עושים את זה נכון: כך תדברו עם הילדים על מין

כשנכנסתי לחדר מצאתי את יהלי שוכב על הבטן, תחתוניו מופשלים עד מתחת לברכיים ומעליו רוכן גל. נשמתי עמוק ושאלתי בקול הדיפלומטי ביותר שהצלחתי לגייס "מה אתם עושים?" 

"גל בודק אותי", מיהרה התשובה להגיע, "וזה לא נעים לי".

"אתם מכניסים פנימה דברים?" שאלתי בטון קצת יותר גבוה.

"לא", ענה גל בביטחון ענייני, "אני רק בודק משהו".

לפני 50 שנה, ברוב המשפחות הסטנדרטיות היה מאורע כזה יכול להפוך לסצנה דרמטית בסגנון "אוי ואבוי לכם, סוטים", אבל היום כל שנשאר לנו ההורים הוא להריץ בראש את המשפט הפסיכולוגיקלי קורקט האחרון ששמענו ולנסות לחזור עליו.

לפני שנהפוך לתוכים של יועצים מפינות הורות בטלוויזיה, אולי כדאי לחשוב רגע איך באמת אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו. כי העניין עם ילדים הוא שבזמן גידולם אנחנו בו זמנית מקפלים כביסה, מדברים בטלפון ועוזרים לאחיהם בשיעורי הבית, כך שדווקא השאלות המביכות ביותר והמצבים המופרכים ביותר תופסים אותנו לא מרוכזים. ומי שאוננות מול הטלוויזיה מביכה אותו – עלול למצוא את עצמו זורק משהו ספונטני שהוא עלול להתחרט עליו.

לכן אין ברירה, מוכרחים להתכונן, כי גידול ילד בריא מינית בעידן הנוכחי מצריך הרבה מאוד תבונה, שיקול דעת ומוכנות רגשית. אחת הדרכים להכין שיעורי בית היא לקרוא את הדברים הבאים.

המין הסקרן

"השאלה החשובה ביותר שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא אילו חומרים אנחנו רוצים לשים בעוגה שהיא הילדים שלנו", מסבירה איה תורן, מדריכה לחיים יצירתיים. "להכיר את עצמנו, את הדברים שמביכים אותנו, מה חשוב לנו. צריך לשים רגע בצד את האיסורים החברתיים ולחשוב 'אני'. מה אני חושב באמת על אוננות, על מין, על הנאות הגוף. לזכור איך התייחסו אלינו ההורים שלנו ברגעים שבהם שאלנו אותם איך באים ילדים לעולם, כשראו אותנו נוגעים בעצמנו או מתערטלים בפומבי, ומנגד לתהות מה היה אפשר לעשות אחרת. איך הייתי רוצה שיכינו אותי לחיים האלה, אילו חיזוקים אני הייתי רוצה לקבל, מה עברתי שאני יכול לחסוך מהילד שלי – ולמצוא נתיב. נתיב אישי־משפחתי חדש שאותו יהיה אפשר להנחיל לילדים שלנו".

עד שהגיעו ילדינו לעולם, הייתה המיניות שלנו מורכבת מהמסורת שממנה הגענו, מהניסיון המיני שלנו ומהאירועים שנצרבו בנו על־ידי ההורים שלנו ובני זוג מתחלפים. מעולם לא עצרנו לתהות מה אנחנו באמת חושבים באופן כללי על הנושא ומה הירושה שאנחנו רוצים להנחיל לדורות הבאים. אבל עכשיו, כמו בהרבה נושאים אחרים, הילדים שלנו לא מאפשרים לנו לעקוף את הנושא באלגנטיות. מגיל צעיר מאוד הם נהנים לענג את עצמם, לגעת באיברינו המוצנעים ולשאול שאלות מביכות שעליהן אין לנו תמיד תשובות מוכנות. בגיל הינקות כל העניין נראה משעשע על גבול החמוד, אבל מגיל שנתיים המבטים הסקרניים שלהם גורמים לנו להתכווץ ביחס למחשבות העולות בהם כשהם מתבוננים באבא מתקלח.

