מאיר שליו

הדבר היחיד שמטריד את מנוחתו של מאיר איינשטיין בימים בוערים אלה זה מה לארוז לקראת המפגש עם האקלים המטונף של סין. בעוד שבועיים הוא טס לבייג'ין לשדר עבור הערוץ הראשון את תחרויות האתלטיקה במסגרת המשחקים האולימפיים שנפתחים ביום שישי הקרוב. איינשטיין קיבל לידיו את שידורי האתלטיקה, מלכת הספורט, שש שנים לאחר שעזב את רשות השידור.

קבלו את שדרן האתלטיקה שלכם הישר מאולימפיאדת בייג'ין, מאיר איינשטיין

טרוניות על כך שהוא זה שנשלח לסקר את הדובדבן שבקצפת, טענות בדבר ההגמוניה של שדרים ותיקים וייבוש של יורשים חדשים, ותלונות על הסכומים שירוויח, בעוד הרשות מנהלת קרב על חייה, לא ממש מדירות שינה מעיניו. הוא מספיק מנוסה כדי לא להתרגש ממה שמתפרסם בעיתונות, מספיק צנוע כדי לא להיכנס למלחמות ובעיקר נחמד ולבבי עד כדי שאציע לו עזרה באריזה לקראת השבועיים שיבלה בבייג'ין כשמיליונים סביבו עוטים מסכות אב"כ בגלל זיהום האוויר המחריד. "תמיד האירועים הגדולים מתרחשים בחודשי הקיץ. אתה יושב יום שלם בתחרויות ונוטף".

זה כמו מילואים, הזדמנות טובה לברוח מהאשה והילדים עם כל החבר'ה?

"לא! אלה אירועי שיא, זה הכיף הכי גדול למרות הלחץ לשדר מסביב לשעון. אין מנוחה, במיוחד באולימפיאדה, אתה נמצא שם 12 שעות ביום. אחרי שאני חוזר מאירועים כאלה אני לא מסוגל לשדר לכמה ימים. אני צריך פסק זמן".

נו, זה בטח מתיש למלא שעות בדיונים על פליק־פלאקים באוויר ונשים עם שפם שמטילות כידון.

"או־הו... רואים שאת לא מחוברת לתחום. יש הרבה על מה לדבר. התחרויות מתנהלות במקביל, יש תחרויות ריצה ובמקביל תחרויות הטלת כידון וקפיצה לגובה, וכל הזמן אתה צריך להיות עם יד על הדופק ולדעת את כל השמות והפרטים הביוגרפיים של כל אחד. לא חסר מה להגיד. להפך, אתה אף פעם לא מספיק להגיד הכל".

הגיש גם אקטואליה, אבל מעולם לא וויתר על הספורט. איינשטיין

איינשטיין, 57, נולד וחי בהרצליה עד היום. עוד כילד קטן פיתח אהבה עצומה לספורט, והעריץ את השדרן האלמותי נחמיה בן אברהם ז"ל ("בטיולים של בית הספר הייתי עומד באוטובוס ומשדר לתלמידים מהזיכרון שלי"). אחרי שסיים שירות צבאי בחיל הים ובחיל החימוש, הוא טס ללונדון ללימודי תקשורת באחת המכללות. הוא אהב להאזין למשחקים ולשדרים בערוצים המקומיים וניסה לאמץ טון ודרך התנסחות דומה. בסיום הלימודים איינשטיין חזר לארץ והחל את דרכו כשדר חדשות בקול ישראל ומאוחר יותר הנחה את תוכנית הספורט "שירים ושערים" שדיווחה בשידור חי ממגרשי הכדורגל בסוף השבוע.

במקביל הוא היה כתב כלכלי בקול ישראל ("העורך דאז ברדיו, גדעון לב ארי ז"ל, אמר לי שזה לא מכובד לשדר ספורט ואחר כך ללכת לשר האוצר, אבל זה עבד"), הוא הגיש תוכניות אקטואליה בטלוויזיה, אבל על הספורט אף פעם לא ויתר.

