שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עד עולם אחכה
    "עולם חדש ומופלא" של אלדוס האקסלי יוצא בהוצאה מחודשת בעברית, ובמובנים רבים הוא רלבנטי היום כפי שהיה ב-1932. האקסלי הראה שאנחנו לא יכולים להתקדם טכנולוגית מבלי לאבד את האנושיות, אבל אין לנו ברירה, כי יצר ההתקדמות חזק מאיתנו

    ברוכים הבאים ל"מאלפאיז" - שמורה של ילידים שחיים בעולם הישן ועדיין יש בה ישויות כמו משפחות, מונוגמיה וכדומה. מחוצה לה קיים עולם עתידני מצמית, עולם בלי מושגים בסיסיים כמו לידה, משפחה, מוסר, פוליטיקה, אמנות ודת, עולם בו בני אדם נולדים מתוך מבחנות וכבר בהיותם שם מחליטים עבורם לאיזה מעמד ישתייכו. הם מיוצרים בסדרות זהות בהפרש גיל מרבי של שנתיים, ואיך שהם מבליחים לאוויר העולם הם מקבלים שטיפת מוח שיטתית כנגד הערכים של העולם הישן.

     

    זו המציאות ב"עולם חדש ומופלא" של אלדוס האקסלי, שפורסם לראשונה ב-1932, ויוצא עכשיו בתרגום מחודש בעברית. גיבור ספרו של האקסלי הוא ברנארד מרקס, בעל יצר מרדנות. הוא לא מוכן לקחת את הסם "סומא" שכולם לוקחים, הוא לא מעוניין בכל הבחורות שרוצות אותו, והווא יוצא למסע לאחת השמורות ביחד עם נינה קראון. הם פוגשים שם את ג'והן ה"פרא" - פרי ההזדווגות של לינדה (מהעולם העליון) עם יליד מהשמורה. לינדה נשארה בטעות בשמורה. היא לא יכלה להשתמש באמצעי מניעה, וכך נולד ג'והן ה"פרא" אשר עומד על נקודה גבולית: מצד אחד הוא יודע קרוא כתוב ואף מדקלם את כתבי שייקספיר, ומצד שני הוא לא יכול לחיות בשקט בעולם העליון על ערכיו המעוותים.

     

    מרקס על סמים

    הספר של האקסלי הושפע עמוקות מתוך החזון של מרקס ומהקומוניזם. האקסלי לא ידע עד כמה הערכים שהוא ייצר בספר עוד יתגשמו לתוך ערכי השמאל המהפכני של תנועות שנות השישים: הרצון ליצור חברה שמבוססת על שימוש אינטנסיבי בסמים, מין חופשי, מוזיקה מענגת וביקורת על אירופה “הישנה”. יחד עם זאת, כבר ב-1954, בעקבות הניסיונות של האקסלי בסם הפסיכדלי של המסקלין, הוא פירסם את הספר "The Doors of Perception". שמו של הספר היווה את ההשראה לשמה של להקת "הדלתות" (The Doors) וסמל לתרבות החתרנית.

     

    שני הספרים מלמדים אותנו עד כמה האקסלי חי בעולם של ניגודים ופרדוכסים. ב"עולם חדש ומופלא" האקסלי הראה שאי אפשר להתקדם מבלי לאבד את האנושיות, אך באופן בלתי נמנע האדם כבר לא יכול שלא לנסות להתקדם ולתכנן כל צעד בחייו, בכדי לעזוב את העולם "הישן". 

     

    בהקדמה מאירת עינים מסבירה לנו הסופרת מרגרט אטווד את הקשר של הספר לימינו: "עם זאת גם 'עולם חדש ומופלא' לא נעלם. קניונים נבנים בכל מקום שדחפורים מגיעים אליו. בשוליים הפראיים יותר של תחום הגנטיקה יש מאמינים מושבעים המלהגים על 'עתירי גנים ' ו'עניי הגנים'" (עמ' 6). גם המתרגם של הספר, מאיר ויזלטיר, מציין את הקירבה של הספר למציאות העכשווית: "הספר במקורו נכתב לפני יותר מחמישים שנה, ובתחומים לא מעטים כבר הדביקה המציאות שלנו את העולם העתידני שהוא מדמיין ואף עברה אותו".

     

    ומה עם ההקשר הישראלי? 

    בכל אופן, ויזלטיר וגם אטווד לא מציינים את הקשר של הספר למציאות בישראל. לדעתי, דווקא בשל ההוצאה המחודשת של הספר בעברית (תורגם לראשונה ב-1985) אפשר היה להוסיף אחרית דבר שתנתח הקשרים חברתיים וספרותיים שייתנו לנו הבנה לגבי הכאן ועכשיו בישראל.

     

    בישראל יכלו להיות הקשרים מאוד מעניינים לספר של האקסלי. העובדה

    למשל שמדינת ישראל מחזיקה בשיאים עולמיים בפריון, עם מספר גדל והולך של טיפולי הפריה הממומנים על-ידי המדינה, מעלה דיון חשוב על הקשר בין הלאומיות לבין גזע וטכנולוגיה. נדמה כי ההוצאה העדיפה את "עולם חדש ומופלא" כספר "קלאסי" חסר זמן שאין לו שום קשר לעבר, להווה ואף לעתיד בישראל. האקסלי היה מודע בספרו לרגשות האשמה שחש העולם "החדש" כלפי העבר "הפרימיטיבי". לכן האחרית דבר משאירה אותנו עם שאלות פתוחות שלא ייענו לעולם, האם ניתן לכתוב על מציאות דרמטית וטרגית מבלי לייצר קטבים אנושיים מתנגשים? מה היה קורה לו הספר היה נכתב לאחר השואה?

     

    האקסלי עצמו החליט להוסיף אחרית דבר לספר לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא הביע צער על המבנה הטראגי של הספר, ביחס לאי השפיות שהתרחשה על אדמת אירופה ואמר: "כיום אין לי שום חשק להמחיש כי השפיון אינו בגדר האפשרי. נהפוך הוא, אף כי עניין ודאי ועגום הוא בעיני שבעבר היה השפיון תופעה נדירה ביותר, הנני משוכנע כי ניתן להשיגו והייתי שמח לראותו מגביר חיל" (עמוד 260).

     

    עולם חדש ומופלא, אלדוס האקסלי, הספר ראה אור בעברית לראשונה ב-1985, תרגום: מאיר ויזלטיר, הקדמה (לרגל 75 שנה לצאת הספר לאור): מרגרט אטווד, הוצאת זמורה ביתן, 2008.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים