה שהילדים יישארו אצלה והיא רוצה שהם יישארו אצלו. אני חוזר - היא רוצה אצלו והוא רוצה אצלה. אני חוזר - היא רוצה חופשששש והוא רוצה חופשששש. מהילדים שלהם. שבמקרה הזה הם בעיניהם נוזל שהתהווה בתוך ביצית והפך ליצור חי ונושם עם צרכים וזה לא מתאים להם יותר, כי הם זוג בשנות ה-40 והם רוצים חופש.
אתם קולטים את זה? זה קורה פה, בעולמנו המערבי כל כך, מלא ההומניות והנתינה ההדדית.
אני לא מתייאש ולא מתכוון לה לענות לה על השאלה שלה, מפני שאני לא טיפוס שמתגרש. ולדעתי, בעצם גם אתם לא, קוראיי הסובלים. אני רוצה שנבחר באהבה. שנבחר במשפחה, ומבקש מכם שתבחרו גם אתם.
אני מוכן לצאת בקמפיין עם צוות משרדי היקר למען האהבה.
הפלנר יכין תוכנית כללית, עם שורת אסטרטגיה שתבשר לאחר מחקר מעמיק: "מחזירים אהבה ליושנה". נכין פתקים אדומים מלאי שושן ונחלק ליפסטיקים בצמתים לכל גבר נשוי. הקופרייטרים יכתבו מכתבי אהבה לפי בחירה, והמעצבים הגרפיים יעצבו הזמנות לחתונה לכל נשוי. ניקח פרזנטור, אולי את שלמה ארצי, שיאמר למצלמה: "תתחתני איתי שוב..."
נקנה פסקול שיעלה לנו ים של זכויות יוצרים עם מילות השיר הקסום של עוזי חיטמן:
"אחרי שסיימנו את מה שהתחלנו
עכשיו התור לאהבה
אחרי שקיימנו את מה שהבטחנו
עכשיו התור לאהבה
אז בואי כי יש לנו עוד זמן
בואי ונמשיך מכאן
מהמקום שבו עצרנו
כי למה בעצם נוצרנו אדם וחווה
עכשיו התור לאהבה".
והרייטינג יעלה, והפרסומות יציפו את האינטרנט ואת הטלוויזיה, ואהבה תפרח, ויהיה סאונד של הפיה לילי ברקע.
אני מתנצל על הנאיביות האוקסימורונית הזו. אבל אם לסכם את דעתי הלא קובעת, אני בוחר בכל זאת באהבה.
גברים יקרים, אחיי לנשק ולתחמושת האוזלת בארסנל האהבה!
בואו ניקח אותה לבית קפה לפחות פעם בשבוע.
ננתק את הנייד. נזמין מיץ גדול עם שתי קשיות, אחת לה ואחת לה.
נשתגע על ארוחה עתירת אהבה ולא נעיר לה על הקלוריות.
נאהב אותה. נחמיא לה. נחמיא לה כבר אמרתי?
נברך אותה ברכה שלמה על יופיה, על חיוכה שעושה לך את הבוקר.
נברך את אלוהינו על פתנו שבסלנו ואנחנו לא מחפשים בסלסילות של אחרים.
ואם התינוק יבכה בעגלה, נקום ונרים אותו, כדי שהיא תוכל לשתות את הקפה בשקט.
אני מוכן לצאת בקמפיין יחד איכם. מי רוצה להיות הביצועיסט או הטוקבקיסט שיביא לנו טיפים נוספים?
נצא לפרסומות וכבר חוזרים. לאהבה.
האימייל של עוזי בטיש