לאחר מכן החל איינשטיין לשדר אירועי ספורט בכל התחומים במחלקת הספורט של הערוץ הראשון. בשנת 2002 איינשטיין עזב את רוממה ("שנותיי היפות ביותר היו בערוץ הראשון. לי באופן אישי היה טוב עם כל זה שהמעטפת קשה בגלל אילוצים אובייקטיביים, אבל לא בגלל האנשים. יש שם אנשים טובים. היום כבר אין משבצת שאני יכול למלא שם"), ועבר לערוץ 10, שם שידר את משחקי הנבחרת ומשחקי ליגת העל בכדורגל, כשלצידו הפרשן רן בן שמעון ואחר כך שלמה שרף, לשעבר מאמן נבחרת ישראל. בן שמעון ואיינשטיין גם הנחו את התוכנית "דאבל פס" ביחד עם העיתונאי עמנואל רוזן.

היו זמנים בערוץ 10. מאיר איינשטיין כששידור את ליגת העל

מאז שהסתיים החוזה בערוץ 10הוא משדר משחקים בערוצים בתשלום של צ'רלטון ומגיש את התוכנית היומית "רק ספורט" ברדיו FM 103, "אני מסכם את היום בספורט בצורה מרוכזת ומתומצתת ומראיין את גיבורי היום".

איך מנווטים בשידור בין הממלכתיות המתבקשת לרצון להביע דעות נוקבות?

"אני אחד השדרים שמכניס את הדעות שלהם למשדר ויש לי ביקורת חריפה לא פעם. ברור שכשאנחנו משחקים נגד מדינה זרה אני מגלה פטריוטיות, אבל זה לא פוגם בעבודה העיתונאית שלי בשידור. אתה לא יכול לרמות את קהל הצופים כשהמשחק משודר בטלוויזיה. שידרתי את ההתפרצות של אוהדי בית"ר לפני שנתיים מול סכנין, גיניתי את ההתפרצות ואת המשטרה שלא היתה ערה למה שהתרחש. אין שידור שהוא כדורגל נטו".

זה לא מוריד מערך המשחק?

"זה חלק מהעניין, שהכל יכול להיות. אתה לא מגיע לשידור עם תסריט. הרבה פעמים המשחק הוא לא הסיפור. אם אני מסתכל על כל העולם, מה שקורה לנו הוא לא חריג. באנגליה לקח להם שנים עד שהם הצליחו למגר את האלימות באמצעים דרסטיים, אצלנו עבר השבוע חוק בכנסת לאיסור האלימות במגרשי הספורט שמחמיר בצורה קשה מאוד את הענישה על מתפרעים. אנחנו מדברים על הרחקות של שנים ממגרשי הספורט ויכול להיות שזה יעזור. בסך הכל, אנחנו לא חריגים לעומת שאר העולם".

אנחנו לא מדברים רק על קהל שמתפרע, יש מכירות משחקים, פרשת שופטים באדום, ולאחרונה פרשת שחקני בני סכנין שנחשדו בגניבת בשמים בדיוטי פרי. להמשיך?

"ברור שזה עושה שם רע לספורט, אבל שערוריות יש בכל מקום. באיטליה, אחת מהמדינות המובילות בכדורגל, היתה שערורייה ענקית של שוחד שלקחו שופטים. ברור שצריך לבער את התופעות האלה, אבל את לא יכולה לציין את הספורט כתחום שבו המצב הכי גרוע".

אבל השערוריות רק הורסות את המשחק.

"אין דבר כזה, כי אז סימן שהיה סיפור טוב. במשחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים היו התפרעויות של הקהל ובאמצע הגשת התוכנית שלי עם עמנואל רוזן, אנשים התפרצו לאולפן, השתוללו וזרקו עלינו אבנים. זה היה אירוע מביש ומחפיר, אבל זה היה סיפור נהדר".

אז אתה נהנה כשיש בלגן?

"בוודאי. אני לא אוהב משחקים משעממים".

ובכל זאת, כאחד שעוקב מקרוב אחר הספורט הישראלי במשך שנים רבות, ובמיוחד אחר הכדורגל, מהן לדעתך הבעיות העיקריות בתחום?

"לא מתייחסים בצורה מקצועית לספורט הישראלי ואני מדבר על מי שמנהל אותו וזה לא רק בכדורגל. אנחנו חיים בתרבות של שכונה ושל קומבינות, והשיקול המקצועי הוא לא תמיד הראשון במעלה. לא מזמן התקבלה החלטה שבליגת העל יהיו 16 קבוצות במקום 12. לטעמי זו החלטה גרועה - זו החלטה פוליטית ולא מקצועית להביא את הפריפריה לכדורגל. בנוסף, רוב המגרשים בארץ לא ראויים שיגיעו לשם צופים. את לא תראי, כמו באירופה, משפחות שמגיעה לצפות במשחק, אין תנאים הולמים, אין אפילו שירותים במגרש. גובים מאנשים בין 80-100 שקל לכרטיס, אבל לא נותנים להם תנאים אלמנטריים".