"מאחורי המין עומדים מגע, למידה וסקרנות", מזכיר גיל ונטורה, פסיכולוג ומאמן חשיבה יצירתית, "והמין של הילדים הוא לא המין שלנו". אנחנו כבר נדפקנו כשמאחורינו עשרות שנים של התניות חברתיות, אבל ילד בן שנתיים לא רואה בבולבול של אבא איבר מין, אלא חלק נוסף ומסקרן בגופו. ילד שרוצה לגעת באיבר המין של ההורה הוא סקרן. מבוגר שרק חושב על לגעת באיבר מין של אדם אחר שאינו בן זוגו הוא סוטה. לכן, כשילד מתנהג בצורה מביכה בעינינו, הדבר הראשון שיש לזכור הוא שמה שאצלנו מתקשר למין ולמיניות אצל הילד הוא סקרנות נטו".

בין תהייה לאשמה

לצערנו, בעולם המבוגרים כל העיסוק בגוף קשור ברגשות אשם. אנחנו לא אוהבים את הגוף שלנו, קשה לנו עם אוכל, קשה לנו עם מגע. כל מה שהתקלקל אצלנו ועדיין חי אצל הילדים נדמה לנו כנגוע בקושי שלנו. אבל הילדים לא רואים את העיסוק בגוף כמורכב. מבחינתם מדובר במתנה הנפלאה ביותר: איברים שמרגישים טעם, חווים מגע וגורמים לעונג גדול חבויים אצלם בגוף. מה יותר טבעי והגיוני מאשר לבדוק את המכונה הנפלאה הזאת?

לכן חשוב לדעת איך לדבר עם הילדים ואיך ללמד אותם גבולות בלי לטעת בהם רגשות אשם. רוב ההורים יודו בינם ובין עצמם שהם מגיבים בצורה שונה כשהמעשים של הילדים נעשים בבית מולם וכשמבוגר זר נוכח. לפעמים אנחנו רוצים להוכיח לאחר שאנחנו הורים טובים יותר, לפעמים אנחנו מנסים לרצות אותו ולחנך טוב יותר את הילדים כשהוא שם ולפעמים אנחנו סתם דופקים חשבון. על חשבון הילדים.

בנושא המיניות כדאי לנו לשאול את עצמנו טוב־טוב מה מפריע לנו ברמה האישית ומה מפריע לנו ברמה החברתית. עם אילו התנהגויות אנחנו יכולים לחיות בדל"ת אמותינו ועם אילו לא, ואת הגבולות האלה להנחיל לילדים. חשוב לברר עם עצמנו

 למה אנחנו שמים את הגבול: האם זה משום שככה חינכו אותנו, שככה נהוג, או כי העניין באמת מפריע לנו. חשוב גם להבהיר לילדים אילו התנהגויות מקובלות עלינו כשרק בני המשפחה בבית ואילו שינויים אנחנו עושים בנוכחות זרים. לרוץ עירומים זה נחמד ונעים, אבל כשבאים אורחים זה עלול להביך.

זה הזמן לחשוב על הקונספט שלכם והמחשבה תמיד צריכה להיות: מה הייתם רוצים שיגידו לכם. איך הייתם רוצים שיטפלו בזה מולכם. איך הוריכם הגיבו. האם יש דרך מוצלחת יותר להגיד את זה. הכי חשוב זה לזכור את הילדות שלכם, ולהתבונן בבגרות ממקום של תהייה: איך אתם יכולים לעשות את זה אחרת - יצירתי יותר, קל יותר, פשוט יותר.

אבל גם אחרי שחשבתם על הכל, ברור שהילדים שלכם ידאגו לגרום לכם למבוכה ולתגובות מאוד לא שקולות. הרי אין גבול ליצירתיות. וכמו שכבר הוזכר, הורים הם בסך הכל אנשים ועלולים להגיב בצורה מאוד לא דיפלומטית. לכן, גם אם נזפתם בילד ואתם חשים לא בנוח בדיעבד - הסירו אשמה מלבכם. אשמה היא דלק איום ונורא לאורך זמן. המין, עם כל הכבוד לו, הוא רק חלק אחד מתוך אלף המרכיבים של נפש בריאה.

משחקים אסורים

רגע לפני שננסה לעזור במקרים ספציפיים, חשוב להזכיר שהאמת הפרטית שלכם היא הכי נכונה. לא מדקלמים טקסט שקראתם בעיתון ובטח שלא את אמא שלכם, כי הילד לעולם מרגיש אם פיכם ולבכם שווים. מביך לכם? מותר להגיד שמביך. מעדיפים לדבר על זה אחר כך? מצוין.

