דעה: האם הטכנולוגיה מקדמת טיפשות?
יותר ויותר בני-אדם מדווחים, כי ככל שגובר השימוש שלהם באינטרנט כך עולה הצורך להילחם על כל טיפת ריכוז בקריאת מאמר, כתבה או ספר. האם מדובר באיום קיומי?
לא הייתם חותמים על הטקסט הזה?
הכותב הוא הסופר האמריקאי ניקולס קר, במאמר מכה גלים שפירסם בגיליון האחרון של ה"אטלנטיק מגזין" תחת הכותרת: "האם גוגל הופכת אותנו לטיפשים." קר, שמרבה לכתוב בענייני טכנולוגיה, עסקים ותרבות, מנתח את התמורות שחוללה האינטרנט בדרך שבה אנו מפעילים את האיבר החיוני ביותר בגופנו: המוח.
"מתנת אלוהים" הוא קורא לקלות שבה ניתן להגיע היום כמעט לכל פיסת מידע שליקטה האנושות לדורותיה, אבל מתאר במקביל תהליך של התמקדות צרה, ריצוד ודילוג, שפוגע ביכולת הריכוז ובהתבוננות מעמיקה. מתברר שיותר ויותר בני-אדם מדווחים, כי ככל שגובר השימוש שלהם באינטרנט כך עולה הצורך להילחם על כל טיפת ריכוז בקריאת מאמר, כתבה או ספר.
קר מדבר, כמובן, על צרכניה המשכילים של הרשת, שעושים בה שימוש ענייני, לאיתור מידע חיוני. שאלה מעניינת לא פחות היא מה התחולל אצל אלה - והם רבים יותר - שקשרו ברשת את חייהם לצורכי בידור, בילויים וחיים חברתיים? אל שיונקים דרכה, יחד עם הטלוויזיה, נתח עצום מעולמם היומיומי?
הדור הצעיר כבר לא קורא עיתונים
בספר שהוציא באחרונה פרופסור מארק באורליין מאוניברסיטת אמורי שבאטלנטה הוא מציג מחקרים שלפיהם העידן הדיגיטלי הופך את הדור הצעיר האמריקאי לאידיוט: בורוּת מזעזעת בנושאי יסוד, אחוזים אפסיים של קריאת ספרים ועיתונים. באורליין לא מאשים את הטכנולוגיה אלא את השימוש בה - עיסוק אובססיבי של בני הנוער בעצמם, דרך שירותי האינטרנט, בעולם חברתי בועתי-מלאכותי נבוב.
לא בטוח שהפתרון שלו (שעה ביום, שבה כל בני הבית קוראים ספר) מספיק. מה שכן בטוח: כל הורה אחראי בעולם וכל מערכת חינוך חייבים להיערך מול האיום שמציבה הצריכה המעוותת של הרשת. בדיוק כמו המאבק בסמים, באלכוהול וביחסי המין המוקדמים. לא פשוט, כי קשה לאדם נורמלי לעכל, שמה שהתקבע בתודעה שלו כסמל הקידמה מוליד גם התמכרות קשה, טמטום קבוצתי ובערות מדבקת.
האם מדובר באיום קיומי? בהחלט. בסרטם המבריק "וול "E מתארים אמני "פיקסר" - בעצמם פריקים של טכנולוגיה - מה שיישאר מבני-האדם בעוד כך וכך מאות שנים: בטטות כורסה מפוטמות כהוגן, אנאלפביתים, שמתניידים רק בעזרת כיסאות נכים משוכללים. את העולם החיצוני הם חווים באמצעות צגים וירטואליים זעירים. דרכם הם מתקשרים עם חבריהם, מזמינים את מזונם (הנוזלי) וזוכים לשטיפת מוח אינסופית. יש להם יופי של נוף - עצים, בריכות ושמיים, כולם וירטואליים - וטמטום מדכא ומאוד מאוד מוחשי.
הכוחות הסהרוריים המאיימים על תרבות המערב מצפים בכיליון עיניים ליום שבו נהפוך כולנו לזומבים המתבוססים בנפלאות הטכנולוגיה שיצרנו. כאשר יירד השאלטר, או שהמכונות ייצאו מכלל שליטה, יישלפו החרבות העתיקות מנדנן ותגיע שעתן היפה?