למה זה קורה לדעתך?

"כי זה חלק מהתרבות שלנו. מזלזלים באנשים ורואים את התוצאות, עובדה שיש ירידה בכמות הקהל שמגיע למגרשים וחבל, כי אין תחליף לאווירה שיש במגרש".

אם רוצים בערוץ הראשון שאשדר מהאולימפיאדה אז כנראה שהגיעו למסקנה שאין להם מישהו שיכול לעשות את זה

"שנותיי היפות ביותר היו בערוץ הראשון". איינשטיין

העובדה כי איינשטיין יטוס לסין במסגרת המשחקים האולימפיים עוררה לא מעט תרעומת בערוץ הראשון. בכיר בערוץ קונן באחד מאתרי האינטרנט כי לקחת מבחוץ את איינשטיין ולשלם לו הרבה כסף זה פשוט גול עצמי, במיוחד כשיש לרשות השידור את עמית הורסקי, שכבר שידר מאליפות העולם בסין. הביקורות הזאת נוספה לשלל טענות נגד שלישיית השדרים הוותיקים, יורם ארבל, רמי וייץ ואיינשטיין. הטענות התייחסו בעיקר ליחסי אנוש בעייתיים (וייץ), טעויות בשמות של שחקנים (ארבל) וצווחות מפחידות (איינשטיין) וגם על כך שההגמוניה שלהם, לא נותנת מקום לפריחה של דור חדש, "אני לא שולח את עצמי לשידורים", אומר איינשטיין, "אם לאורך שנים אנשים עושים עבודה מסוימת, סימן שהם עושים את זה טוב. ספורט זה כמו חדשות, וזה משהו שקורה גם בעולם, הצופה בבית מפתח הזדהות עם שדרנים בתחום הספורט כמו עם מגישי חדשות. יש מעורבות מאוד רגשית בשידורי הספורט. בזמנו, כשהיה ניסיון לשבץ נשים בספורט, מרב מיכאלי היתה סופגת ביקורת מהצופים על כל טעות קטנה שעשתה. צופי הספורט רוצים מישהו בקי בתחום ולא אחד שעושה טעויות, ובלי הנחתה משום מקום. הם קהל ביקורתי".

אז השדרנים הוותיקים לא טועים על בסיס קבוע?

"זה לא צריך לקרות. אצלנו בארץ, עם כל הטעויות שאנחנו לפעמים עושים, שדרנים טורקים, אנגלים או גרמנים עושים שיבושים הרבה יותר גרועים".

יורם ארבל טועה המון.

"על כל אחד יש ביקורת, ואף פעם אין מישהו מושלם, אבל אני לא רוצה לדבר על אחרים" .

מי לדעתך הם הדור הבא של השדרנים?

"אני לא רוצה להזכיר שמות כי מי שלא אזכיר, יכול להיפגע, אבל יש היום הרבה חבר'ה צעירים שקיבלו במות להשתפשף בהם, כמו בצ'רלטון ובערוצי הספורט".

איך היחסים בתוך שלישיית הצמרת, וייץ, ארבל ואתה?

"אין לנו שום מערכת יחסים. כל אחד עושה את עבודתו".

ואין תחרות?

"כשאני מגיע לשדר אני בא לעשות את העבודה בצורה הכי טובה שאני מכיר לפי העקרונות שלי, אני לא מסתכל לצדדים".

עם מי אתה הכי נהנה לשדר?

"אבי רצון, שלמה שרף - אני אוהב את הבוטות שלו ואת חילוקי הדעות בינינו. גם עם רן בן שמעון".

המשחק הזה והשיער שלך הם הדברים שהכי מזוהים איתך.

"עד היום כשאני בא למגרשים צועקים לי 'שעררר' ושרים לי 'מאיר תסתפר'".

אבל חוץ מהפריזורה שלך, לא ממש מכירים אותך.

"כי אני שונא להתראיין. הפעם האחרונה שהתראיינתי היתה לפני שש שנים. החשיפה נורא קשה לי. אני לא אוהב שמגיבים אליי ברחוב. אני לא זקוק לזה. אני לא חושב שזה עניינו של מישהו מה אני עושה בזמני הפנוי ואיך אני מבלה עם משפחתי".

• את המשך הראיון תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"