לרוב, ההמלצה הגורפת היא שכשאנחנו נתקלים בילדינו באמצע אקט מביך, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לנשום לבטן ולהשעות את התגובה. יש שיגידו אפילו לתת לו פרטיות וללכת לחדר אחר - שם אפשר לחשוב על דרך התגובה הנכונה ועל הזמן המתאים ביותר. לרוב, תגובה אינסטינקטיבית רק תסבך אותנו. כדי להימנע מטעויות, ממילים או ממעשים שייצרבו בתודעה המינית של הילד לנצח, כדאי פשוט ללכת הצדה כתגובה מיידית.

בחרתם להגיב כרגע? מצוין, אבל נסו לבחור בטון השפוי ביותר שאתם יכולים לגייס, גם אם מדובר במילים חמורות. הדגש הוא על הטון הרגוע, כי הילד קולט ווליום. במילים אחרות: לא משנה מה תגידו, נסו לכוון את הסקאלה לווליום נמוך.

מובן שאם נתקלתם בהתנהגות שהיא טאבו מבחינתכם (למשל, כשילדכם פוגע בילד אחר) חשוב להפסיק את ההתנהגות בצורה חד־משמעית. עם כל הכבוד לסקרנות המינית של הילד, חשוב לסמן גבול ולקטוע את ההתנהגות מיידית. גם אם מדובר בהרמת קול - אל דאגה. אם תחושת הבטן שלכם מבהירה לכם שכך צריך לנהוג כרגע, לכו עם זה.

גבולות העונג

בגיל צעיר גילוי הגוף אינסטינקטיבי מאוד. ילדים מגלים את המקומות שגורמים להם עונג. הם מוצצים אצבעות, מתפלשים בבוץ, נמרחים באוכל ומתגלגלים על הדשא. את רוב ההתנהגויות האלה אנחנו מקבלים באהבה כחלק מהנאות הילדות. אבל כשהילד נוגע באיבר המין שלו, המבוגרים חשים מבוכה גדולה שמבחינתם חייבת להיפסק על־ידי הפסקת ההתנהגות של הפעוט.

"אין פסול באוננות", פוסקת תורן. "למה זה בסדר שילד ימצוץ את האצבע? למה זה בסדר שתינוק ימולל את האוזן של אמא שלו? אלה כולם מקומות מרגיעים של נעימות. לכן, כשאני ראיתי את ילדיי מענגים את עצמם פשוט הלכתי. כשהם לא היו במקום הזה ניהלנו שיחות על אינטימיות. הגדרנו מהם הדברים שאתה עושה עם עצמך ושראוי להיות בהם לבד, כך שנוכל להיות מעונגים לחלוטין ולא עסוקים במבטים של אחרים".

אבל עם כל הכבוד לטבע ולגילוי העצמי, וגם אם אנחנו למדנו לחיות עם העניין בשלום, יש מצבים, בעיקר כשחברים באים לבקר, שבהם באמת נהיה לא נעים. מה עושים? הטקסט הקלאסי, בעיקר אם התכוננתם, הוא משהו דיפלומטי בסגנון "מתוק, כדאי שכל אחד יעשה את זה לבד", או "זה נעים, אבל לא עושים את זה ליד אנשים".

אבני הבניין של המיניות

בגיל 4־5 הילדים ממצים את בדיקת הגוף שלהם ומתחילים לברר מה יש לאחרים. לנו זה נראה כמו סצנות לסביות, סאדו־מאזו או סתם גילוי עריות, אבל בשבילם מדובר בהמשך טבעי למשחק שיתגלגל משם בטבעיות הלאה.

כשהתייעצתי עם תורן בנוגע למצב שבו פתחתי את הכתבה, היא חזרה על הרעיון שלפיו מומלץ לצאת מהחדר ולתת לשניים את הפרטיות שלה הם זקוקים. כשתהיתי מה בנוגע לתגובה מיידית בנוגע להחדרת קוביות לגו לרקטום, היא הבהירה על

 חשיבות השיחה שעניינה גופו של האחר. "מומלץ לשבת עם הילד לשיחה ולהזכיר לו איך מצד אחד הגוף שלו הוא מקור לעונג, אבל שמצד שני חשוב לזכור לא לאפשר לאף אחד לגעת בו בצורה שאינה נעימה לו", היא מסבירה. "חשוב מאוד להשתמש במילים עדינות, כי כשאנחנו במבוכה צצות להן אותן מילים דרמטיות כמו 'תחת', 'תקע', 'זין' וכו'. חשוב לדבר בעדינות ולא להפוך את הנושא לאסור אלא רק להזכיר שאפשר לבחור באיזו דרך ללכת, ולזכור גם לא לנצל חולשה פיזית של מישהו אחר. חשוב להזכיר שאותם מקומות אינטימיים הם רגישים וניתנים לפציעה או לזיהום, אבל בכל זאת לשמור על טון רגוע. לעולם לא לתת לילד תחושה שהוא חטא, שהוא אשם, אלא לתת מקום לנאיביות הילדותית ולצורך שלהם להתנסות ולחוות את עצמם".

דילמה רטובה

המקלחת המשותפת היא זמן של איכות, מגע ואינטימיות, אבל לפעמים הילד מגיע לגיל שבו לא תרצו שהוא יסבן לכם את הגב. "אם הבקשה למקלחת משותפת יוצרת אי נוחות גדולה, מובן שמותר לסרב", מחזק ונטורה. "אבל אם מדובר באי נוחות קלה, כדאי ללכת עם הילד. כי מה שהוא באמת מבקש כאן זה נוכחות מלאה ומגע. חשוב לזכור שוב שהפרשנות המינית למצב היא של ההורה, ומבחינת הילד הבקשה היא בסך הכל לנוכחות מלאה ולמגע שלם".

יש שהאמבטיה והפתיחות המינית שלהם גדולות מספיק כדי לעשות אמבטיה משותפת גם עם ילדים בגיל ההתבגרות, ומבחינתם מדובר בזמן של אינטימיות איכותית עם הילד. עם זאת, עם כל הכבוד לצרכים של הילדים, מול כל בקשה שמעלה בנו אי נעימות, לגיטימי להגיב ב"זה מביך אותי". חשוב שגם אתם תדעו לשים גבולות במקום שבו אתם זקוקים להם. ובעצם, על־ידי הסירוב הלגיטימי תלמדו גם אותם שמירה על פרטיות.

ילד נכנס, ילד יוצא

מי לא חשש שהילדים יפתיעו אותו באמצע האקט? יש כאלה שרק החשש משמש להם אמצעי מניעה מצוין, ויש כאלה שבאמת נאלצו להתמודד עם המצב. מעבר לסוגיה אם לנעול או לא לנעול את הדלת, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם העניין היא להפסיק את האקט, להוציא את הילד בשלווה ולסגור את הדלת. מה שחשוב הוא לתמלל בשבילו את מה שראה ושמע בסגנון "אמא ואבא עכשיו ביחד ולא מפריעים עליהם". "הדבר החשוב", מסביר ונטורה, "הוא שהילד ישמע מילות הסבר שנותנות משמעות למה שקרה. מצב שאינו מתומלל מכניס ללחץ. הדיבור נותן תווית למה שקרה. בשורה התחתונה, מה שחשוב הוא שהילד חווה הורים אוהבים שדואגים לו".

נשיקת פרידה

גם בשעה 15:00 אפשר למצוא זוגות מתאהבים בסדרות בערוץ הילדים או אפילו באנימציה היפנית. הם אולי לא מתאחדים בשידור חי, אבל מי רוצה שבתו בת השש תתנשק עם החבר שלה?

לכן מותר ורצוי לשים לב במה הילדים צופים. כשהם כבר בגיל שהם יודעים לזפזפ הלאה מערוץ "הופ" בעצמם, כדאי לפקוח עין ולשים גבולות. מותר ורצוי לכבות את המסך כשהתכנים בתוכנית אינם הולמים לדעתכם. נכון שלרובנו מדובר בבייבי סיטר מצוין, אבל חשוב לנפוש קצת לצד הילדים ולהתבונן במרקע.

עם זאת, אם הילד הפתיע אתכם בשאלה שברור לכם שהיא קשורה לעולם המוזר שהוא קולט במרקע - חשוב להקשיב לו. לפני שתשלפו את התשובה הטובה ביותר, שווה לברר "למה אתה שואל?" חשיבה של ילד היא לא חשיבה של מבוגר, כך שלפעמים שאלה פילוסופית על איך באים דובים לעולם היא בסך הכל תהייה איפה משיגים דובון ורוד נוסף לאוסף.